גדלות הענווה מול קטנות היוהרה

נשיאי ישראל ראו את עצמם כאנשים הנענים לבקשה לשמש כשליחי ציבור, על אף שבענוותנותם לא חשבו שהם ראויים לכך, ומנגד ראשי עדת קרח שחשו עצמם כראויים לכהן כשליחי ציבור למרות שלא היו ראויים לכך

עו"ד שלום וסרטייל , א' בתמוז תשפ"א

גדלות הענווה מול קטנות היוהרה-ערוץ 7
עו"ד שלום וסרטייל
צילום: דוברות ציפחה

במדרש תנחומא וברש"י פרשה זו יפה נדרשת. במה יפה היא יותר מפרשיות אחרות? יש המסבירים בספק הלצה ספק ברצינות, כי את שאר הפרשיות צריך הדרשן להתאים לענייני דיומא, אבל פרשה זו יפה נדרשת, קל לקשר אותה לאקטואליה, בשל העובדה שהמחלוקת אקטואלית תמיד.

דומה כי לולי הבולען שנפער ובלע את קורח ועדתו, מרד קורח ועדתו היה נוחל הצלחה כבירה. כי קורח, בעל המחלוקת, גייס בתבונה רבה יחצנים ומומחים למחלוקת בניסיון המרד להורדת משה רבנו ממנהיגות העם והפסקה לאלתר של ה'קדנציה' שמעתה צפויה להימשך ארבעים השנה.

קורח ידע כיצד מגייסים אנשים למחלוקת ושיתף במרד שיזם כנגד משה את בני ראובן, ולמעשה ביקש ללקט אליו את כל ה'חמוצים'- את דתן ואבירם שהגם שהיו רק שניים הם היו חכמים להרע, עם ניסיון רב שנים במחלוקת, שהרי הם היו אותם 'שני אנשים ניצים' עוד קודם יציאת מצרים, הם שהותירו את המן ביום שישי כדי להוכיח שדברי משה רבנו כי המן אינו יורד בשבת, אינם נכונים.

והם שאמרו בחטא המרגלים, 'נתנה ראש ונשובה מצריימה'. בנוסף, כדי להצדיק את הטיעון, גייס קרח גם את און בן פלת משבט ראובן שבניו תובעים את עלבון השבט שניטלה ממנו הבכורה וניתנה ליוסף. אך כדי שתהיה כמות אנשים הראויה להתכבד, ושקול המורדים ישמע היטב בפריים טיים בתקשורת, אסף קורח עוד 250 איש, כולם בכורים המתרעמים על שניטלה מהם הבכורה וניתנה ללוויים... אגב, בדומה עשו בשעתו אנשי מצפן כשגייסו למאבקם את הפנתרים השחורים 'החמוצים'.

קרח חלק על מצוות ציצית, וגיבש עמו לקואליציה את מי שחרף וגידף את מצוות המזוזה שבפתח אוהליהם. אלו שתי המצוות שבאות להזכיר לאדם את ה', כשטענתם מנגד היא כי "כל העדה כולם קדושים", ולכן אין צורך במצוות שמזכירות את ה'. עד כדי כך הם התנגדו למשה, כי שנאה וקנאה מביאים את האדם לטעון טענה גם במקרה שהיא מובילה למצב, של 'גם לי גם לך, לא יהיה'. כיצד ראוי אפוא לבחור מנהיגי ציבור?

'ויקומו לפני משה... נשיאי עדה, קריאי מועד, אנשי שם'. בבחירות נכון להבחין במתמודדים להנהגה, מי מהם 'קרואי העדה' ומי מהם 'קריאי העדה'. מיהו עניו שאינו רואה עצמו ראוי, אך נקרא לדגל, ומי רואה עצמו ראוי, על אף שלא נקרא לדגל.

האלשיך הקדוש אומר כי היו בישראל אנשים מכובדים, בעלי תואר ועושר וחכמים הראויים לנשיאות, וכשבא משה רבנו למנות שבעים זקנים או נשיאים, הוא בחר מהם את הראויים, ואלו שמונו הם הנשיאים, קרואי המועד באמת, ואילו אצל קרח ועדתו, היו אלה אנשים שזוהו כ"קרואי עדה" אך לא היו קרואי עדה באמת כי לא נתמנו בפועל, דוגמת דתן ואבירם.

בתרע"ב, 1912, כשלושים שנה אחרי ועידת קטוביץ של חובבי ציון שארגן הרב מוהליבר, נערכה בה ועידה בה הוקמה אגודת ישראל. הרב פרופ' דוד צבי הופמן נשא נאום נלהב, ואמר לנאספים: לכולכם ניתן לקרוא בשם בו נקראו נשיאי ישראל, 'קריאי העדה'-נבחרי ציבור, שבענוותנותם הרבה ראו עצמם כאנשים הנענים לקריאה, מבלי שחשבו שהם ראויים לכך.

זאת בניגוד לראשי עדת קרח שרק נקראו 'קרואי העדה', כתיב, שרק הם ראו עצמם כ'קרואי העדה', כנבחרי הציבור, אך למעשה לא היו ראויים, ולא עוד אלא שקמו נגד משה ואהרון.

נקווה שגם פרשתנו תהא יפה נדרשת, ונזכה לנבחרי ציבור, קריאי עדה, הנענים לקריאה לפעול למען העם, התורה והארץ, תוך שהם חשים כי הם אינם ראויים לכך. לו יהי.

עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל