בסדרת המאמרים שהאחרון בהם פורסם ביום שישי, מזהיר עורך "אל-סיאסה" את דמשק, השרויה לדעתו בחרדה עמוקה כי אחרי עירק תיפנה ארה"ב "לשחרר את סוריה" ופועלת מתוך סיוט, לנקוט מדיניות שקולה מול האויב ולא לנקוט בלשון מתלהמת. במאמר שכותרתו "נפשע יותר מסדאם חוסיין" הוא כותב, כי משרו של בשאר אסד "זהה למשטרו של סדאם חוסיין", כך מדווחת כתבת עתי"ם.
הכותב קושר את מפלגת השלטון של סוריה, הבעת', עם הבעת' העירקית, ומזהיר מהרטוריקה הלוחמנית והשחצנית העלולה להוביל את הסורים, כמו את השלטון בעירק, אל עברי פי פחת.
"החשש הוא, שמושגי הבעת' הסורית יובילו לעמדות זהות לאלה של עירק, שאז תמצא עצמה (מפלגת הבעת' הסורית) מול אותה הסכנה, ואנו מתפללים לאללה שהסוף יהיה טוב.
"איננו רוצים לראות את אנשי המשטר הסורי חוזרים כעת אל המעיינות הנובעים של מפלגת הבעת', מדקלמים שירים מהתקופה הטרום-אסלאמית, ומנופפים בחרבות נוצצות כנגד העובדות הבינלאומיות...
"מדאיג אותנו, שאנשי המשטר הסורי הגיבו ללחצים האמריקאים עליהם בהכחשות ובאיומים", כותב אל-ג'אראללה.
הוא מזכיר את שרבוב שמה של ישראל למשבר בעירק, ומזהיר את שר החוץ של סוריה, פארוק א-שרע, מפניה "לרטוריקה השגויה של סדאם".
"סוריה אינה זקוקה לכך שהנהגתה תהיה העתק של ההנהגה העיראקית שנכחדה; אל לה להתנשא על אויבה, אם היא אכן מתייחסת לאמריקאים ולבריטים כאל אויבים, ואל לה לאיים באמצעים שאינם תחת ידה. אל לסוריה לעצום את עיניה נוכח המצב הבינלאומי, משום שעצימת העיניים לא תועיל לה ולא תמנע את הפעולה בסוריה אם יוחלט עליה", הוא מזהיר.
בהמשך הוא קושר, בתוך כך שהוא מזהיר, את שלטון סוריה עם רשעות השלטון העירקי, וממליץ לסורים "ללמוד את הלקח של עירק ושל מה שהתחולל בה. מי שהלך שולל אחרי דברי הרהב של סדאם גילה, "..שהצורך של העם העירקי בחופש הביאו לקבל את כוחות הקואליציה בפרחים".
"בימים קשים אלה, נדרשת סוריה להסתגל לעובדות הבינלאומיות ולהשתחרר משבי העמדות, הסיסמאות, והמקורות האידיאולוגיים של הבעת'.. אסור לה לדמות לעצמה שיש לה יכולת כמידת שאיפותיה.. עליה להקשיב לעצותיהם של אנשים נבונים, אחרת, תטבע.
כוחות הקואליציה ששחררו את כוויית ב-1991 שגו כאשר נמנעו מלהשלים את המשימה ולשחרר את העם העירקי.. בשנת 2003, הכוחות לא יחזרו על הטעות ויהיו מי שיזכירו להם: 'שחררתם את העם העיראקי; מדוע לא תשלימו את המשימה ותשחררו את העם הסורי?!'", הוא מזהיר את הנשיא אסד, ומביע תקווה כי "המנטליות של של הנשיא הסוריה הצעיר" תשכיל להכיר בסכנה ולנטרל אותה, יחד עם יכולתו להתגבר על "מבוכה בשל הפגיעה בטוהר הלאומיות, הפאן-ערביות והמפלגה", שכנפה האחת נשברה בבגדד "ויתכן שהכנף השניה תישבר אף היא בדמשק".
במאמר שכותרתו "יותר נפשע מסדאם חוסיין" מזכיר עורך "אל-סיאס" את ההיסטוריה של שתי מפלגות הבעת', העירקית והסורית, שקמו על מצע עקרונות המגנים על חירות וזכויות האדם, על החלומות הלאומיים ועל התקוות הפאן-ערביות, שדגלו בהפצת צדק חברתי, חלוקת משאבים ודאגה לאזרח - ושמיהרו להתנכר לרעיונות נעלים אלה מיד משתפסו את השלטון.
הכותב מתאר במאמר את ארמונות הפאר של סדאם חוסיין ובניו, את מנהגיהם המושחתים ואת אישיותו הסדיסטית והסוטה של עודאי חוסיין.
מתיאור זה הוא עובר ישירות למשטרו של בשאר אסד, שלדבריו "בנוי בדמותו של משטר סדאם המתמוטט". בכירי השלטון בדמשק "מפיצים שחיתות, משפילים את האנשים ומענים אותם" ומבזבזים מיליונים במועדוני ההימורים. לדברי עורך אל-סיאס, הוציא אחד מבכירי השלטון הסורי שמונים מיליון דולר על שולחנות ההימורים.
"כספי הסיוע שהיה מגיע למשטר כדי לבנות את הצבא, לא הלכו לצבא, לגייסות, ולחטיבות, אלא לכיסי אחיו של הנשיא, בניהם, ובני משפחותיהם. הפתיחות הכלכלית תקפה עבורם אך אסורה על הציבור. הם מוכרים את סחורותיהם לאזרחים המסכנים בשוק המקומי במחירים הגבוהים ביותר", הוא כותב.
"אלו הם משטרים הדומים למשטרו המתמוטט של סדאם חוסיין, ועמיהם מתפללים לנפילתם והם יקבלו בפרחים כל כוח שיגוייס על ידי אללה, כדי לשחררם ולהצילם ולהעניק להם סיוע על קברם של המשטרים העושקים האלה.
"יותר משלושים שנה חלפו, והעמים ממשיכים לספוג השפלות ודיכוי תחת המשטרים הללו, ומתפללים לאללה שיצילם מהם. נראה שתפילותיהם של העמים נענו לבסוף... המשטרים האלה לא יינצלו מהעונש האלוהי, אלא אם יתקנו עצמם וישנו את אופיים המדכא. אלא שזוהי תקווה חסרת סיכוי...", נכתב במאמר.
במאמר נוסף מביע עורך אל-סיאס את החשש, כי "העדר הרציונליות של החשיבה הסורית" תביא על דמשק את גורלה של בגדד. לדעתו, הנשיא אסד איננו משכיל לקרוא נכונה את המפה המדינית הבינלאומית, וממשיך בדרכו "כאילו ה-11 בספטמבר לא התרחש, כאילו העולם לא השתנה" וכאילו צבא ארה"ב איננו פרוס מעבר לגבולה של סוריה, בעירק.
"מוחמד סעיד אל-סחאף שינה את שמו, וקוראים לו עתה פארוק א-שרע", הוא כותב.
"העמדות האלה הן שמסכנות את גורלה של סוריה, ולא האיומים האמריקאים", נכתב במאמר, שכותבו ממליץ לאסד לא להשען על דברי התמיכה הריקים של מדינות ערב ואירופה, שהתנגדו בתחילה לפלישה האמריקנית-בריטית לעירק אך הריעו בבוא יום נפילתו של הדיקטטור. "אם המשטר הסורי .. יתמקד (בביטויי) תמיכה אלה.. הוא יגלה את הטנקים האמריקאים בשוק אל חמידיה..", הוא מזהיר.
בסיכומו של דבר הוא מביע התנגדותו למערכה אמריקנית נגד סוריה, אך מקשה בשאלה, אם יש בהתנגדות זו למנוע את המלחמה אם הסורים יספקו את הסיבות לפתיחתה.
הכותב קושר את מפלגת השלטון של סוריה, הבעת', עם הבעת' העירקית, ומזהיר מהרטוריקה הלוחמנית והשחצנית העלולה להוביל את הסורים, כמו את השלטון בעירק, אל עברי פי פחת.
"החשש הוא, שמושגי הבעת' הסורית יובילו לעמדות זהות לאלה של עירק, שאז תמצא עצמה (מפלגת הבעת' הסורית) מול אותה הסכנה, ואנו מתפללים לאללה שהסוף יהיה טוב.
"איננו רוצים לראות את אנשי המשטר הסורי חוזרים כעת אל המעיינות הנובעים של מפלגת הבעת', מדקלמים שירים מהתקופה הטרום-אסלאמית, ומנופפים בחרבות נוצצות כנגד העובדות הבינלאומיות...
"מדאיג אותנו, שאנשי המשטר הסורי הגיבו ללחצים האמריקאים עליהם בהכחשות ובאיומים", כותב אל-ג'אראללה.
הוא מזכיר את שרבוב שמה של ישראל למשבר בעירק, ומזהיר את שר החוץ של סוריה, פארוק א-שרע, מפניה "לרטוריקה השגויה של סדאם".
"סוריה אינה זקוקה לכך שהנהגתה תהיה העתק של ההנהגה העיראקית שנכחדה; אל לה להתנשא על אויבה, אם היא אכן מתייחסת לאמריקאים ולבריטים כאל אויבים, ואל לה לאיים באמצעים שאינם תחת ידה. אל לסוריה לעצום את עיניה נוכח המצב הבינלאומי, משום שעצימת העיניים לא תועיל לה ולא תמנע את הפעולה בסוריה אם יוחלט עליה", הוא מזהיר.
בהמשך הוא קושר, בתוך כך שהוא מזהיר, את שלטון סוריה עם רשעות השלטון העירקי, וממליץ לסורים "ללמוד את הלקח של עירק ושל מה שהתחולל בה. מי שהלך שולל אחרי דברי הרהב של סדאם גילה, "..שהצורך של העם העירקי בחופש הביאו לקבל את כוחות הקואליציה בפרחים".
"בימים קשים אלה, נדרשת סוריה להסתגל לעובדות הבינלאומיות ולהשתחרר משבי העמדות, הסיסמאות, והמקורות האידיאולוגיים של הבעת'.. אסור לה לדמות לעצמה שיש לה יכולת כמידת שאיפותיה.. עליה להקשיב לעצותיהם של אנשים נבונים, אחרת, תטבע.
כוחות הקואליציה ששחררו את כוויית ב-1991 שגו כאשר נמנעו מלהשלים את המשימה ולשחרר את העם העירקי.. בשנת 2003, הכוחות לא יחזרו על הטעות ויהיו מי שיזכירו להם: 'שחררתם את העם העיראקי; מדוע לא תשלימו את המשימה ותשחררו את העם הסורי?!'", הוא מזהיר את הנשיא אסד, ומביע תקווה כי "המנטליות של של הנשיא הסוריה הצעיר" תשכיל להכיר בסכנה ולנטרל אותה, יחד עם יכולתו להתגבר על "מבוכה בשל הפגיעה בטוהר הלאומיות, הפאן-ערביות והמפלגה", שכנפה האחת נשברה בבגדד "ויתכן שהכנף השניה תישבר אף היא בדמשק".
במאמר שכותרתו "יותר נפשע מסדאם חוסיין" מזכיר עורך "אל-סיאס" את ההיסטוריה של שתי מפלגות הבעת', העירקית והסורית, שקמו על מצע עקרונות המגנים על חירות וזכויות האדם, על החלומות הלאומיים ועל התקוות הפאן-ערביות, שדגלו בהפצת צדק חברתי, חלוקת משאבים ודאגה לאזרח - ושמיהרו להתנכר לרעיונות נעלים אלה מיד משתפסו את השלטון.
הכותב מתאר במאמר את ארמונות הפאר של סדאם חוסיין ובניו, את מנהגיהם המושחתים ואת אישיותו הסדיסטית והסוטה של עודאי חוסיין.
מתיאור זה הוא עובר ישירות למשטרו של בשאר אסד, שלדבריו "בנוי בדמותו של משטר סדאם המתמוטט". בכירי השלטון בדמשק "מפיצים שחיתות, משפילים את האנשים ומענים אותם" ומבזבזים מיליונים במועדוני ההימורים. לדברי עורך אל-סיאס, הוציא אחד מבכירי השלטון הסורי שמונים מיליון דולר על שולחנות ההימורים.
"כספי הסיוע שהיה מגיע למשטר כדי לבנות את הצבא, לא הלכו לצבא, לגייסות, ולחטיבות, אלא לכיסי אחיו של הנשיא, בניהם, ובני משפחותיהם. הפתיחות הכלכלית תקפה עבורם אך אסורה על הציבור. הם מוכרים את סחורותיהם לאזרחים המסכנים בשוק המקומי במחירים הגבוהים ביותר", הוא כותב.
"אלו הם משטרים הדומים למשטרו המתמוטט של סדאם חוסיין, ועמיהם מתפללים לנפילתם והם יקבלו בפרחים כל כוח שיגוייס על ידי אללה, כדי לשחררם ולהצילם ולהעניק להם סיוע על קברם של המשטרים העושקים האלה.
"יותר משלושים שנה חלפו, והעמים ממשיכים לספוג השפלות ודיכוי תחת המשטרים הללו, ומתפללים לאללה שיצילם מהם. נראה שתפילותיהם של העמים נענו לבסוף... המשטרים האלה לא יינצלו מהעונש האלוהי, אלא אם יתקנו עצמם וישנו את אופיים המדכא. אלא שזוהי תקווה חסרת סיכוי...", נכתב במאמר.
במאמר נוסף מביע עורך אל-סיאס את החשש, כי "העדר הרציונליות של החשיבה הסורית" תביא על דמשק את גורלה של בגדד. לדעתו, הנשיא אסד איננו משכיל לקרוא נכונה את המפה המדינית הבינלאומית, וממשיך בדרכו "כאילו ה-11 בספטמבר לא התרחש, כאילו העולם לא השתנה" וכאילו צבא ארה"ב איננו פרוס מעבר לגבולה של סוריה, בעירק.
"מוחמד סעיד אל-סחאף שינה את שמו, וקוראים לו עתה פארוק א-שרע", הוא כותב.
"העמדות האלה הן שמסכנות את גורלה של סוריה, ולא האיומים האמריקאים", נכתב במאמר, שכותבו ממליץ לאסד לא להשען על דברי התמיכה הריקים של מדינות ערב ואירופה, שהתנגדו בתחילה לפלישה האמריקנית-בריטית לעירק אך הריעו בבוא יום נפילתו של הדיקטטור. "אם המשטר הסורי .. יתמקד (בביטויי) תמיכה אלה.. הוא יגלה את הטנקים האמריקאים בשוק אל חמידיה..", הוא מזהיר.
בסיכומו של דבר הוא מביע התנגדותו למערכה אמריקנית נגד סוריה, אך מקשה בשאלה, אם יש בהתנגדות זו למנוע את המלחמה אם הסורים יספקו את הסיבות לפתיחתה.