שמוליק ועידית סילמן
שמוליק ועידית סילמןצילום: ללא קרדיט

ימים מורכבים עוברים על עם ישראל. בשבועות האחרונים קיבלתי עשרות, ואולי מאות שיחות מרבנים וממנהיגי ציבור.

כן, קיבלתי גם שיחה מראש הממשלה בנימין נתניהו. שוחחנו בעיקר על אידיאולוגיה וערכים – וחשוב לי להדגיש שבניגוד לפרסומים כאלה ואחרים, לא הוצע לי שום תפקיד על ידו.

אינני ראש ישיבה או רב, אבל אני כותב מדם לבי. לצערי, ריבוי המחלוקות, ההאשמות, הכעס, השנאה, חוסר היכולת לנהל דיון, כל אלה מהווים דגל אדום שמתנפנף מעל נס תחיית ציון שזכינו להיות חלק ממנו בדורות האחרונים.

אני מאמין שהאירועים שמתרחשים כעת טומנים בחובם מסר גדול מאוד עבור כולנו. אני מכבד את הרבנים והמפגינים והמוחים. "מי יודע אם לעת הזאת הגעת למלכות" – משפט שנאמר לי עשרות או מאות פעמים – ומכוונים לעידית.

אלא שהם בוחרים להתמקד באמירה של מרדכי ומתעלמים מתשובתה של אסתר: "לך כנוס את כל היהודים".

מה אסתר אומרת למרדכי? אם אתה רוצה שנצליח פה במאבק למען עם ישראל, דע לך שאין סיכוי אם לא תהיה קודם כל אחדות.

אסתר בחוכמתה הבינה שהמענה האמיתי ל-"ישנו עם אחד מפורד ומפוזר בין העמים", הוא האחדות והכינוס, עוד לפני הצום והתפילה.

(הערת אזהרה חשובה: אסתר ומרדכי עמדו מול גזירת שמד פיזית לעם היהודי. הקמת כל ממשלה ריבונית בארץ ישראל, משמאל או מימין, איננה גזרת שמד ואיננה איום קיומי. חשוב לומר זאת באופן ברור).

אשתי האהובה עידית זכתה להגיע לכנסת ישראל מתוך עשייה חברתית, בריאותית וציבורית רבת שנים. אף פעם לא שמעתי אותה מדברת לשון הרע או מביישת אדם. זכיתי ב״ה.

קריאתה הטהורה והכנה של אסתר המלכה, "לך כנוס את כל היהודים", מהדהדת באזניה של עידית כמצפן מוסרי על כל צעד ושעל בעבודתה הציבורית. עידית היא אישה של חיבורים. אין בעיניה משמעות לעשייה שלא מאפשרת לכל עם ישראל לפעול יחד מתוך כבוד ואמון.

יש שטוענים שחברי ימינה ראו מול עיניהם רק תפקידים ושררה. ואני שואל - בצד השני לא היו תפקידים? היו גם היו. אלא שפשוט לא הייתה היתכנות להקמת ממשלת ימין.

אולי זאת מאת ה׳?

מה שנותר לנו זה לבחור בין מציאות הרסנית וחסרת אחריות של בחירות חוזרות ונשנות, כאוס ניהולי של מנגנוני השלטון, שנאת חינם וחרמות, לבין אחדות ופיוס.

כשאסתר אמרה למרדכי: "לך כנוס את כל היהודים" – היא לא אמרה, "לך כנוס, אבל רק את מצביעי הימין". המסר של אסתר היה, לך כנוס כל היהודים. כולם. ללא יוצא מן הכלל.

הדבר שהכי חשוב לקב"ה הוא שלמות העם שלנו. בגמרא כתוב שהקב"ה מתיר למחוק את שמו למען שלום בית בין איש ואשתו. מה יותר חזק מזה? שלום בין איש ואשתו כן, ושלום בינינו לא? מסתבר, לצערי, שיש מי שחושב אחרת.

כך למשל, העיתונאי ידידיה מאיר, אותו אני מעריך מאוד, כתב היום מילים שלא האמנתי שיוציא אי פעם תחת ידו: "שמעתי את נאום ה'אחדות' של בנט, כבר לא זוכר איזה מהם, ושמעתי ראיונות עם מתן כהנא על ה'אחדות', כבר לא זוכר איזה מהם, וקראתי טקסטים של כותבים תמימים בציונות הדתית על ה'אחדות', כבר לא זוכר איזה מהם, והבנתי שהדבר האחרון – האחרון! – שצריך לכתוב עליו זה 'אחדות'. זה ממש מסוכן בימים אלה. אם הייתי ראש השב"כ הייתי מוציא התראה חריגה על כך שרמת השיח על 'אחדות' בציונות הדתית הגיעה לדרגת המסוכנות הכי גבוהה שהייתה אי פעם".

אני מודה שקראתי את הטקסט שוב ושוב, ניסיתי למצוא בו נקודת אחיזה ערכית, תורנית, הגיונית. לא הצלחתי.

אחדות בעם ישראל היא ערך. פוליטיקה היא אמצעי להשגת מטרה. איך ייתכן שאנשים חכמים ורציניים כמו ידידיה מאיר לא רואים זאת? "זה מסוכן לדבר על אחדות"? על מה חרב בית המקדש אם לא על שנאת חינם? או שאולי גם חורבן הבית היה מזימה של הקרן החדשה? ברצינות, אני מודה שכואב לי.

איך קרה שהשיח בינינו החריף עד כדי הרצון למחוק את ערך האחדות? אבל בשבועות האחרונים התרגלתי. התרגלתי לשמוע דברים קשים וביקורת. הכל מתקבל אצלי באהבה ובהבנה. אלא שבימים האחרונים הקולות מחריפים, מקצינים, חורגים מגבולות השיח. קולות של חרם ונידוי, מפי רבנים, אוהבי ה', הקוראים להוציא אותנו מהמחנה. להוציא אותנו מכלל ישראל. איך הגענו למצב הזה?

זו שנאת חינם שאוכלת את כל המחנה על יושביו. אפילו לשיטת החולקים מכל וכל על הדרך - האם שכחתם את התביעה לקירוב גם עם מי שחלוק עליכם?

ישנם תהליכים מורכבים. דברי חכמים בנחת נשמעים, כי יש קו ברור מאוד שמחבר בין "הוכח תוכיח", אבל גם "לא תשא עליו חטא".

היו שהגדילו לעשות ובהשראת פרשת השבוע השוו את מפלגת ימינה למרגלים שהוציאו דיבת הארץ רעה.

אשאל אתכם, אנשים יקרים, איך יכול להיות ש-12 מרגלים ראו בדיוק אותו דבר אבל חלק סיפרו סיפור אחד וחלק סיפור אחר?

אכן, כולם ראו בדיוק אותה תמונה ואותם מראות. אבל יש שבחרו לספר לעצמם סיפור של קושי, של ניתוק, של חוסר קשר, של חוסר חיבור. ויש מי שבחרו לספר לעצמם סיפור של חיבור, של קשר, של אתגרים שמשכללים ובונים, של אחדות וכינוס.

אני מתפלל ומקווה שקולה המהדהד של אסתר "לך כנוס את כל היהודים", יחד עם קולם המהדהד של יהושע בן נון וכלב בן יפונה, "עלה נעלה כי יכול נוכל לה", ישפיע ויאיר את עיני כולם.

לטוב ולרע, אנחנו צריכים לקחת אחריות. כולנו, כעם. לא הפוליטיקאים ולא העיתונאים אשמים. כולנו אחראים. כן, גם אחריות היא ערך. בשנים האחרונות זכיתי להכיר מקרוב את ראש הממשלה המיועד נפתלי בנט.

דבר אחד שנפתלי אמר נחרט אצלי עמוק בלב: "אני חוליה בשרשרת הדורות של עם הנצח. היו פה לפניי ויהיו גם אחריי. המשימה שלי היא לעשות הכי טוב שאפשר למען עם ישראל במשמרת שלי". לטעמי יש כאן עניין גדול.

הפוליטיקאי היחיד שלא השתתף במשחק החרמות במהלך מערכת הבחירות - על אף שספג על כך ביקורת איומה - הוא נפתלי בנט.

נכון, נעשה טעות שיווקית בחתימה שטותית, אבל כולם יודעים שהאג'נדה העיקרית הייתה: לא קורונה לא מעניין, כולנו מול אויב אחד, לא מול אויבים בתוכנו. (אני מאוד מפחד מאנשים שאף פעם לא טועים).

כיהודי מאמין שמשוכנע שיש תהליכים שמנוהלים מלמעלה, זהו שיעור גדול במוסר עבור כולנו. משום שהקב"ה גלגל את המציאות כך שדווקא נפתלי בנט, שלא החרים איש, הוא שמקבל כעת לידיו את ההנהגה על עם ישראל.

כמי שמכיר היטב את נפתלי ואת כל חברי ימינה, אני אומר לכם שלאיש מהם אין שנאה בלב. רק אמת ואהבת ישראל. "ברכנו אבינו כולנו יחד באור פניך".