ד"ר יוסי לונדין
ד"ר יוסי לונדיןצילום: ללא קרדיט

כל המעיין בדפי המשנה והגמרא מכיר את חכמי לוד, תגרי לוד, "הרוגי לוד שאין ברייה יכולה לעמוד במחיצתן", אולם לרגל יום שחרור לוד במלחמת העצמאות החל ביום ד' בתמוז, ולרגל העובדה שהעיר לא יורדת מהכותרות קרוב לחודש ימים, הגיע הזמן להכיר סוג אחר של לודאים-שקרני לוד.

שקרני לוד מתמחים בשקר מסוג מסוים מאוד. סוג של שכחה סלקטיבית ביחס לאירועים משמעותיים בתולדות העיר. דוגמא ראשונה להופעתה של תופעה מוזרה זו אירעה בדיוק לפני שבעים ושלוש שנים במהלך הקרבות לשחרור העיר במהלך מבצע דני, ובעיקר בצורה בה תוארו האירועים בשנים שלאחר מכן.

ומעשה שהיה כך היה. לוד שוחררה בידי גדוד הקומנדו של משה דיין במתקפת בזק מזהירה בת ארבעים ושבע דקות בליל ד' בתמוז תש"ח (11.7.1948). המתקפה הביאה לחתימתם של ראשי העיר על הסכם כניעה לכוחות צה"ל ובמסגרתו הובהר כי לתושבים לא יאונה כל רע, ובמקביל תופסקנה כל פעולות ההתנגדות והנשק המוחזק בידי התושבים יועבר לידי הכוחות היהודים. יום למחרת, כאשר אנשי הפלמ"ח השאננים פטרלו בחוצות העיר מתוך הנחה כי התושבים מעוניינים לשמור על השלום, פרצו לעיר במפתיע שלוש שריוניות ירדניות, והשלווה הפכה מיד לסוג של תופת.

התושבים הערבים שהאמינו כי הירדנים חוזרים לשלוט בעיר שלפו את כלי נשקם, החלו לצלוף בחיילי צה"ל מכל דלת ומכל חלון, ומאתיים חמישים לוחמי הגדוד השלישי של חטיבת יפתח שהיו מוקפים בשתי רבבות של תושבי העיר, עמדו בפני סכנת שחיטה. פקודתו של המג"ד משה קלמן ניתנה בלית ברירה. הוא הורה לחייליו לירות לכל עבר וללא אבחנה כדי להשליט סדר בעיר וכדי להציל את חיי חייליו. שעתיים של אש תופת הותירו מראות קשים. מאות מתושבי העיר, ובהם מדרך הטבע בסיטואציה שכזו, גם אזרחים רבים, נהרגו ודממת מוות שלטה בעיר. בקרבות נפלו גם ארבעה מלוחמי צהל, ומקום המצאו של אחד מהם, מיכאל כהן הי"ד לא נודע עד היום.

בעקבות האירועים החלו רבים מתושבי העיר להימלט ממנה, ופקודה של דוד בן גוריון למפקדי מבצע דני, יצחק רבין ויגאל אלון, לגרש את תושבי לוד, לאחר שהוכח כי אינם עומדים בהסכמי הכניעה, הביאה לסיום המערכה על העיר.

בהיסטוריוגרפיה הפלשתינאית ובקרב בעלי בריתה באקדמיה העולמית והישראלית האירועים הדרמטיים מתוארים בפרוטרוט, תוך תיאור מרבי של ההרג ו"הטבח" אך בדרך כלל מנקודת זמן מסוימת מאוד. הסיפור מתחיל רק מתחילת הירי ללא אבחנה של לוחמי הפלמ"ח. הכניעה, המרד, נסיון הלינץ', והנסיבות שלא הותירו ברירה ללוחמים נעלמו כלא היו, או מתוארים כירי מצומצם ביותר שלא הצדיק את התגובה "הברוטלית" היהודית. השקר הפלשתינאי שחזר על עצמו שוב ושוב הפך לחלק מאבני היסוד של מיתוס "הנכבה", ו"טבח לוד", כמובן ללא ההקשר והרקע, הפך כביכול לעובדה.

שבעים ושלוש שנים מאוחר יותר חזרה שוב תסמונת שקרני לוד לפעולה. במוצאי יום ירושלים תשפ"א החלו פורעים ערבים להשתולל ברחבי שכונת רמת אשכול, תוך שהם מציתים רכבים ומבנים יהודים, ומחליפים את דגלי ישראל בדגלי פלשתין. שעתיים לאחר תחילת האירועים התקיימה הפגנה קטנה של כמה מחברי הגרעין בעיר מחוץ לשכונת רמת אשכול שהם נושאים עימם דגלי ישראל. תוך דקות ספורות הותקפו המפגינים באבנים ובהמשך בבקבוקי תבערה. המשטרה איחרה מלהגיע, וכדי למנוע את כניסתם של הפורעים לשכונת מגורים סמוכה, לא נותרה ברירה לתושבים אלא לבצע ירי ממנו נהרג אחד הפורעים. מתו של "השהיד" כידוע לכולם נתן את האות להשתוללות רצחנית ואלימה שהדיה לא שכחו גם חודש מאוחר יותר.

גם במקרה זה נכנסה תסמונת "שקרני לוד" לפעולה מידית. דוברים ערביים מיהרו לספר כי ההרוג סך הכל היה אזרח תמים שביקש להגיע לביתו ונורה בידי "מתנחלים" תאבי רצח. ההקשר, המניע, והרקע, בדיוק כמו בתש"ח נעלם כלא היה.

משקרני לוד לא היו ואין לנו ציפיות, ובכל מקרה, חברה שמבססת את תודעתה על כזב ושקר לעולם לא תצליח להגיע רחוק. כרגיל, הבעיה איננה הערבים אלא היהודים.

בעוד בתש"ח, לקח כמה עשרות שנים לכמה שאנשי שמאל יהודים לאמץ את הגרסא הפלשתינאית לארועים, הרי בתשפ"א מיהרו רוב כלי התקשורת, חלק מדוברי השמאל, ולחרפתנו גם מפקדי משטרת ישראל לאמץ את הסיפור הפלשתינאי, להציג את המחבל ההרוג כשווה ערך ליגאל יהושע הי"ד שנרצח יממה לאחר מכן בידי פורעים, ולומר משפטים שלא יאמנו כמו "טרוריסטים משני הצדדים".

סביר שלשקרני לוד ותומכיהם נכונו עוד עלילות, וכמובן ככל שהשקר יקבל לגטימיציה גדולה יותר, כך נזקו יהיה גדול יותר. אולם מול מורשת השקר הלודאית עומדת מורשת התורה, הגבורה, החלוציות והאחווה הלודאית שבאה לידי ביטוי מרשים כל כך בשבועות האחרונים. מורשת זו הפועמת בנשמתה של העיר מימי התנאים ועד לימינו, תשיב למרכז הבמה את תורתם ומורשתם של חכמי לוד ותאפשר את המשך דרכה של העיר, כעיר יהודית מרכזית, מפוארת ומשמעותית המאפשרת קיום ושגשוג לכל תושביה שומרי החוק. וסוף האמת לנצח.