שלוש תובנות - קווי מחשבה נפשיים לאור המצב במדינה

השנתיים האחרונות היו ניסוי מתמשך בבני אדם. במקרה הזה החברה הישראלית הייתה הניסוי. שנתיים ללא ממשלה. דעה.

הרב אייל ורד , ד' בתמוז תשפ"א

שלוש תובנות - קווי מחשבה נפשיים לאור המצב  במדינה-ערוץ 7
בנט במליאת הכנסת
צילום: דוברות הכנסת - דני שם טוב

השנתיים האחרונות היו ניסוי מתמשך בבני אדם. במקרה הזה החברה הישראלית הייתה הניסוי. שנתיים ללא ממשלה . נסיונות חוזרים ונשנים שהתנפצו אל קרקע המציאות.

למעגל הקסמים הזה שותפים רבים. למעשה כולם. ומתבקש כמעט מאליו לקיים התבוננות בסיסית , לא בעיניים שיפוטיות של מי צודק ומי לא. מי הבטיח ולא קיים [ כולם..] .

עמדת הפרשן תהיה לנו לדוגמא. הפרשן מפרש את המציאות מבלי לנקוט עמדה כלפיה. זוהי המציאות וזהו פירושה. הפרשנות שלנו היא פנימית. על כוחות הנפש והתנועות שלה, על הבחירות של בני אדם ועל המחירים שלהם. כאמור- אין כאן כוונה לנקוט עמדה לשום צד , אלא להניח תובנות פנימיות ממצב מיוחד שנקלענו אליו לאורך שנתיים. ועל פי דרכה של החסידות ודאי מצדיק התבוננות משמעותית.

תובנה ראשונה - מערכות יחסים מול ערכים

לכל אחד מאיתנו יש עולם שלם של ערכים . ערכים לפיהם אנו חיים ואתם אנו מנסים ורוצים להעביר הלאה לדורות הבאים. והנה לפנינו מקרה בו אנשים עם עולם ערכים קרוב יחסית לא מצליחים לשבת יחד בשל מערכות יחסים מקולקלות. וכן להיפך- אנשים עם ערכים מאוד שונים מצליחים לשבת יחד כי מערכות היחסים שם הם סבירות.

ובכן- כנראה שמערכות יחסים זה דבר חשוב. מספיק חשוב כדי שנשקיע בו ולא נשאיר אותו ליד המקרה.
ומתברר שאם יווצר עימות בין עולם ערכים לעולם מערכות היחסים- מערכות היחסים יגברו.

דרך משל- גם אם אדם הולך למקום עבודה שמשלם לו טוב, והתחום שהוא עוסק בו הוא תחום מעניין ואפילו ערכי. אך מערכות היחסים שם יהיו לא נעימות. כנראה שאותו אדם לא יחזיק מעמד במקום עבודה כזה לאורך זמן. זוהי תבונה פשוטה אך משום מה היא נפטרת תמיד באמירות מזלזלות משהו כמו ' יש להתעלות מעל שיקולים אישיים'. וכן על זה הדרך.

מתברר שבני אדם הם קודם כל אנשים. ויש להם שיקולים שנוגעים לאנשים. אם נרצה- הצנרת דרכה זורמים הערכים- אלו הם מערכות היחסים. והיכן שאין מערכות יחסים תקינות- הערכים המשותפים לא יצליחו לעבור .

אמור מעתה - הרוצה להנחיל או לשתף את ערכיו עם אחרים – ישקיע במערכות יחסים. זו לא חולשה. זה לא אילוץ. כך עובדים בני אדם. התשתית הנפשית בתוכה זורמים הערכים – הם מערכות היחסים. זה נכון גם בין הורים לילדים. גם במקומות עבודה. ואכן רבים מהם מבינים את הנקודה הזו ומשקיעים בעובדים שלהם רבות בתחום הזה. כי ברור להם שעובד שמרגיש שסופרים אותו. שהוא משמעותי ואינו מהווה רק כלי למימוש רווחי החברה- הוא עובד טוב יותר שיזדהה עם מטרות החברה ויביא להצלחתה.

השנתיים האחרונות הוכיחו עד כמה השקעה במערכות יחסים תקינות ואף טובות היא השקעה משתלמת. זה אולי אחד התחומים היחידים שבו השקעה מועטת יחסית [מאוד פנים, התענינות פרגון] מביאה לתוצאה רבה . כדאי לזכור זאת.

תובנה שניה - מחיר השיח המחשיד

שיח מחשיד, שמבוסס על הרמנויטיקת החשד הוא שיח שמניח שמאחורי הדובר העומד מולי מונח תמיד אינטרס נסתר אותו הוא מנסה לקדם באמצעים סמויים. האינטרס יהיה בדרך כלל רצון בכח , שליטה או הגמוניה. בשיח מחשיד- המטרה היא לחשוף את האינטרס הנעלם ולהציגו לעיני כל.

דוגמא בולטת לשיח מחשיד הוא הטיעון של דתן ואבירם כלפי משה רבינו. גוף הטענה הוא – העלת אותנו מארץ מצרים לא כדי להביא אותנו לארץ ישראל, אלא הכל היה אינטרס כדי לקדם את עצמך, את בני משפחתך, ולבסוף להמית אותנו במדבר.

שיח מחשיד הוא אכן מפתה. יש בו אפשרות לניצחון מהיר.

אך הנה ניסיון השנתיים האחרונות לימד אותנו ששיח מחשיד מוביל בסופו של דבר לדרך ללא מוצא. כל חשיפה מהווה ניצחון בקרב, אך בסופו של דבר מפסידים במלחמה כולה.

מדוע? מפני שבסופו של דבר לא ניתן לעשות דבר בעולם בלי מידה בסיסית של אמון. לא להתחתן. לא להפקיד כסף בבנק, לא לנהל כלכלה, ולא לשלם מיסים.

נוכחותו של שיח מחשיד שומטת למעשה את הקרקע מתחת לכל אפשרות של התקדמות. של מציאות הכי בסיסית. אולי זו הסיבה שכנגד הטענות של דתן ואבירם התגובה האלוקית היא פתיחת פי האדמה. כביכול אין קיום בסיסי ואין היכן להניח את הרגל במקום שבו השיח המחשיד שולט. הארץ מתנועעת רועדת וקורסת מפני הלך החשיבה הזה.

שיח מחשיד מדבק. בעיקר בגלל שיש בו מרכיב צודק. לעיתים יש לבני אדם אינטרסים סמויים . אך מתברר כעת שלא רק ששיח מחשיד אינו מוסרי ואינו ערכי- הוא פשוט לא יעיל. הוא תוקע את כולם במקום בקרב מתיש ובלתי פוסק של חשיפת אינטרסים סמויים.

מסימני ההיכר של השיח המחשיד הם המילים ' בא' וההמשך ' הרי כולנו יודעים ש..' המבנה הזה כמו אומר – הנה אני עומד לחשוף את אמיתות כוונתך הזדונית. ושיח כזה מזמין תגובה שכנגד, וכמו פקעת חוטים העניין רק הולך ומסתבך לדרך ללא מוצא.

אמנם - כפי ששיח מחשיד הוא מדבק, גם שיח של אמון יכול להיות מדבק. שיח שפונה אל הצד הערכי הקיים אצל כל אדם ומעצים אותו. עוזר לאדם עצמו להתגבר על עצמו. יש אפשרות כזו. תיכן מנהיגות כזו שדבריה נשמעים , ובין המנהיגים מתקיים שיח שיש בו מרכיב של אמון. לא רק אמון , כי ברור שיש איטנרסים. אך גם האינטרסים מונחים על השולחן. בצורה גלויה. שיח של אמון גם בו יש מרכיב מדבק.

אמנם לטווח קצר השיח המחשיד מביא השגים. אך לטווח הארוך, שיח של אמון אינו רק יותר מוסרי וערכי אלא הוא גם יותר יעיל.

ברור לכל שפוליטיקה אינה בית מדרש , ויש בה מקום לכבדהו וחשדהו. אך השנתיים האחרונות הראו לנו שהסדר במשפט הזה הוא מדוייק. קודם כל כבדהו. כבוד לאחר. למילה שנתת לו, לאמון בסיסי שמקיים את הכל. ואחר כך חשדהו. גיבוי בהסכמים כאלו ואחרים למקרה שיגבר היצר הרע הוא ודאי טוב.

ברגע שהתהפך הסדר, ונהיה חשדהו , ואחר כך כבדהו, התגלגלנו מהר מאוד למצב שיש בו רק חשדהו, ללא כל כבוד למילה שניתנה . לעיתים לעיני כל ישראל בהסכמים ממשים ולא רק בהבטחות אולפנים של לפני בחירות או בגילוחי שפם גרוטסקים. האמון קרס לחלוטין, ואיתו היכולת לעשות משהו ביחד. כל תיקון שלא יבוא חייב לשים את הכבוד לפני החשד. ואת האמון לפני ההסכמים שנועדו למנוע את ההפרה של האמון עצמו.

תובנה שלישית - הכרעה מול הסכמה

לאורך שנתיים שלט בעולמנו מספר הקסם 61. להגיע ל61 זו הייתה המטרה הנכספת. כאותו קלפן המתפלל שבחלקו יפול האס[ בגימטריה 61] , וכידוע – אס לוקח קינג .. קלף מנצח שמביא לידי הכרעה. והנה עצם ההגדרה הזו בעצמה כבר מהווה בעיה. מפני שבנושאים כללים גם אם אפשר להכריע על ידי רוב , כי כך מורים כללי המשחק, הרבה יויתר נכון ואמיתי לייצר הסכמות. גם אם עבורם צריך להמתין מעט.

בעניני ציבור עדיף להתקדם לאט אבל ביחד מאשר מהר אבל לחוד. וכל מי שעוסק בעניני ציבור מכיר היטב את האמת הזו.

כל השיח של השנתיים האחרונות מי יגיע לששים ואחד וכיצד, הוא שיח מבוסס הכרעה. אך בענני ציבור השיח הנכון צריך להיות שיח מבוסס הסכמה. הסכמה יכולה להחשב במקרים האלו דרך ארוכה שהיא קצרה. כלומר – לעיים יש להמתין מעט או אפילו הרבה עד שמגיעה עת של בשלות וניתן לייצר הסכמה כמה שיותר רחבה. לעולם לא נוכל להגיע למצב בו כולם מסכימים על משהו, אך עדיין יש הבדל גדול בין שיח שישים ואחד, לבין שיח של הסכמה וחיבור.

כאשר דוד נרדף על ידי שאול היו לו כמה וכמה הזדמנויות להכריע את המאבק. הגדולה מכולם הייתה כאשר שאול נכנס באופן פתאומי ובלתי צפוי למערה בה הסתתרו דוד ולוחמיו.

הלוחמים לחצו על דוד להכריע את העניין כאן ועכשיו. ועם סכין. אבל דוד הכיר היטב את סוד ההסכמה. הוא לא יכריע את שאול. הוא יצור איתו שותפות. או דרך הבת מיכל. או דרך הבן יהונתן.

על הרגעים האלו כתב דוד פרק שלם בתהלים . את פרק נז. הוא מתאר שם את השכיבה במערה ליד גיבוריו האורבים כלבאים : 'נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה: וברור לכל מה אומרת לדוד הלשון החדה הזו. כעת זהו הזמן להכריע את שאול אחת ולתמיד. אך לדוד יש לב. לב נכון ומכוון. והוא מבין שהכרעה היא ניצחון לטווח קצר והסכמה וחיבור יהוו את התשתית למלכות נצחית. ולכן הוא מתפלל 'רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ: רֶשֶׁת הֵכִינוּ לִפְעָמַי כָּפַף נַפְשִׁי כָּרוּ לְפָנַי שִׁיחָה נָפְלוּ בְתוֹכָהּ סֶלָה:' דוד מבין היטב שיש כאן רשת מסוכנת. שיח של הכרעה הוא בור יקוש. דוד מקשיב לליבו ' נָכוֹן לִבִּי אֱלֹהִים נָכוֹן לִבִּי אָשִׁירָה וַאֲזַמֵּרָה:'.

קם, כורת את כנף המעיל אשר לשאול כדי להראות לו אחר כך- ראה- יכולתי להגיע לידי הכרעה. החזקתי בידיד את אותו אס מנצח, אס שלוקח קינג, אך לא לשם פני כי אם להסכמה וחיבור.

זה מה שהפך את מלכות דוד לנצחית.

ואכן , כלפי דוד מוסר לנו התנך תיאור מיוחד מאוד של מנהיגותו. תיאור שלא נאמר על אף מנהיג לפניו ואחריו, כולל לא על הגדולים ביותר כמו משה רבינו או אהרון הכהן . וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו {דְּרָכָיו} מַשְׂכִּיל וַידֹוָד עִמּוֹ: וַיַּרְא שָׁאוּל אֲשֶׁר הוּא מַשְׂכִּיל מְאֹד וַיָּגָר מִפָּנָיו:ְוכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אֹהֵב אֶת דָּוִד כִּי הוּא יוֹצֵא וָבָא לִפְנֵיהֶם.

הפסוקים ערוכים כאן על דרך ההנגדה. צורת ההנהגה של דוד היא באופן של משכיל. הוא מתבונן בשכל ומנסה ליצור חיבורים. בדיוק מן האופן הזה ירא שאול. למרבה הפלא יכולת חיבור מהווה כח ששאול ירא מלפניו. וזה משמח לגלות שיש שחיבור הוא גם נכון אבל גם עוצמתי.

דוד לעומת זאת יוצא ובא לפני העם. עוסק בחיבורים. ולכן נאמרת כלפיו מילה כל כך ייחודית ונדירה 'וכל ישראל ויהודה אוהב את דוד' דרך כלל יראים ממנהיג. או מעריכים אותו, או שונאים אותו. על דוד נאמר שאוהבים אותו. זוהי תוצאת מדיניות החיבורים.

וגם כאן – פוליטיקה אינה תנועת נוער, ואנשים באים כדי להשפיע. והשפעה מגיעה דרך הכרעה. אך בשנתיים האחרונות המילה הכרעה מחקה לחלוטין את אחותה העדינה שנקראת הסכמה. ומשם שוב הדרדרות. ללחצים לביצוע עריקות. מה שנחשב בעבר למעשה לא יעשה שנחקק לדראון פוליטי , נהפך לציפיה , למשא נפש. לייחול. וכל המערכת בטירוף, רק בגלל המשוואה הזו שהלכה והחריפה ממערכת למערכת- שכל צד חייב להגיע ל61 .. כלומר לא תהיה שום גמישות להסכמה והכללה. אלא רק הכרעה. והכל נתקע. אומנות המעשה הפוליטי היא כיצד להגיע להכרעה תוך כדי יצור הסכמות . האומנות הזו פינתה מקומה לשיח של אומנות לחימה. הבטחות גדלות והולכות שאחר כך שוב מופרות. וחוזר חלילה.

סוף דבר

השנתיים האחרונות היוו עבורנו תרגיל גדול ביחסים בין בני אדם. ויש מקום ללמוד מן הארוע הזה ולהחיל את המסקנות על עוד מעגלים בחיינו.

מערכות יחסים אינם תקלה שיש להתגבר עליהם אלא הם ליבת העניין והצנרת החיה דרכה זורמים הערכים. והם אף קודמות בסדר העדיפות.

שיח מחשיד מרווה אותנו לטווח הקצר בתחושת ניצחון והישג, אך מותיר אותנו צחיי צמא לטווח הארוך עת אנו מגלים שאנו סובבים סחור סחור סביב אותה נקודת חשד ולא מצליחים להתקדם ולקדם את המציאות, ואת עצמנו. ושבסופו של דבר, על מנת לצאת ממעגל הקסמים הזה, על כורחנו נזדקק לאמון.
שיח ההכרעה אף הוא יעיל לטווח קצר, אך בעניני ציבור נדרשת הסכמה ולא הכרעה . והמספר שישים ואחד כמשל, הוא ביטוי לכשל חשיבתי חמור בו במקום לנסות לייצר חיבורים מנסים לייצר הכרעות בכיפוף ידיים מתיש ובלתי מסתיים.

ברצף השגיאות הללו לקחו כולם חלק ללא יוצא מן הכלל. את המחיר שילמנו כולנו אזרחי ישראל. שנתיים אבודות שהובילו אותנו למצב לא טבעי בעליל שכולו תוצאה של אופי חשיבה מעוות שהשתלט על המערכת הפוליטית.

את הענינים הללו יש לשנות מן היסוד. המחיר כבד מידי והמדינה יקרה מידי בכדי שנהמר עליה. ואת התיקון כדאי להתחיל אצלנו. כלומר בהתנהלות של כל אחד ואחד מאיתנו. בבית, בעבודה. ברשתות החברתיות. ועוד. וכאמור- לא רק לרע יש כח מדבק, גם לטוב. אך בה בעת להפנות קול ברור כלפי מעלה, כלפי כל מי שנמצא בהנהגת המדינה ולומר- ראו לאן הביאו אותנו התנהגות והלך חשיבה של חשדות, נסיונות להכריע , ומערכות יחסים עכורות. שנתיים של שיתוק, ומי יודע מה הלאה אם לא נשנה.
זה הזמן לשנות. זה הזמן להשתנות. לקבוע סטנדרטים אחרים של שיח ציבורי. של כבוד למילה. לייצר רוח אחרת, רוח שכבר קיימת במקומות רבים, אך משום מה לא דפקה על דלתות הפוליטיקה . שם עדיין מתנהלים באופן ישן ולא עדכני.

גם אמת זו אופציה.. וגם אמון.

הרב אייל ורד הוא רב קהילת יחדיו בפתח תקווה