נדב רט
נדב רטצילום: נתנאל פנישל

נפתלי בנט הרוויח הון רב בעולם ההיי-טק. הוא היה שותף, יותר מפעם אחת, בסטארט-אפים משגשגים, והצליח להתעשר.

רק החודש פורסם כי חברה בה השקיע לפני שנים רבות נמכרה כעת ברווח גדול, וכמה מיליונים נוספים התווספו לחשבון הבנק שלו. נדמה כי גם בפוליטיקה מפלס בנט את דרכו כמו בעולם הפיננסי, ונוטה להשקיע בקרנות הון-סיכון ולא בנכסים ריאליים וסולידיים. כדי לבחון זאת ננסה קודם כל להבין כיצד בוחנים סיכון של השקעות בעולם הכלכלי.

ידוע שהרווח הפוטנציאלי מהשקעות נגזר, בין היתר, מרמת הסיכון הטמונה בכל השקעה. פק"מ בנקאי נחשב לחסר סיכון ותשואתו בהתאם. דירה תיחשב להשקעה סולידית ובטוחה, ותשיא רווח של 2-4% לשנה מדמי השכירות, ועליית ערך נוספת כשמחירי הדירות עולים. מי שירצה להרוויח יותר יפנה לשוק ההון, יחזיק חזק בעליות ובירידות – וייהנה בהתאם מממוצע רב שנתי של 7-8 אחוזי רווח לשנה. וכמובן שישנם גם אפיקים מסוכנים יותר. לדוגמה, השקעה בסטארט-אפים אמנם עשויה להניב רווחים יפים במידה ותצלח, אך הסטטיסטיקה מראה שכ-95% מהם ייכשלו וייסגרו – דבר הכרוך לרוב בהפסד מוחלט של כל הקרן.

נתון נוסף שמשפיע דרמטית על מסוכנות ורווחיות ההשקעה הוא רמת המינוף באמצעותה מבוצעת ההשקעה. אם יש לי מיליון שקלים ואני רוכש בהם דירה בסכום הזה – רמת הסיכון שלי נמוכה מאד. לעומת זאת אם יש לי רק 100,000 ₪ ואת הדירה רכשתי באמצעות משכנתא בסך 700,000 מהבנק ועוד 200,000 הלוואה שלקחתי מההורים – מה יקרה כעת במידה ושווי הדירה יירד ב10% בלבד? הפעם אאבד את כל הוני! מינוף, כלומר השקעה באמצעות הלוואה, הוא חרב פיפיות. הוא מגדיל את הרווחיות של כל השקעה, במידה והיא מצליחה, אך הוא גם מגדיל את הסיכון במקרה של ירידת ערך. כשמינוף גבוה גם ירידת מחירים קלה עלולה לגרום למחיקה מוחלטת של קרן ההשקעה.

בנימין נתניהו נהג להשתמש במינוף מסוים בעשייתו הפוליטית. הוא לקח הלוואות וסיכונים מחושבים וסמך על 'מסגרת האשראי הצרכנית' שקיבל מאזרחי ישראל, שתתן לו מספיק זמן כדי להחזיר את ההלוואה. הוא בנה את ממשלותיו באמצעות 'הון עצמי' נרחב, קרדיט משנות עשייתו הפוליטית הרבה, שהתבטא ביבול מנדטים פורה.

את ההון העצמי הזה הוא מינף בכל מערכת בחירות לקבלת 'אשראי' נוסף – בפעם האחרונה בעזרת גנץ, ובעבר מלפיד, לבני ושותפים אחרים, ועם סך ההון המדובר הקים ממשלות בהן הוא השתדל לצבור קרדיט נוסף אצל רבים מאזרחי ישראל, ובעיקר אצל הבייס שלו – ה'בנק' שנותן לו את עיקר מסגרת האשראי הציבורית. הוא השקיע באפיק מניב אך סולידי יחסית ובאמצעות מינוף לא-גדול מדי.

נפתלי בנט, לעומתו, פועל כמו סטארטפיסט חובב הון-סיכון אמיתי. הוא מגיע אל ראשות הממשלה עם "הון עצמי" נמוך מאד המתבסס על 6 מנדטים בקושי, כשגם השער של המטבע הזה חווה ירידה דרמטית לאחרונה. את ההון העצמי הזה מינף ביחס של 1:10 כדי להגיע אל כס ראש הממשלה, באמצעות השקעה ב"מניות" של מטבעות וירטואלים, סטארט-אפים שדורשים עוד פיתוח רב כדי לבחון את ההיתכנות שלהם ליצור מוצר עובד, והשקעה במטבעות זרים.

על-מנת שההשקעה שלו תוכל להחזיר את עצמה ולהפוך לרווחית הוא צריך שכל ההשקעות המסוכנות הללו יצליחו, בו-זמנית, ובאופן מרשים. אחרת – הוא יאבד את הונו ויפשוט רגל, מבחינה ציבורית כמובן.

זה כבר קרה לו לפני שנתיים, כשלא עבר את אחוז החסימה, אך הוא הצליח להתאושש, התמנף פי 10 – ויצא לדרך חדשה. האם היא תצלח? רק ימים יגידו.

הכותב הוא יועץ לקבלת החלטות אסטרטגיות בארגונים ובצמתי קריירה