אריה שנורמכר (שני משמאל) עם רעייתו עפרה, לצד ליאור ויעל רבינוביץ
אריה שנורמכר (שני משמאל) עם רעייתו עפרה, לצד ליאור ויעל רבינוביץצילום: איילת עטון

קהילת קריית שמואל בחיפה ערכה השבוע ערב פרידה ממנהל המרכז הקהילתי הוותיק אריה שנורמכר, אשר הקים את המרכז הקהילתי הראשון בקריה לפני 28 שנים ופורש לגמלאות בסוף החודש הנוכחי.

במשך עשרות שנים ניצח שנורמכר על פעילות החוגים בקריית שמואל, ארגן אירועי תרבות ופנאי, הוביל טקסי זיכרון ויזם אינספור מסיבות וחגיגות לתושבי הקריה בכל הגילאים.

את האירוע כיבד בנוכחותו חבר מועצת העיר יואב רמתי, ובמהלכו הוצג סרטון המציג מקצת מפעילותו של שנורמכר לאורך השנים.

לאחר הטקס הקצר, נהנה הקהל מההצגה "עד שמצאנו" של ליאור ויעל רבינוביץ שהגיעה לסיבוב שני בקריה, ומילאה פעם נוספת את האולם מפה לפה.

צילום: איילת עטון
צילום: איילת עטון

דביר ברנד ופליאה סעדון, תושבי הקריה, הקריאו ברכה לשנורמכר במעמד המרגש:

כְּשֶׁתְּאַלֵּם תְּרוּעַת הַפֶסְטִיבָלִים וּבַחֶדֶר יִכְבֶּה הָאוֹר
תּוּכַל אַרְיֵה הַיָּקָר שֶׁלָּנוּ לְהַבִּיט בְּגַאֲוָוה לְאָחוֹר
גִּדַּלְתָּ דּוֹרוֹת שֶׁל יְלָדוֹת וִילָדִים
שֶׁבָּגְרוּ אַךְ אֵינָם שׁוֹכְחִים
אֶת שֶׁפַע הַפְּעִילוּיוֹת וְהַחוּגִים
בְּימוֹת הַחוֹל וּבַחַגִּים.

אֵלֶּה שֶׁמֵּיטִיבִים לְנַגֵּן חָבִים לְךָ מְעַט מִצְּלִילֵיהֶם.
וְאֵלֶּה עִם הַחֲגוֹרוֹת הַכְּתֻומּוֹת וְהַשְּׁחֹרוֹת בְּקָרָטֶה חָבִים לָךְ מְעַט מִבְּעִיטוֹתֵיהֶם.
וְלֹא נִשְׁכַּח אֶת חוּגֵי הָאָמָּנוּת וְהַיְּצִירָה.
הַכַּדּוּרְסַל, הַכַּדּוּרֶגֶל וּשְׁאָר פְּעִילוּיוֹת הַעֲשָׁרָה.
וְאִם רָצִיתָ בְּסִיּוּם שְׁנַת הַלִּמּוּדִים קְצָת לָנוּחַ
בָּאוּ הַהוֹרִים וְלֹא נָתְנוּ לְךָ מָנוֹחַ:
רוֹצִים קַיְטָנוֹת, שֶׁהַיְּלָדִים בַּחוֹפֵשׁ לֹא יִתְבַּטְּלוּ.
וְאַרְיֵה אוֹמֵר: רוֹצִים קַיְטָנוֹת? מָה הַבְּעָיָה? תְּקַבְּלוּ!

גַּם מִגִּיל הַזָּהָב עֵינֶיךָ לֹא הֶעֱלַמְתְּ,
וְעַל מְנַת שֶׁיֵּיהָנוּ מִפְּעִילוּיוֹת סִיַּעְתָּ כָּל כַּמָּה שֶׁיָּכולְתָּ.
וּמָה עוֹד? אָה, שַׁבָּתוֹת קְהִלָּה
וְאֵירוּעֵי חַזָּנוּת וּתְפִלָּה

טוֹב, אִי אֶפְשָׁר לְסַכֵּם עַל רֶגֶל אַחַת קַרְיֵרָה כֹּה מְפֹאֶרֶת
אֲבָל רַק רָצִינוּ שֶׁתֵּדַע אַרְיֵה שֶׁהַקִּרְיָה - זוֹכֶרֶת
זוֹכֶרֶת וּמְכִּירָה תּוֹדָה
לִמְנַהֵל הַמַּתְנָ"ס הַמִּיתוֹלוֹגִי, הָאִישׁ וְהָאַגָּדָה.
שֶׁבְּכָל רמ''ח אֵיבָרָיו מְחֻבָּר לָמָקוֹם וְלַאֲנָשִׁים,
קַשּׁוּב לְצָרְכֵי הַקְּהִילָּה, חוֹלֵם וּמַגָּשִׁים.

וְעַל אַף שֶׁזֶּה כְּבָר דֵּי נָדִיר בִּמְחוֹזוֹתֵינוּ, אֶת הַכֹּל הוּא עוֹשֶׂה בְּיֹשֶׁר לֵב.
אָז פֶּלֶא שֶׁלְּכֻולָּנוּ קְצָת צוֹבֵט בְּלֵב?

וְאַף עַל פִּי כֵּן,
נְבָרֵךְ וּנְפַרְגֵּן:
שֶׁיִּהְיוּ יָמֶיךָ מְלֵאִים בְּנַחַת,
עַד 120 שָׁנִים עִם עָפְרָה בְּיַחַד,
תִּרְווּ אֹשֶּׁר מֵהַמִּשְׁפָּחָה וְתֵדְעוּ רַק טוֹב,
וְשֶׁגַּם בָּפֶּנְסְיָה תִּמְצָא אֶת הַדֶּרֶךְ לְהִישָּׁאֵר חֵלֶק מַשְׁמָעוּתִי מֵהַנּוֹף.

בְּאַהֲבָה,
קְהִלַּת קִרְיַת שְׁמוּאֵל