הרב ד"ר יואל בן נון
הרב ד"ר יואל בן נון צילום: חזקי ברוך

בליל העצמאות ה-19 (התשכ"ז) עמד מורנו ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל וזעק מנשמתו הפצועה כמה משפטים בלתי נשכחים שנצרבו בלבבות ושינו את חיינו.

"19 שנה, 19 שנה לא יכולתי לדבר על זה" – איך, אחרי ההכרעה באו"ם על חלוקת הארץ והקמת שתי מדינות, יהודית וערבית, "רציתי בכל מאודי לצאת ולשמוח עם הבנים והבנות שלנו – ולא יכולתי, כי הייתי קרוע כולי... אחר שנתקיימו בנו דברי הנבואה 'ואת ארצי חִלֵקוּ'...", וכאן התפרצה הצעקה הגדולה:

"איפה שכם שלנו – ואנחנו שוכחים את זה? ואיפה חברון שלנו – ואנחנו שוכחים את זה? ואיפה יריחו שלנו – ואנחנו שוכחים את זה? ואיפה עבר הירדן שלנו – ואנחנו שוכחים את זה? ואיפה כל רגב ורגב מאדמת בית חיינו??". מעולם לא שמענו כך את רבנו – מעולם לא שמעתי נשמה פצועה צועקת.

אחרי 3 שבועות עמדו רגלינו, במדי צה"ל, לא רק בירושלים אותה לא הזכיר רבנו, אלא בשכם, בחברון וביריחו – רבנו לא אמר דברי נבואה בשם ה', אלא צעק מנשמתו נגד החלוקה, אבל זו הייתה כמו 'בת קול' משמים, כי באותה שעה ממש החל הצבא המצרי לנוע לתוך סיני, והמרחב כולו החל להשתנות לקראת ששת הימים, ועדיין הכל ממשיך ומשתנה מאז ועד היום.

רוב עם ישראל יצא לששת הימים עם 'ירושלים של זהב' בפה ובלבבות, ואנו, תלמידי הרצי"ה, יצאנו עם 'שכם, חברון ויריחו', ועד היום נשמר הפער הזה בין רוב עם ישראל היורד בשמחה "אל ים המלח בדרך יריחו", לבין תלמידי הרצי"ה, ותלמידי-תלמידי-תלמידיהם, שנאבקים ומתנחלים בחברון, בהרים הצופים על שכם, ועל יריחו.

אבל רבנו המשיך, ולא כולם זוכרים את ההמשך:

"למחרת... ישבנו יחד (הרב יעקב משה חרל"פ והרצי"ה), בכינו – אחר התאוששנו מעט, ואמרנו: 'מאת ה' היתה זאת, היא נפלָאת בעינינו'".

רבנו ראה במדינת ישראל את יד ה' המופלאה, גם כאשר חלוקת הארץ נותרה בליבו כפצע עמוק, ואמר לנו פעמים רבות, שצריך להתעלות מעל הפצעים והמחלוקות, ולהתבונן בהשגחת ה' על עמו ועל ארצו, גם ובייחוד כאשר מתרחשים אירועים מרעישים ובלתי מובנים.

כתלמיד הרצי"ה, אני חש כאב עמוק על ממשלה בישראל, שנשענת על קולות הרע"מ שנשמעים כמו שני הפכים, בערבית ובעברית – זהו פגם חמור בממשלת המדינה היהודית ותקדים היסטורי מסוכן – אבל אני חש בכל כולי את הפסוק המפורסם ההוא: "מאת ה' היתה זאת – היא נפלָאת בעינינו".

אחרי יותר משנתיים של ממשלה משותקת ולא מתפקדת, כשאויבינו מעזה כבר החלו להתערב בטילים בעת הרכבת ממשלה, וכאשר נתניהו ממציא כל יום עוד תחבולה כדי לאחוז בהגה בכל הכוח, ונכשל שוב ושוב – בבחירות נוספות מסתבר שנתניהו היה שומר על 30 המנדטים של הליכוד, אבל בנט וסער היו נמחקים, וממשלת מרכז-שמאל הייתה קמה בלעדיהם.

אכן, לא הייתה ברירה אחרת. מי שטוען שנפתלי בנט שיקר – משקר בעצמו – הקשבתי לכל מילה שלו, והצבעתי עבורו – הוא סירב להתחייב בלעדית לגוש נתניהו לאורך כל הדרך, והסביר בדיוק מה סדר העדיפויות שלו – אני מכיר אנשים שעזבו את בנט-שקד בגלל זה, והצביעו ליכוד – האמירה שלו על לפיד גם היא הייתה ברורה מאד להבנתי, שהוא לא יאפשר ללפיד שליטה והובלה בלעדית.

בכל זאת, ניסיתי בעצמי לבדוק אם יש סיכוי כלשהו ל-59 ח"כים + 2 לגוש הימין בנוסחה כלשהי, וגיליתי, שאין שום אפשרות כזאת.

חובה לציין, שנתניהו הוא שפתח במו"מ עם רע"מ, והבטיח הרבה יותר ממה שהסכימו עליו בנט-לפיד וסער; כבר בראשית דרכו כראש ממשלה התחייב, לפחות פורמלית למדינה פלסטינית (בנאום בר-אילן), משפט שלא נשמע מפי נפתלי בנט עד היום, וככל הנראה גם לא נשמע ממנו כראש ממשלה. חובה גם לציין את הקריאה (שלא נענתה) לחרדים ולדתיים להצטרף למו"מ קואליציוני, כדי שאפשר יהיה לנהל שיח הוגן עם רע"מ בלי להיות תלויים בהם.

בכל ליבי אני מתפלל להצלחת ממשלת ישראל בראשותו של נפתלי בנט, למרות הכאב העמוק, ואני חש בכל מאודי, איך יד ה' הובילה אותנו אל חוסר הברירה הזה.

מי יודע נפלאות דרכי ההשגחה – מתוך כל הסיבוכים נצפה לישועת ה'.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו