שי גולדן
שי גולדן צילום: עופר עמרם

התחלה// לפני 50 שנה. נולד בחיפה. "יש לי אח בשם רן ואחות בשם שרית ואנחנו אחים למחצה".

הביולוגית// אמו הביולוגית ילדה אותו כשהייתה בת 19 וחצי. "כשנולדתי אמי הביולוגית נטשה את רן, שהיה אז בן שנה, ואותי בבית החולים רוטשילד בחיפה (כיום המרכז הרפואי בני ציון – ר"ג)". את השם שי העניק לו הצוות הרפואי.

אחי// רן, המבוגר ממנו בשנה, עבר יחד עמו את נפתולי החיים. "עם רן אני בקשר חזק מאוד. יש בינינו ברית גורל מאוד עמוקה. בכל הילדות היינו יחד זה למען זה".

בית יתומים// עד גיל ארבע גר יחד עם אחיו רן בבית הילדים בית שבתאי לוי בחיפה. בגיל חמש הם הועברו לבית הילדים בית זינגר בכפר יחזקאל. "זה היה בית יתומים, על כל המשתמע מכך. מקום קשה עם בדידות ותחושת דחייה עמוקה. אתה לבד בעולם. תודה לה' הטוב שבשמיים שהיה לי את אחי הגדול. זה היה אני והוא מול עוד 98 ילדים, שכל אחד מהם מתמודד עם סיפור לא פחות קשה משלך, בשנים שהייתה הרבה פחות מודעות לילד ולצרכיו".

בית// "בגיל שש וחצי לקחו אותנו אוולין ואריה גולדן, זוג חשוך ילדים, עולים חדשים מרומניה שהיו רק שש שנים בארץ, בני 44 ו־45. הם לא כל כך שלטו בשפה העברית ולא הבינו את הסיטואציה שהם נכנסים אליה. באותו יום התחלנו יחד מסע משותף, מורכב מאוד ומיוחד מאוד".

משפחה// "הם חיכו לרן ולי 24 שנים ולמדו להיות הורים לראשונה כשפגשו אותנו בגיל מאוחר יחסית. היינו ילדים עם קשיים וממש לא היה קל להיות ההורים שלנו, בדיוק כמו שהיה מורכב לנו להיות הילדים שלהם. לקח לנו זמן להפוך למקשה אחת. הקב"ה הטוב שבשמיים שלח לי את שני האנשים המדהימים האלה וגם שלח אותי אליהם. יש להם תפקיד גדול מאוד בחיים שלי ומי שאני היום, לטוב ולרע, זה בזכות שני האנשים האלה. בלעדיהם החיים שלי היו נראים אחרת לגמרי".

אבא// אריה (88), במקצועו מהנדס בתעשייה האווירית. "הוא אבא שלי - שזה דבר שכשאני אומר אותו יש לו הרבה משמעות מבחינתי. אבא התאלמן וחי עם אחי רן בבית ברמת גן".

אמא// אוולין ז"ל. "הייתה לי אמא - אוולין גולדן. ה' שלח לי אותה ואת אבא שלי בהשגחה פרטית. גם בימים קשים הרגשתי שהיא רואה אותי ואת הנשמה שלי".

בוחר// "אומרים 'משפחה לא בוחרים', אבל במקרה שלי לגמרי בחרנו זה בזה. הם היו מדהימים אבל אני לא האמנתי שמישהו ירצה אותי לתמיד. רק בגיל מאוחר השתחררתי מהפחד שהם יחזירו אותי למוסד. בגיל 11 בערך הבנתי שאני פה בשביל להישאר ויש לנו מסע חיים משותף".

הסוד// עד שנות העשרים המאוחרות לחייו הסתיר את עובדת היותו מאומץ. "לא דיברתי על האימוץ עם אף אחד. זה היה סוד גדול שלאף אחד אסור לדעת. התביישתי בזה. העמדנו פנים שאנחנו משפחה רגילה, למרות שכל השכנים והחברים של ההורים ידעו. המשחק המוזר הזה נמשך הרבה שנים".

רמת־גני// למד בבית הספר היסודי ארנון ובתיכון בליך ברמת גן. "לא הייתי טיפוס של תנועת נוער. הייתי בצופים חודש בערך, אבל אז היה טיול עם שינה בשטח ואמא אמרה 'הבן שלי ישן רק בבית'. באותו רגע תמו יחסיי עם הצופים".

צבא// את שירותו הצבאי עשה כלוחם בחיל התותחנים. "התגייסתי עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה. את רוב השירות שלי ביליתי בביטחון שוטף ביו"ש, ברפיח ובמזרח ירושלים. הייתי מחיילי האינתיפאדה הראשונה".

אקדמיה// בעל תואר ראשון בספרות משווה מאוניברסיטת בר אילן. "למדתי בתקופת רצח רבין. את החבורה של אבישי רביב ויגאל עמיר עוד ראיתי מסתובבת באוניברסיטה". בהמשך למד לתואר שני בספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון בנגב. "אחרי התואר השני התחלתי לכתוב דוקטורט והייתי בטוח שאני הולך לכיוון של קריירה אקדמית. באותן שנים התפרנסתי מהוראה והייתי מרצה באוניברסיטה".

חתונה// נישא בגיל 26 למיכל. לבני הזוג נולדו שני ילדים והם קבעו את ביתם בבנימינה. "מושבה מקסימה. בשביל הילדים היא ממש המולדת". לאחר 18 שנות נישואים פירקו את החבילה. "עשינו יחד מסע ועד סוף חיינו נמשיך להיות שותפים לפרויקט הכי חשוב שלנו - הילדים שלנו".

הנחת// שניים. הבן הבכור אייל בן 20 ונועה מסיימת י"ב. "גידלנו אותם להיות ערכיים ותורמים ומעורבים חברתית. הם שורש מהותי, השורש של השורש של חיי".

לתקשורת// את דרכו העיתונאית החל ככותב טורים במדורי התרבות והספורט באתר וואלה, "כשעוד היה בחיתוליו". משם עבר להיות כתב ועורך בידיעות אחרונות ובהמשך במעריב.

אנשים חושבים// בשלב הבא, במשך קרוב לארבע שנים, שימש כעורך המוסף הפוליטי של עיתון הארץ וכעורך מוסף הארץ. "הייתי עיתונאי בולט בהארץ, אבל הארץ שאני עבדתי בו לפני 20 שנה היה פחות קיצוני מהיום, וגם אז נחשבתי לחריג בדעותיי המתונות יחסית".

סופר// כתב שמונה ספרים, רובם בעלי רקע אוטוביוגרפי. ספרו האחרון 'המצאת החיים', בהוצאת עם עובד, יצא לאור לאחרונה ומביא את סיפור חייו של אביו המאמץ, אריה גולדן. "תמיד נמשכתי לעולם המילים. להיות סופר ולכתוב זה בשבילי כמו לנשום, כמו לאכול. זה הדבר היחיד שבו אני באמת נמצא במקום שלי".

ההתפכחות// "חטפתי שתי סטירות לחי בנוגע לחזון המדיני שלי. האחת כשאהוד ברק חזר מקמפ דיוויד אחרי שהציע לפלשתינים 97 אחוזים מהשטח ושליטה על הר הבית, ולא הבנתי איך אחרי כל מה שהוא נתן להם הם פותחים באינתיפאדה. הסטירה השנייה הייתה כששרון יצא מעזה וחודשיים אחר כך קמה חמאסטן. אם כך, כנראה שנתניהו והימין צדקו וכל תפיסת העולם שלי לא מסתדרת עם המציאות. עברתי תהליך מתמשך של מרכוז דעותיי עם נטייה ימינה".

מחוץ למחנה// "מגיל 18 הצבעתי למפלגת העבודה. הייתי שמאל מתון וציוני בהשקפתי, שמאל ציוני שרוצה להגיע להסדר מדיני פרגמטי עם שכנינו. אבל עברתי שינוי כשמחנה השמאל הפסיק להיות ציוני ושבר חזק שמאלה. היום כשהוא מסתכל עליי במשקפת הרחק מאיפה שהוא נמצא, הוא אומר עליי שאני בכלל ימין קיצוני. שיקראו לי איך שהם רוצים, אני יודע מי אני".

עמוד משלו// מנהל עמוד פייסבוק עם יותר מ־40 אלף עוקבים. "ההתנהלות שלי בעמוד שלי היא כמו בזמן שהיו לי 300 עוקבים. ברור שהיום אלו מספרים אחרים ויש הרבה יותר פניות והרבה יותר תגובות, אבל בגדול זו אותה התנהלות מבחינתי. העמוד אישי מאוד, אני מפרסם דברים נורא פרטיים ועוסק בנושאים אקטואליים ואחרים שמעניינים אותי".

חוטף// "כשכתבתי שאלאור אזריה צריך לעמוד לדין צבאי, הימין יצא עליי ברשת והייתי 'בוגד' ו'שמאלני מסריח'. היום אני 'שופר' ו'שתול של ביבי'. פגשתי את צבא הצל וגם את צבא 'רק לא ביבי' ואני יכול לומר שהרבה יותר מפחיד לחטוף מהשמאל. זה אישי, דורסני ומחבל מקצועית בקריירה ובפרנסה שלי".

לא תנצחו אותי// "אני סופג נאצות וקללות בלי סוף על דעותיי. מקללים אותי, את הילדה שלי, את אמי המאמצת, הופכים אותי לפסיכופת וחולה נפש - הכול כדי לגרום לי לסתום את הפה. אבל הם לא ינצחו במלחמה שמתנהלת פה על חופש הדיבור. ברור שאני נפגע. זה מעליב, זה מערער, זה מתסכל ומפחיד לפעמים. אבל המטרה של הטוקבקים האלימים האלה היא לעשות דה־לגיטימציה ולגרום לך להפסיק לכתוב. מנסים לסתום לי את הפה, אבל לא רק לי אלא לשלושה מיליון בני אדם שחיים כאן. אני רק אחד מהם ואמשיך להשמיע את קולי".

ביבי// "ברור שבין כל הפרסונות שמקיפות אותנו עכשיו נתניהו בעל שיעור הקומה הגדול ביותר בכל תחום ונושא, ומי שאומר אחרת פשוט טועה. מצד שני, הוא אדם שעשה טעויות. ‏האם הוא בעיניי ראש הממשלה הכי טוב שיש לישראל כרגע להציע ולקבל? כן. האם הנסיבות מורכבות ויש מצב שזה לא יקרה? גם כן. חבל בהחלט".

רדיו// הגיש תוכנית רדיו שבועית ברדיו תל אביב. לפני כחצי שנה החל להגיש תוכנית רדיו בגלי ישראל. "ברדיו אפשר לבוא בכפכפים ולנהל שיח. בטלוויזיה לא משוחחים אלא משחקים. לכן רדיו זו מדיה אולי הכי כיפית לאיש תקשורת, בטח לקשקשן כמוני".

הפודקאסט// מגיש את "שיחת רקע" - פודקאסט שבועי עם העיתונאי נדב שטראוכלר, שזוכה למיליוני צפיות. "נדב הוא חבר והוא גם אחד האנשים הכי אינטליגנטים ומבריקים שאני מכיר. יש גם את המפיק רני אשל, שהוא השותף השלישי שלנו. מה שיפה בפודקאסט הזה הוא שאנחנו יכולים לדבר על הכול. אמיר אוחנה, ראש הממשלה או אבי בוסקילה - אתה יכול לדבר על מה שאתה רוצה וזו שיחה חברית הכי כיפית שיש".

אם זה לא היה המסלול// "הייתי חוזר להוראה. מקווה מאוד שיום אחד תהיה לי היכולת הכלכלית לחזור ולעסוק רק בהוראה".

במגרש הביתי:

בוקר טוב// "אני הולך לישון מאוחר, לא מצליח להירדם מוקדם ומתעורר מאוחר כמה שיותר. אני יותר טיפוס של לילה. רוב היום אני בפגישות, אבל אני גם עובד מהבית המון שעות. אצלי כל יום הוא בפני עצמו".

פלייליסט// "עמיר בניון, ישי ריבו, שלום חנוך, משינה".

השבת שלי// "בשבת אני תמיד מקפיד לתת לעצמי את הזמן ואת השקט. זמן למחשבה ולהתכנסות. בשבת אדם קרוב יותר אל עצמו ואני מנסה להיות קרוב יותר אל עצמי".

דמות מופת// "ללא צל של ספק אמא ואבא שלי, שני ניצולי שואה שעברו את המשטר הקומוניסטי והמשטר הנאצי, שרדו, עלו לישראל והכניסו אותנו לבית וללב שלהם והיו הורים למופת".

מפחיד אותי// "שיקרה משהו לילדים שלי ולכל אחד מהקרובים לי".

משאלה// "פשוט שקט לכולנו, גם בפן האישי וגם בפן הלאומי. קצת שקט, כי הרעש פה הוא בלתי נסבל".

כשאהיה גדול// "הלוואי הלוואי שיגיע טלפון מערוץ הספורט ויציעו לי להיות פרשן במשחקי ה־NBA".

לתגובות:rivki@besheva.co.il

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו