בשנת 2009 הקים בנימין נתניהו ממשלה עם רוב ימני מוצק לכאורה, אך למעשה כשליש ממנה היה נחשב כיום ל״שמאל על מלא״: העבודה בראשות ברק וישראל ביתנו בראשות ליברמן. בין חברי הממשלה מי שנחשבים היום לאנשי שמאל מובהקים - דן מרידור, מיכאל איתן ומשה יעלון.
הממשלה הזאת ניהלה משא ומתן עם הפלסטינים, והכניסה לחיינו את ״הקפאת הבניה״, שאדוותיה מכות עד היום בהתיישבות ובירושלים. כמו כן, בתמורה להשבת גלעד שליט, הממשלה שחררה אלף אסירים - בהם רוצחים שחזרו לרצוח יהודים.
תשע שנים לאחר התפרקות הממשלה, שהיתה מהיציבות שידענו, איך נזכרת אותה ממשלה? כממשלת שמאל, לפי מעשיה, או כממשלת ימין - לפי התוצר ארוך הטווח שלה?
האמת היא שמאותה ממשלה נותרו בעיקר זכרונות צורבים, רובם מדיניים-בטחוניים, או הישגים אזרחיים. זה פחות עניין של שמאל או ימין: הכשלון המבצעי בהשתלטות על המרמרה, המחאה החברתית, אסון הכרמל, הקפאת הבניה ועסקת שליט מחד, ומאידך מהפכת הסלולר, יישום חלק מהמלצות ועדת טרכטנברג כגון חינוך חינם בגילאי 3-4 והגדלת מספר מעונות היום, תחילת המהפכה ברכבת ישראל של ישראל כ״ץ, וגם ועדת ששינסקי והפסקת ההפקרות בתמלוגים על משאבי הטבע.
הכשלון המהדהד ביותר של הממשלה? מחירי הדיור. לא היה סופרטנקר לדיור. כנראה שגם לא יהיה. גם שלטון החמאס לא מוטט. כנראה שגם הוא איתנו כדי להשאר. משבר הדיור לא היה הבטחת בחירות, אלא הבטחת אמצע קדנציה. החמאס היה איתנו עוד מעופרת יצוקה, עוד נקודת זמן רגישה פוליטית שבה חמאס ניסה לנצל הזדמנות.
אבל בטווח הארוך, שנות הממשלה הזאת הובילו לפריחה כלכלית ארוכת טווח של המדינה שהתבטאו גם בעליית דירוג האשראי, ירידה משמעותית ביוקר המחיה, שיפור אדיר בבטחון אזרחי ישראל שבא לביטוי עד היום - למעט אינתיפאדת הסכינים ב-2015 וכמובן הפקרת עוטף עזה שנמשכת עד לרגע זה. הממשלה התמודדה עם נשיא אמריקאי שהפקיר את יציבות המזרח התיכון לטובת השתוללות האיסלאם הקיצוני, נשיא שהיה עוין לראש הממשלה - אבל לא היה צונאמי מדיני. ולא היתה פצצה איראנית.
כל אלה נזקפים כיום לזכות נתניהו, אבל למעשה אהוד ברק היה צמוד להגה לכל אורך הדרך. שותף אמיתי של נתניהו. שותף בעוורון מול המחאה החברתית ומשבר הדיור, שותף בשמירה על המילייה של בית המשפט העליון (עם שר המשפטים נאמן), שותף בהקפאת הבניה ושחרור המחבלים תמורת שליט, שותף בתעוזה המבצעית מול איראן, וגם שותף למהלכים למול הממשל האמריקאי הלעומתי, כשר החוץ בפועל.
הממשלה הזאת הביאה לחיים הפוליטיים את יאיר לפיד ונפתלי בנט. האחד רכב על הסנטימנט החברתי ואיפה הכסף, השני על הסנטימנט ההתיישבותי והימני החדש.
היום בשעות אחר הצהריים, אלא אם כמה חכ״ים יסתתרו בפרדסים, הצמד בנט ולפיד יקבלו את אמון הכנסת כראש הממשלה וכמחליפו המיועד. קווי יסוד יוצגו לכנסת, מילים יפות ייאמרו מצד אחד, ומילים זועמות יאמרו מהצד השני.
אבל מה באמת תעשה הממשלה? מה יהיו ההשלכות ארוכות הטווח? בנושאי דת ומדינה ויחסי המדינה והחרדים, המפתח הוא מפלגת רע״מ, והשותפות שלה עם ש״ס ויהדות התורה.
האם רע״מ תנטוש את השותפות הערבית-חרדית בנושאי דת ומדינה, ותצביע בעד שינויי חקיקה משמעותיים בתחום איסור הונאת כשרות? מה לגבי שינוי הגוף הבוחר לרבנים הראשיים? מה לגבי פתיחת גיור לרבני ערים? האם רע״מ תלחם בוועדות הכנסת בעד השאיפות של לפיד וליברמן, או לפי הערכים המשותפים עם החרדים ומפלגת ״הציונות הדתית״? (דהיינו - שימור הסטטוס קוו והשליטה החרדית המקסימלית) האם רע״מ תתמוך בהעברות תקציביות שיובילו לייבוש עמותות חרדיות? וזה לפני שמדברים על נושאי להט״ב, כמובן.
בנושאים מדיניים, בהם יש צורך בהחלטות ממשלה, המפתח הוא השותפות של בנט וסער.
בלהט הויכוחים השתכח שהשרים של סער והוא עצמו הם אנשי ימין מובהקים. בגלל המנגנון הפריטטי, כל עוד שרי ״ימינה״ ו״תקווה חדשה״ יצביעו כאיש אחד נגד החלטות ממשלה שיובילו ליישום מדיניות שמאל מדיני, אין להן סיכוי ואף לרגע. וזה בכלל בהנחה שראש הממשלה בנט יסכים להעלאת הנושא לדיון. סביר להניח שנראה בקרוב התבטאות של שר החוץ החדש יאיר לפיד הקוראת לחידוש המו״מ המדיני עם הפלסטינים ״ללא תנאים מוקדמים״, סביר שגם נראה לחץ של הנשיא ביידן לקיום מו״מ כזה. אבל האם אתם רואים את בנט מעלה הקפאת בניה להצבעה? ומה לגבי שחרור מחבלים סיטונאי? פינוי יישובים?
ניתן להרחיב כך בכל נושא ונושא, אך בסוף הכל מתנקז לאינטרסים ארוכי הטווח של המפלגות השונות. הגוש הימני, כולל ליברמן, ישאף להראות שהוא יותר ימני מנתניהו - כלכלית ומדינית (לא משימה קשה, כשזוכרים את ההתנתקות, הפקרת העליון והקפאת הבניה). הגוש השמאלי ישאף להראות שהוא לא נח על כסאות עור הצבי אלא נלחם לטובת מימוש מדיניות שמאל בכל הזירות, ואם צריך לפרק את הממשלה בעוד שנה, אז זה מה שיקרה. וגוש המרכז, כלומר לפיד וגנץ, יזגזגו את דרכם בין הצדדים כדי לשמר את הממשלה לעוד שנתיים לפחות, עד למועד החילופים המיוחל.
אין לדעת איך באמת תהיה הממשלה החדשה. ממשלות מנתחים לאחר מותן. אולי יצדקו המבקרים, ובשנים הקרובות יוכשרו פה שרצים עם הכשר שייתן גלעד קריב לחקיקה רעה, והשמאל ״שעובד היטב״ (אבל לא יודע מה זו ממשלה..) יצליח ליישם מדיניות קיצונית בכל מקום בו ייגע. אולי צודקים התומכים, ונראה ממשלה רגועה וממלכתית שמסייעת לכל שכבות הציבור.
אולי נראה שידור חוזר של ממשלת 2009, עם ניתוק מהציבור, מו״מ בלחץ אמריקאי כבד, ויציבות כלכלית ארוכת טווח. ואולי נראה את כל תסמיני ממשלת 2013: חיכוכים קבועים, כל צד מושך יותר מדי חזק ליישום עמדותיו, חקיקה מהירה ונוקבת בנושאי דת ומדינה, והתפרקות עם חזרה של החרדים לממשלה, שלאחריה כמעט הכל מושב לאחור.
מה בטוח לא נראה פה? גירוש יהודים מאסיבי שיזם ראש ממשלה שמואשם בשחיתות תוך השענות על קולות הימין. את הסרט הזה ראינו פעם אחת, וכל השחקנים מימין שכיכבו בו ועדיין נותרו בחיינו - יוצאו מחר מהממשלה, אולי לנצח.
הכותב היה יועצו של בנט בשנת 2018 מטעם ״הבית היהודי״