פרץ עם הרצוג ביום הבחירות לנשיאות
פרץ עם הרצוג ביום הבחירות לנשיאות צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

בשנה הגרגוריאנית החולפת (2020) הציגה שדולת הנשים בישראל לפחות שלוש דרישות להציב נשים בתפקידי מפתח הנמצאים בצמרת גופי ממשל בישראל.

בחודש ספטמבר שיגרה שדולת הנשים את דרישתה לחברי הוועדה למינוי שופטים ולעומד בראשה, שר המשפטים דאז אבי ניסנקורן, למנות אישה לתפקיד שופטת בבית המשפט העליון במקום השופט הפורש חנן מלצר. השדולה טענה כי במצב שבו מכהנות ארבע מתוך 15 שופטות בבית המשפט העליון, יש למנות שופטת נוספת ופרישתו של מלצר היא הזדמנות לתיקון העוול.

בכסלו תשפ"א, דצמבר 2020, שלחה השדולה מכתב ליו"ר הכנסת ח"כ יריב לוין בדרישה למנות את עורכת הדין שגית אפיק לתפקיד היועצת המשפטית של הכנסת, לאחר שזו הגיעה לישורת האחרונה בתהליך איתור המועמדים לתפקיד עם ניקוד דומה לגבר שהתמודד מולה, עו"ד רז ניזרי. "בנסיבות העניין מוטלת עליכם החובה למנות אישה לתפקיד יועמ"ש הכנסת", קבעו נשות השדולה.

חודשיים מאוחר יותר שוב פנתה השדולה לשר המשפטים ניסנקורן, ליועץ המשפטי מנדלבליט ולוועדת האיתור לפרקליט המדינה בבקשה למנות אישה לתפקיד פרקליטת המדינה. מנכ"לית השדולה דאז, מיכל גרא־מרגליות, הביאה נתונים שהציגו את האחוז הנמוך של נשים שכיהנו בתפקיד. חברות השדולה אומנם לא ציינה שם מפורש של מועמדת שהן מקדמות לתפקיד, אולם בבנק השמות למשרת היועץ המשפטי לממשלה הייתה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיכל אגמון־גונן.

וראה זה פלא: רק כמחצית השנה חלפה מגל התביעות לקידום נשים שהושתת על טעמי חוק ומוסר, וקולה של השדולה נאלם דום נוכח הזדמנות הפז להפוך לראשונה בישראל אישה לאזרחית מספר אחת. מרים פרץ, שזכתה לתמיכה ציבורית רחבה במהלך הקמפיין הקצר שלה לתפקיד נשיאת המדינה, לא זכתה שארגוני הנשים למיניהם יהיו חלק מאותו גב ציבורי. מי שבימי שגרה עסוקות ברטינות ודרישות חוזרות ונשנות לקדם נשים לתפקידים ציבוריים ואורבות לכל הזדמנות להעלות את הנושא, לא הספיקו כנראה להתכונן להישג שיכלו לרשום לעצמן בקידום אישה לתפקיד הרשמי הבכיר שהנושא בו מחזיק בתואר ראש המדינה.

בתירוץ התמוה הזה נימקה שדולת הנשים את חוסר ההירתמות למען מינויה של פרץ, בתשובה לפניית 'בשבע' בעניין: "לא הייתה כל סיבה מיוחדת לכך שלא נרתמנו לקידומה של פרץ. יש כמות מסוימת של נושאים שאפשר להקיף ואנחנו לצערי לא מגיעות לכולם", מסרה דוברת השדולה. "הנושא של הנשיאות עלה על הפרק מהר מאוד, לתקופה קצרה, אז בכלל לא הספקנו לעבוד עליו". ובכן, השדולה לא הספיקה להיערך לקמפיין המדובר לנשיאות המדינה. מעניין היה לשמוע מה היו הנושאים החשובים יותר שמילאו את לוח הזמנים העמוס של ארגון הנשים המיליטנטי הזה, עד שלא נותרו בו כמה שעות שיוקדשו לקידום אישה לתפקיד הנשיאה.

בשדולה הוסיפו טעם אחר להימנעות מעיסוק בקידומה של פרץ: "הכיוון הוא גם לא לתמוך במועמדים ספציפיים, לא עשינו כזה דבר עם אף אחת. גם את אורנה ברביבאי בירכנו לאחר המינוי, אבל לא הבענו עמדה ספציפית לפני היבחרה. בוודאי שהיינו מברכות גם את מרים פרץ במידה והייתה נבחרת".

האזכור של ברביבאי בהקשר הזה מעניין במיוחד. לפני כחודש מונתה הח"כית מטעם יש עתיד ליו"ר ועדת חוץ וביטחון, ובכך הייתה לאישה הראשונה שמונתה לתפקיד בתולדות הכנסת. שדולת הנשים אכן בירכה אותה לאחר מעשה, ועל פניו לא פעלה לקידומה האישי לתפקיד. אולם בדיוק עשור אחורה, שדולת הנשים דווקא פעלה בגלוי ובמלוא הקיטור למינויה הפרסונלי בהחלט של ברביבאי לתפקיד בכיר לא פחות במערכת הביטחון. מינויה לראש אכ"א בשנת 2011 הפך אותה לאישה הראשונה שקיבלה דרגת אלוף בצה"ל.

רינה בר־טל, מי שכיהנה אז כראש שדולת הנשים בישראל, לא הסתירה בתקשורת את מעורבות הארגון שבראשו היא עומדת במינוי ברביבאי לתפקיד: "מדובר בקצה של תהליך שהתחלנו לפני שנה וחצי במטרה לשכנע את שר הביטחון למנות אישה לתפקיד ראש אכ"א והוא הבטיח שיעשה את מירב המאמצים", אמרה בתגובה למינוי, "מדובר ביום גדול לחברה האזרחית".

לא רק שדולת הנשים מילאה פיה מים בכל הנוגע למרוץ של מרים פרץ לנשיאות. גם ארגוני נשים מיליטנטיים אחרים דוגמת נעמ"ת, ואפילו תנועת הנשים הדתית אמונה, בחרו משום מה להשתמט מהמשימה של קידום אישה לתפקיד הנשיאה. בנעמ"ת הסבירו לנו את השתיקה בכך ש"נעמ"ת נמנעת מהבעת עמדה בנושאים שיש להם היבט פוליטי או מפלגתי, זאת בעיקר בשל העובדה שאנו פועלות בקואליציה רב־סיעתית בנעמ"ת. וללא קשר, אנו סבורות שתמיכה באישה אינה צריכה להיות אוטומטית אלא לגופה של אישה ולגופו של עניין".

גם כאן הטיעונים לוקים בחוסר דיוק. נעמ"ת אינה נמנעת כלל וכלל מהבעת עמדה בנושאים בעלי היבט פוליטי ומפלגתי, גם כאלה שהם מובהקים בהרבה מהמרוץ לנשיאות. תעיד על כך התנועה עצמה, שכתבה באתר הרשמי שלה: "בשנות התשעים הייתה נעמת תומכת פעילה בתהליך השלום ובהסכמי אוסלו, והשתתפה בהפגנות ובאירועים ציבוריים למען השלום, כמו גם בתביעה להוציא את צה"ל מלבנון".

באשר לטענה כי תמיכה באישה אינה צריכה להיות אוטומטית, נזכיר את תגובתה הנזעמת של יו"ר נעמ"ת חגית פאר להחלטה על מינויו של חבר הכנסת עודד פורר - שכל אשמתו הסתכמה בהיותו גבר - לתפקיד ראש הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, אשר כללה את הפנינה: "אפילו פולישוק לא היה מוציא תחת ידיו החלטה הזויה כזאת".

יו"ר אמונה, ליאורה מינקה, הגיבה לטענות על שתיקתה של תנועת האישה הדתית נוכח ההזדמנות לקדם בחירה באישה דתית לתפקיד הנשיאה בפוסט מתפייט שהסתתר תחת מילותיו של קהלת "עת לחשות ועת לדבר". מינקה טענה כי "איננו נוקטות בעמדה אוטומטית משיקולים לא ענייניים". "אנו גאות על כך שלא הבענו עמדה במקום בו שני המועמדים ראויים", הצהירה. היא לא שכחה לתאר בהערכה את שושלת משפחת הרצוג, ובעיקר את הרבנית שרה הרצוג, סבתו של הנשיא הנבחר, ממקימות תנועת אמונה ונשיאתה הראשונה.

אל קרקס הצביעות הפמיניסטי הזה הצטרפו פוליטיקאיות ונשות תקשורת נוספות, שבכל הזדמנות אחרת ממהרות לזעוק פבלובית נגד אי־ייצוג לנשים, הדרתן, והחובה לקדם אותן במרחב הציבורי. הח"כית לשעבר שלי יחימוביץ' והח"כיות בהווה מרב מיכאלי ותמר זנדברג הציגו טיעונים שונים ומשונים להחלטתן למסמס את ההזדמנות הנדירה שהייתה בידיהן לשכן אישה בבית הנשיא. כמובן, כל קשר למחוזות השמאל החילוני האידיאולוגי שעליו הן נמנות הוא רק באחריות דמיונו הפרוע של האזרח הקטן.

חינוך מגדרי בכפייה

אם במקרה של מרים פרץ האג'נדה המגדרית יצאה להפסקה מטעמים בלתי ידועים, הרי שבאותו זמן שליחיה בשאר מוקדי ההשפעה בישראל המשיכו לפעול את פעולתם נאמנה. בבחינת הבגרות בלשון שהתקיימה בשבוע שעבר נדהמו התלמידים הנבחנים לגלות כי הנושא שהוטל עליהם לנתח עוסק, לא פחות ולא יותר, בסוגיה הנפיצה והרדיקלית של העברית הא־מגדרית. שלושה מאמרים שהוצגו להם בטופס הבחינה הביעו עמדות שונות ביחס לשימוש בשפה הלא־תקנית שמבקשות הפמיניסטיות לקדם בשם השוויון. יצוין כי מאמר אחד התנגד לשפה החדשה, האחר היה מטעם האקדמיה ללשון העברית, ומאמר נוסף ייצג את העמדה הפמיניסטית התומכת.

תלמידים רבים הזדעזעו מהטקסט שהוגש לעיניהם בכפייה, ולא סיימו את כתיבת הבחינה. עצומות של אלפי חותמים נשלחו לשר החינוך, בהן של מורות, מנהלים ותלמידים. גורם במשרד החינוך אומר בשיחה עם 'בשבע' כי מבחינתו מדובר במהלך שהוא לא פחות מאלימות, כלשונו. "בחינת הבגרות מיועדת לכולם, דתיים וחילונים, יהודים וערבים. ברור שהתלמיד מגיע לבחינה כדי לקבל ציון טוב. הבחינה קובעת את חייו, את עתידו. להכניס בבחינת בגרות אג'נדות, באופן שילדים נאלצו לעזוב באמצע כי לא רצו להמשיך לכתוב בתחושה שכופים עליהם קריאת אג'נדות שאינם חפצים בהן, זו פשוט אלימות", טוען הגורם במשרד החינוך. "בואו נתווכח על עצם הנושא, נדון אם זה בסדר או לא. אבל לעשות את זה על גבי בחינת בגרות שילד מתכונן אליה במשך 12 שנה, זה דבר אלים ולא מוסרי. אנחנו לא סותמים פיות לדעות אחרות, אבל אי אפשר להכניס את זה לתלמידים כשהם שבויים בסיטואציה ולא יכולים להגיב. זה ממש הקפיץ אותי כששמעתי על זה".

הגורם מספר כי הדרמה במהלך המבחן הייתה גדולה, וכי מנהלים ניסו לשדל את התלמידים לסיים את כתיבת הבחינה והבטיחו לבדוק לאחר מכן כיצד לטפל בעניין. "הייתה אחר כך גם עצומת מנהלים. הם אמרו לתלמידים שגם הם כואבים את הדבר הזה אבל ביקשו מהם לא לפגוע בעתידם".

לכאורה הנושא הוצג בצורה מאוזנת, עם מאמרים שמציגים קשת דעות בנושא. מה הבעיה אם כך?

"הקבילה היא על עצם העלאת הנושא, גם אם זה מאוזן. תארי לך שהיינו מביאים בבגרות בבתי הספר הממלכתיים מאמר שעניינו מציאות ה' בעולם. אפשר לדמיין מה היה קורה אז. אפשר להבין שיש דיון ויש פה מלחמת תרבות, אבל לא על הגב של התלמידים".

פורום ארגוני המשפחה בישראל לא הסתפק בעצומות, והציג למנכ"ל משרד החינוך דרישה ברורה למצות את הדין עם האחראים לכתיבת הבחינה. לדברי יו"ר הפורום, עו"ד נעמה סלע, במאמרים שהובאו בבחינה נעשה שימוש בשפה א־מגדרית, מה שמהווה הפרה של הכללים שנקבעו בחוזר מנכ"ל של משרד החינוך. בנוסף לכך, כתבה סלע למנכ"ל המשרד, "אנו סבורים כי בחינת הבגרות בלשון אינה אמורה להוות מעבדה חברתית להעלאת אג'נדות שנויות במחלוקת, אלא בחינה של הידע הנצבר של התלמידים. יתרה מכך, תפקידו של משרד החינוך הנו בין היתר להגן על התלמידים מפני אג'נדות פוגעניות כפי שמסתתרות מאחורי השפה הא־מגדרית".

כאמור, הפורום דרש ממשרד החינוך לקיים דין משמעתי לאחראים לבחינת הבגרות, וכן "לדאוג לניפוים ממערכת החינוך לאלתר כנהוג בדרך של פיטורין".

ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "העובדות הפוכות לחלוטין. בחינת הבגרות בלשון הציגה בפני הנבחנים שלושה מאמרים אשר עוסקים בנושא השפה המגדרית - פנייה שוויונית לזכר ולנקבה. בתוך כך, בפני התלמידים הוצגו שתי גישות - האחת מביעה התנגדות לרוחות השינוי של התאמת השפה לשני המינים. עמדה זו צידדה בשמירה על המצב הקיים. הגישה השנייה צידדה בשינוי המצב הקיים והתאמת השפה לרוח התקופה. את הגישה המתנגדת לשינוי השפה ייצגו שני מאמרים, של הרב יהודה אייזנברג (שפורסם באתר מכללת הרצוג) ושל האקדמיה ללשון העברית. את הדעה השנייה ייצגה דפנה אייזנרייך, שתמכה בשינוי השפה".

התיישבות בטעם של פעם

מי שמטפס במעלה כביש האספלט הטרי ביישוב החדש אביתר מרגיש כיצד אוויר רענן ממלא את ריאותיו. זו לא רק הרוח השומרונית הנעימה שמקררת גם את צוהרי הקיץ, זה גם משב רוח אידיאולוגי נקי ותמים בטעם של פעם, שמנקה את האוויר הפוליטי המורעל שבו אנשי ימין מקימים ממשלות שמאל הרסניות.

יש לי רזומה לא קצר בתולדות אירועים בתחום ההתיישבות, ואני מודה ומתוודה שמחזה כזה לא נראה כבר הרבה זמן במחוזותינו. המבקר במקום מרגיש כאילו נזרק ארבעים שנה אחורה בזמן וחזר לימי גוש אמונים העליזים. מבנים מאולתרים מכל הסוגים והמינים ממלאים את השטח, ובתוך מבנים שחולקו לדירות של שלושים מטר מתגוררות משפחות ברוכות ילדים עם חיוך גדול ומאובק על הפנים. משמאלך בני נוער הולמים בפטיש על גג מבנה חדש, מימינך נערות מכינות קערת בצק לצורך אפיית פיתות לארוחת הערב. שטיחי הדשא המעטרים את המתחם המרכזי מלאים ילדים שמדלגים בין הצגה למתקני שעשועים.

המקום שלפני חודש בלבד היה שטח קטן וריק זרוע אבני כורכר לבנות הפך ליישוב שוקק חיים. אומנם אין פה עדיין תיבות דואר או סופרמרקט, וגם מצב התשתיות דורש עבודה רבה. אבל יש ויש פה גן שעשועים מאולתר, מדרשה לבנות, בית מדרש שוקק קולות לימוד, ובעיקר עשרות מבנים שעומדים על תילם - רבים מהם מבני אבן עם רצפת בטון יצוקה, מלאים בכ־50 משפחות וילדים קטנים וגדולים. כביש אספלט מחבר בין הרחובות, שרובם משולטים כבר בשמות היאים לרוח המקום. ביום שלישי נחנכה כיכר הכניסה ליישוב בהשתתפות עזרא יכין, איש הלח"י האגדי שגויס לכל החיים למאבק על ארץ ישראל.

הנכנסים לבקר במקום נאלצים אומנם לעבור בכניסה בידוק משטרתי שמבקש למנוע הכנסת חומרי בנייה בתאים נסתרים בכלי הרכב, בהתאם לצו התיחום הצבאי שהוצא השבוע למקום. אבל לא הבידוק הזה יעצור את המאות והאלפים שמגיעים מדי יום לחזק, לבקר ולתת כתף בעבודה הבלתי פוסקת לפיתוח היישוב. גם ראש מועצת שומרון, יוסי דגן, העביר לכאן את לשכתו כדי לתמוך ביישוב החדש המוקם בשטח השיפוט של המועצה.

אנשי תנועת 'נחלה', שעומדים מאחורי הפרויקט השאפתני הזה של הקמת יישוב בשומרון אחרי עשרים שנות הקפאה, עושים מאמצים כדי לקיים בכל יום אירוע אטרקטיבי שימשוך עוד ועוד תומכים להגיע למקום. המאמצים נושאים פירות, והם מספרים כי מדי יום מעפילים במעלה כביש הכניסה ליישוב אוטובוסים שמגיעים מכל קצווי הארץ: מאבני איתן ועד דימונה, מטירת צבי ועד ראש העין, ממושב הזורעים שבגליל ועד שדרות. אזרחים פרטיים מגיעים עם תא מטען מלא אבטיחים, בעלי עסקים תורמים פיצות או תלושי קנייה בחנויותיהם. "מרגישים שמארץ ישראל מתחיל הכול, מרגישים את השמחה שיש לאנשים בדבר הזה. כאילו חיכו שדבר כזה יקרה", מספרת תחיה, שהייתה מהראשונים לקבוע את ביתה באביתר עם תשעת ילדיה.

במדינת ישראל 2021 קשה להיות נאיבי. אנשי 'נחלה' והתושבים באביתר יודעים כי חרב הפינוי מונפת מעליהם, אבל ממשיכים בכל הכוח להיכנס בחלון ההזדמנויות הנדיר שנפתח להם להגשים חלום וליישב את מרחבי ארץ ישראל. מבחינתם, היעד הוא השגת תמיכה ציבורית רחבה ככל האפשר ביישוב החדש, בתקווה שתהיה לכך השפעה על מקבלי ההחלטות בממשלה הנוכחית או זו שעתידה לקום.

לתגובות: Hagitr72@gmail.com

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו