פנינה פרייליך, מנבחרת המאמנים של 252, היא מאמנת רווקות לחתונה ובעלת ניסיון עשיר בהנחיית רווקות בקשר הזוגי.
בשיחה איתה באולפן ערוץ 7 ניסינו לעמוד על נקודה כאובה ומוכרת בעולם הרווקות, השלב הזה בקשר בו אנו מרגישים שהקשר הולך לכיוון 'החברי', ה'ידידותי', ופחות מבשיל למקומות שהיינו רוצים לראות את עצמנו בו.
תחילה, עוד לפני שנעסוק במהות הבעיה, שאלנו את פרייליך מאיפה לדעתה המקור לתופעה הזו, ומאיזה מקום בכלל זה נובע?
"אני חושבת שהתפתח בדורנו מנגנון כזה של ציפייה מול תוצאה" אומרת פרייליך.
"תראו, לפני דור או שניים, קשר זוגי לא עבר כל כך הרבה תחנות וכותרת בדרכו לחתונה ולהקמת בית.
התהליך היה הרבה יותר פשטני ותכליתי. סבא וסבתא שלנו, פשוט הכירו אחד את השני אי שם במחנה פליטים, הם נישאו יחד ולקחו מחויבות הדדית על בסיס ערכים זהים ומטרה משותפת, וקם לו בית נאמן בישראל!
היום, ברור לנו שזה לא עובד בצורה הזו. בדורנו אנו מצפים מהקשר 'שיבשיל' 'שיתבגר' 'שנרגיש שזה זה' אנחנו רוצים לאהוב להתרגש, שזה ייגע בנו."
"זה לא רע בכלל, זה בסדר שיש לנו ציפיות מהקשר." מדגישה פרייליך, "רק לעיתים, ופה אנו נוגעים לענייננו, נוצר עומס של יותר מדי מבחנים לקשר, בצורה שמקשה עלינו למצוא את הצדדים המהותיים והעמוקים יותר שבו. לפעמים אנו מתלבטים כל כך בגלל השוואות ומקובלויות, ולכן הקשר נשאר שם… וחבל. אנו יכולים וצריכים לקחת אותו למקום גבוה יותר, עמוק ומשמעותי, להסכים על זה שיש לנו מטרות משותפות, זהות משותפת, אנו צריכים למנן ולוודא שאנו פוסעים במעלה ההיכרות בשתי הרגליים, זו המהותית והתכליתית, לצד זו הרגשית והבוחנת."