עידו אביגל ז"ל
עידו אביגל ז"ל צילום: באדיבות המשפחה

דודקה שלי, אני רוצה לבקש ממך סליחה. סליחה שלא יכולתי להיות בהלוויה שלך. סליחה שאמרתי שאני שומרת עליך תמיד, סליחה שאמרתי לך שבממ"ד אנחנו בטוחים ומוגנים ואפשר לישון בשקט, או לצחוק ולשחק.

לא התכוונתי לשקר לך, באמת חשבתי שתהיה מוגן. סליחה שלא הייתי חדה מספיק להזיז אותך כששמעתי את הרסיסים האחרים, לפני שנכנס הרסיס הארור", כתבה. "לא האמנתי שזה בכלל אפשרי. סליחה שהגנת עליי בגופך, במקום שאני אגן עליך. סליחה שקראתי ברכת הגומל ואבא קרא עליך קדיש.

השארת לי כמה צוואות לא כתובות, ואני מבטיחה לממש אותן. ידעת לומר לי מה יקרה. אמרת לי שיש הרבה ילדים ואנשים גדולים בחדר, ושכל הממ"ד הולך להימחץ. לא השכלתי להבין את דבריך בזמן. אפילו צחקתי. סליחה שלא הבנתי שאתה נפרד ממני.

כשהתעוררתי בבית חולים אביתר אמר לי שאתה לא רק הילד שלי ושל אסף - אתה כבר הילד של כולם. בשבילי, ילד, אתה תמיד תישאר דודק'ה שלי. תשמור עלינו שם למעלה ומדי פעם תבוא לבקר אותי בחלום. אני מחכה לך.

אני מספרת לעצמי שבאת להעביר מסר לעולם, אחרת אין לי הסבר למה היית צריך ללכת כל כך מוקדם, קטן שלי. היינו בשנת קורונה, שנה של ריחוק שנכנסה לבתים וגרמה לכל אחד להיות עם המסך שלו. והיום, אחרי הדברים שאבא אמר בהלוויה שלך, מתוקי, אנשים מספרים שהם מקדישים יותר זמן משפחתי. הרבה אנשים משתפים אותי במעשי חסד שהם עושים אחד כלפי השני ובאהבה לזולת לעילוי נשמתך. חשבתי לעצמי שאולי באת לעולם הזה כדי להפוך אותו למקום טוב יותר.

תהלוש, אחותך האהובה, אמרה לי ששני דברים הכי קשים קרו לה בחיים - שאני הייתי בקורס ושאתה נהרגת. ואז נזכרתי שגם אתה שאלת אותי את מי אני אוהבת יותר, אותך או את הקורס, כי אני שם יותר. סליחה, ילד שלי, שלא הייתי איתך בשלושת החודשים האחרונים לחייך. אני ואבא היינו אנשי קריירה שגידלו ילדים. מבטיחה שמהיום נהיה להורים שלצד זאת מנהלים קריירה. סליחה שהבנתי את זה רק עכשיו.

אתה ספגת את הרסיס הארור בשביל כולנו. אני מבטיחה לך שלא נבזבז בהבלים את החיים שהענקת לנו. תהל ביקשה למסור לך שהיא מתגעגעת מאוד, והיא הכי רוצה שתחזור להציק לה. היא כבר לא רוצה חדר לבד, ושולחת לך חיבוק חזק. אוהבת אותך תמיד דודק'ה. ילד מיוחד שלי. אהוב שלי. נשמה שלי. לנצח תהיה בליבי.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו