ליבנו במזרח

המרוץ של מרים פרץ לנשיאות הוא אות כי הגיעה שעתה של המזרחיות לצאת לאור. לא כדי לכפר על אפליה, אלא כי במזרחיות יש חומרי חיים של חום, אהבה ותבונה שהחברה הישראלית זקוקה להם באופן חיוני. דעה

עמיחי אליהו ואהרון אגל־טל , ז' בתמוז תשפ"א | עודכן: 13:15

ליבנו במזרח-ערוץ 7
מרים פרץ
צילום: מאיר אליפור

בפורום 'אחריות יהודית' שאנחנו חברים בו התנהל דיון מעניין ביום בחירת נשיא המדינה. הקבוצה המורכבת מבעלי תשובה מגוונים ואישים מן הציונות הדתית מנהלת שיח ערני בענייני הזמן, מתוך הבנה שנדרשת כיום תפיסת עולם שחותרת לאחדות, אבל כזו היודעת להכיל באמת מגוון דעות ואישים. זו כמובן משימה כבדה, אבל כבר כמה שנים שזה עובד וכבר נראים סימני בשלות.

לפני בחירת הנשיא אחד הנוכחים שלח את ההודעה הבאה: "חשבתי מלכתחילה שמרים לא תיבחר. אין לה היכולת להעניק יוקרה בגלל החום והאנושיות שלה. יוקרה זה כוח וכבוד ומעמד וזו שפתם של פוליטיקאים. אם תרצו - זו נקודת התורפה של המזרחיות. הכי כיף להיות איתם - הם האהבה. הם החום. הם החיים. אבל הם לא יוקרה וכוח. מי שיצליח לשנות את המשוואה הזו יקבל פרס נובל לנורמליות".

אחד מן המשתתפים, קיבוצניק לשעבר ובן תורה כיום, הגיב לדברים ובין היתר כתב: "אני חייב לומר שאני לא מזדהה עם זה בכלל. אני חושב שלהרבה מאיתנו נעים ונוח עם האינטלקטואליות והסגנון האינטלקטואלי שיותר מזוהה עם האשכנזיות, ואני חושב שיוקרה וכוח הם מושגים שהמזרחיות הרבה יותר מדגישה ומעריכה והם הרבה יותר חלק ממנה".

אנחנו רוצים לשים את המזרחיות על השולחן. לעצור שנייה ולהסתכל עליה במבט קצת יותר מעמיק. מגיע לה למזרחיות שיבינו אותה ושנבין אנחנו מה חלקה במארג החיים הלאומיים שלנו.

עומד כאן בחור ובלי להכיר באמת, בטוח שהסגנון האינטלקטואלי של נשיא המדינה הנבחר נעלה על סגנונה של מרים פרץ. זו שכל נאום שלה מלא בתוכן עמוק. זו שניהלה בתי ספר וכיום מפקחת במשרד החינוך ושעם שלם צמא לדבריה, ודווקא היא אינה מייצגת סגנון אינטלקטואלי בעיניו.

הגיעה שעתה של המזרחיות לצאת לאור. לא כי אנחנו צריכים לכפר על האפליה או כי לא נעים. הרבה למעלה מכך – ישנם חומרי חיים מזינים שייחודיים לאחינו המזרחיים, שכולנו זקוקים להם. לדידה של התפיסה האשכנזית, המכונה משום מה אליטיסטית, המזרחיות היא תקלה בניווט. בעיניה החום והאהבה המפורסמים הם נשקם של החלשים שאין להם מה להציע מלבד ליבם. כנראה שנוח יותר לחלק גדול מאוד בתוכנו עם "הסגנון האינטלקטואלי", מה שנראה כסדור ובהיר, אבל פעמים רבות מנותק מן הלב.

הלב של מרים פרץ הוא החיים הפועמים בכולנו. היכולת להרגיש את הזולת. להרגיש את הסיפור הלאומי הגדול. להתרגש ולנוע מבפנים מכל מה שקדוש ויקר לנו. פרץ מייצגת את ניצחונם של החיים בכוליותם, לעומת האנליטיות המפרידה בין הדבקים. אותה תכונה שחשובה מאוד לתחומי חיים רבים, אך כתוצר לוואי יוצרת ריחוק, כי היא בוחנת בקפידה את מי שמולה לפני שתיתן לו את ליבה.

קל לראות עד כמה מדינת ישראל של היום חסרה את המימד הלבבי. יש לנו אינטלקטואלים בשפע שכותבים דברים חשובים וחכמים, שנקראים על ידי קבוצות מצומצמות. אבל אין לנו די אנשי לב שמסוגלים להיות נוכחים במרחב הציבורי מתוך עמדה של תבונה עמוקה.

לא לרגשנות אנחנו קוראים כאן. אנחנו זקוקים להכרה בצד החיוני של החיים. לפתח את הכישרון להעמיד לב מול לב. לחוש את הזולת בכל העוצמה. לאהוב את עם ישראל על צדדיו השונים והמגוונים. לצאת לרגע מן השיח האידיאולוגי הדיכוטומי ולהיות מסוגלים לשהות במרחב האנושי.

אם מותר לייעץ למרים פרץ, היינו אומרים לה להקים את המכון למזרחיות ישראלית. זה יהיה המקום שבו ייפגשו אנשים וילמדו את שפת הלב – כן, גם ברמה אינטלקטואלית גבוהה - ובין היתר את הכבוד להורים והכבוד למורשת ולעם ישראל ולאדם בכלל. הוא צריך להיות מקום שיקרב את כולנו לתפיסת המזרחיות באור הנכון, ויותר מכך – ילמד אותנו את השפה הזאת. לטובתנו שלנו.

העובדה שמרים פרץ, שלא גדלה בערוגות הפוליטיות, הפכה למועמדת לנשיאות מדינת ישראל היא לא עניין של מה בכך. אישה מלאת אמונה באלוקים ששפתה שפת העם. שאין לה קשרים טבעיים במאגרי הכוח של מדינת ישראל, ובחן כל כך מתוק הצליחה לדלג מעל המשוכות האלה וחייבה את עם ישראל להתבונן בדמותה ובעיקר במה שהיא מייצגת.

אנחנו לא חושבים שנכון לדבר על נשיאה חלופית. חשוב מאוד שניתן מקום של כבוד לנשיא המדינה הרצוג, שיש לו תפקיד גדול וחשוב, ואנחנו מברכים אותו בכל ליבנו שיצליח. אבל כן יש מקום למודל של אמא לאומית, שתלמד איך מדלגים בין המגזרים ומראים להם שליבם הוא אחד.

הרב אליהו הוא מנכ"ל איגוד רבני קהילות

הרב אגל־טל הוא יו"ר המכון לאסטרטגיה חינוכית יהודית