יהדות או למות

סירובו של ח"כ בצלאל סמוטריץ' לאפשר הקמת ממשלה בתמיכה מבחוץ של חברי הכנסת הערבים התבררה כטעות מעשית ומהותית.

דודי וכטל , ה' בתמוז תשפ"א | עודכן: 16:55

יהדות או למות-ערוץ 7
דוד וכטל
עצמי

"שם רשעים ירקב", "הרשע הזה", "תסיר את הכיפה" ו"תהיה מלחמה"; אלו הם רק מקצת הביטויים אותם הטיחו חברי הכנסת החרדים על ראשו של ראש ממשלתנו החדש ובחברי מפלגתו.

על מה יצא קצפם? הם הסבירו: "המדינה היהודית בסכנה, מדובר בעקירת הדת... המדינה, בראשות בנט, הולכת להרוס ולהחריב את כל מה ששמרנו שנים - זהות המדינה היהודית. הממשלה הזו תחריב את השבת, הכשרות, הרבנות והגיור, ונצטרך לחזור לספרי יוחסין".

לעומתם גם חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' הִרבה לתקוף את מעשה השקר, המרמה והנבלה של הקמת הממשלה החדשה, אך בפיו היו טענות לגמרי מסוג אחר: טענות על הפניית עורף למחנה הלאומי, טענות על הפקרת הנגב וטענות על שיתוף פעולה עם תומכי טרור. על אף שכל אחת מהטענות הנ"ל נכונה ומוצדקת, העיוורון שלו בקריאת המפה של התהליכים העוברים על מדינת ישראל וחוסר היכולת שלו לחדש קונספציה, זועקים מהן.

בצלאל טעה.

חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' טעה בסירובו להתפשר כדי להקים ממשלת ימין.

לא, לא בגלל שאני מאמין בכוונות הטובות של 'האחים המוסלמים' וכל כך חבל לי שהוא וויתר על הזכות לשתף איתם פעולה בדרכם אל מחוזות הדו-קיום וניגוב החומוס המשותף, וגם לא רק בגלל שבגללו לבסוף לא קמה ממשלת ימין; בצלאל טעה וטועה ומטעה כיוון שהוא עדיין נלחם את מלחמת האתמול ולא מאפשר לנו להמשיך הלאה להתמודד עם הבעיות האמיתיות של מדינת ישראל.

הסוגייה המרכזית העומדת היום על הפרק, 'האירוע' האמיתי בו אנו נמצאים, כאשר חלקנו כלל עוד לא מודעים אליו, הוא הפיכתה של מדינת ישראל ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה, הפיכה שמתרחשת מעל ומתחת לפני השטח בעשרות תחומים שונים ומשונים, כולם פרי רוחן (יותר מדויק: נביקת רוחן) של תנועות פוסט מודרניות הנדחפות וממומנות על ידי קרנות ומדינות זרות.

ההבנה שזה המצב ושכך הם פני הדברים, היא זו שהביאה 'ימניים' גדולים יותר מח"כ סמוטריץ' (כולל כל הרבנים בהם הוא נוהג להיוועץ, אך משום מה הפעם הוא בחר שלא לקבל את דעתם) להבין שעדיף להקים ממשלה בתמיכה מבחוץ של חברי רע"מ, על פני מצב בו זנדברג, מיכאלי, הורביץ, לפיד, ליברמן ובנט מקימים ממשלה.

פעם אחר פעם בוחר חבר הכנסת סמוטריץ' להתבונן על כל המציאות דרך המשקפיים של המאבק המדיני על יישוב ארץ ישראל ומסרב להכיר בכך שבעודו 'מדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות' יש מי שמחליף את הצבעים של דגל הלאום, עוקר את הנשמה של המדינה ומייתר את כל המאבק על עוד גבעה ועוד מאחז.

הטעות של בצלאל איננה סיפור חדש. זו טעות אותה הוא גורר איתו כבר מספר שנים. בחירתו לתעדף נושאים הנוגעים להתיישבות על פני נושאים הנוגעים לזהותה היהודית של המדינה, עיוורה את עיניו והביאה אותו ללכת יותר מפעם אחת אחרי נפתלי בנט ואיילת שקד, על אף שתפיסת עולמם בכל הקשור לעניינים של דת ומדינה הייתה מוכרת וידועה, וכבר מראשית הופעתו של הצמד הפוליטי הנ"ל מי שהיה קשוב לדבריהם הבין כי הם חותרים להפרדת הדת מהמדינה.

סירובו של ח"כ סמוטריץ' לאפשר הקמת ממשלה בתמיכה מבחוץ של חברי הכנסת הערבים התבררה כטעות מעשית ומהותית. מעשית, כיוון שהטענה כאילו אם אנחנו נתעקש ונימנע מהקמת ממשלה בהישענות על קולות הערבים, גם מפלגות השמאל ימנעו מכך, לא עמדה ולא תעמוד במבחן המציאות. מהותית, כיוון שהבחירה לוותר על הקמת ממשלה שתשמור על היהדות ובלבד שלא להישען על קולות הערבים, מעידה על סולם ערכים משובש.

המלחמה של תנועות הפוסט מודרנה כנגד יהדותה של המדינה נמצאת בשיאה – טילים עפים, מוקשים מתפוצצים, התותחנים יורים, אך חבר הכנסת סמוטריץ' עסוק בדברים אחרים. ח"כ סמוטריץ' עסוק בדברים אחרים לא משום שאין לו את הכישורים הנכונים או בגלל שהוא חסר רעיונות מקוריים לניהול המאבק, בצלאל עסוק בדברים אחרים כיוון שבתפיסת עולמו דווקא נפתלי בנט, שותפו לשעבר, הוא המודל הנערץ, ה'מנטור' ומי שראוי ללכת לאורו: פוליטיקאי מהציונות הדתית שלא כבול למגזר ממנו הוא בה, שמכוון להנהגת המדינה ועל כן עוסק בעיקר בעניינים מדיניים ולא מתיש את עצמו במאבקים חסרי הזוהר הנוגעים ליהדותה של המדינה.

אז נכון, אומר לעצמו בצלאל, לראש ממשלתנו נפתלי בנט קרתה תאונת עבודה ובמקום להקים ממשלה ימנית הוא בחר להקים ממשלת שמאל עם תומכי טרור, אבל אין כאן משהו מהותי בגללו ראוי לחשב מסלול מחדש.

גם דברי המחאה והביקורת של הרב צב"י טאו שליט"א, בהם זכה היום חבר הכנסת סמוטריץ', נוגעים לאותה נקודה. דברי מחאה ותוכחה השמורים במיוחד למי שמתיימר לראות את עצמו כמנהיגה של הציונות הדתית, המשכה של תנועת 'המזרחי', אשר לקחה על עצמה לדאוג ולתת נשמה למדינה. דברי מחאה ותוכחה, להזהירו ולהרחיקו מללכת בדרכו של קודמו בתפקיד.

אחרי ההתרסקות שגרמה לנו ההליכה אחרי נפתלי בנט, לא די לנו במנהיג חדש עם מספר שדרוגים מקומיים, כמו זקן, ציציות בחוץ וכיפה יותר גדולה. לציונות הדתית דרוש מנהיג אחר, לגמרי אחר.

לציונות הדתית דרוש מנהיג שרואה הכול אחרת, שרואה במדינת ישראל את התגשמות חזון הנביאים וגם חותר להפוך אותה להיות יותר ויותר כזו. לציונות הדתית דרוש מנהיג הנאבק לשמור על כל מה שכבר קיים מבחינת היהדות במדינה וחותר ללא הרף להוסיף עוד ועוד חוקים שיוכיחו מעל לכל ספק לאן פניה. לציונות הדתית דרוש מנהיג שגדולי ישראל אינם בגדר ועדת קישוט עבורו אלא עמוד האש שלפני המחנה, ממנו מוארים ולאורו הולכים. מנהיג שלא אצה לו הדרך עד כדי מצב בו הוא יסכים למכור את כל עקרונותיו, והעיקר להיות בראש.

לציונות הדתית דרוש מנהיג בעל ענווה, המכיר את מקומו ויודע מה חובתו בעולמו, כזה שיזכיר לנו מה חובתנו ותפקידנו כציבור.