הטובים לניהול

ניהול בית ספר הוא אחד התפקידים החשובים והקשים ביותר במערכת החינוך של המאה ה־21. במכללה האקדמית לחינוך תלפיות מודעים לאתגר האדיר שטמון בתפקיד אך מאמינים שמדובר בצו השעה, וקוראים לאנשי חינוך מתאימים לבחור בהנהגה הבית־ספרית ובהובלת החינוך של דור העתיד

יוסף ארנפלד , ז' בתמוז תשפ"א

הטובים לניהול-ערוץ 7
תלמידות
צילום: גרשון אלינסון, פלאש 90

"בשנת הקורונה רבים מתלמידי בתי הספר היו במשך שעות רבות לבד. גם אם ההורים היו בבית, הם היו עסוקים וטרודים, או שלא היו להם כלים חינוכיים לתמוך בילדים. תלמידים רבים חזרו לספסל הלימודים עם פערים גדולים. לצערי, תוך כדי הלימוד בבית הם נחשפו לתכנים מזיקים ולא צנועים ברשתות. לנו בבתי הספר אין הכשרה מיוחדת כדי לעזור להם להתמודד עם התכנים שאליהם נחשפו. בבית הספר שאני מנהלת לא מעט תלמידים נחשפו, למשל, לתחום האובדנות ונתנו לחבריהם רעיונות מסוכנים. זה קורה בכל מוסדות החינוך, וכן, גם בחמ"ד, גם ביישובים תורניים, היות שהמחשב בזמן הקורונה הפך למרכז הבית", כך משתפת מנהלת בית ספר יסודי בחמ"ד מאזור המרכז באחד האתגרים המשמעותיים ביותר שחוותה מתוקף תפקידה כמנהלת עם סיום משבר הקורונה.

"המורים היו חסרי אונים לנוכח התופעה", היא מתארת בכאב. "הם אפילו לא ידעו מה קורה. מורה אחת סיפרה שתוך כדי הלימוד מרחוק המסך אצל אחת התלמידות תמיד ריצד באופן מוזר, עד שהבינה שהתלמידה בכלל רואה סרט ולא נוכחת בשיעור. כפועל יוצא מכך הקדשנו יחידה שלמה של השתלמויות וישיבות בתחום התמודדות עם אתגרי הרשת. בצוות שלי רוב המורות הן ותיקות, ולמרבה הצער לא הצליחו לרדת לסוף דעתי. הן לא הצליחו להבין את שורש הבעיה. הן לא נמצאות בטיקטוק, בפייסבוק ובאינסטגרם. נוצר פער מאוד גדול בין הדורות ועל הצוות החינוכי מוטלת אחריות עצומה".

זהו רק אתגר אחד מבין אתגרים רבים שעומדים לפתחם של מנהלי בתי ספר ובפרט בחמ"ד בימים אלה. אתגר נוסף שמתארת המנהלת, אשר מופקדת על ניהול בית ספר יסודי של החמ"ד, הוא למרבה הפלא פחד של הורים מהדתה. "הורים באים אליי עם כל מיני שאלות: 'למה כותבים שצריך חצאית עד הברך?', 'למה יש מורה שמעודדת את הבנות ליטול ידיים?', 'למה גם מי שלא רוצה חייבת להתפלל?'. יש מתירנות מסוימת שההורים כביכול רוצים לחנך אליה בבית, אבל בפועל זה לא קורה. כך למשל יש דור חדש של הורים שמתעקש להכניס טלפונים לבתי הספר, כי הם רוצים להתקשר לילדים גם במהלך שעות הלימודים", היא פורטת את האתגר החינוכי־ניהולי מול הורי התלמידים.

אך לצד האתגרים השונים מול התלמידים והוריהם, מתברר כי גם תפקודה של מערכת החינוך לא סייע למנהלי בתי הספר, במיוחד במהלך תקופת הקורונה, שבה השתנו הנהלים חדשות לבקרים. "זה היה קטסטרופה למנהלים", היא משתפת. "נאלצנו לשנות את מערכת השעות עשר פעמים. המורות החליפו מקצועות כמו גרביים. בהתחלה היה מותר לכל כיתה לפגוש רק שלוש מורות, ואחר כך ארבע, כל פעם מספר אחר, כך שבסופו של דבר המורים נאלצו ללמד את כל המקצועות. מצד אחד המורות גילו גמישות, השתדלו והתאמצו בצורה מעוררת הערכה. מצד שני זה פגע באיכות הלימודים. מה שהיה הכי קשה הוא העובדה שאף אחד לא ראה את המנהלים", היא מלינה. "כל המתווים יצאו בימי שישי, כך שהמנהלים בחינוך הדתי נכנסו לשבת עם התקף לב והמנהלים של החינוך הממלכתי נאלצו גם לעבוד בשבת. אף אחד לא חשב להתאפק ולהוציא את המתווה ביום ראשון בבוקר ולתת לנו שלושה ימים ליישם אותו. ויותר מכך, הוציאו את המתווים היישר אל התקשורת עוד לפני שהמנהלים בכלל קיבלו אותם, כך שבפועל זה הגיע קודם להורים ורק אחר כך אלינו. יום שישי אחד קמתי בשבע בבוקר ושמעתי בחדשות שהחל מיום ראשון מבטלים את הקפסולות. בתוך כמה דקות התחלתי לקבל טלפונים מעוד ועוד הורים. זה היה ביום שישי, אחרי שעבדנו בטירוף כל השבוע. למה מפרסמים ביום שישי בבוקר, במקום לתת לנו לנשום קצת כמו בני אדם? למה לא לחכות ליום ראשון ולהגיד בצורה מפורשת שהמתווה ייכנס לתוקף ביום שלישי?" היא תוהה. "בתוך הכאוס יצרו לנו עוד כאוס. התחושה הייתה שלא רואים את השטח. לא רואים אותנו, המנהלים".

האם זה שווה את המחיר?

האתגרים של ניהול מוסד חינוכי דתי שתוארו כאן על קצה המזלג ועוד רבים נוספים מעוררים לבטים רבים בקרב אנשי חינוך מקצועיים בבואם להחליט אם לקחת על עצמם תפקיד ניהולי. ממחקר שערך לאחרונה ד"ר קובי גוטרמן מהפקולטה לחינוך במכללת סמינר הקיבוצים עולה כי כשליש מהמנהלים נוטשים את תפקידם לאחר שנתיים, מספר המועמדים המתקבלים לתוכניות הכשרת המנהלים הולך ופוחת ומאידך הביקוש למנהלי בתי ספר טובים רק עולה.

ד"ר מיכל שרייבר־דיבון, ראש המינהל האקדמי וראש בית הספר לתארים מתקדמים במכללת תלפיות, מספרת על בוגרת המכללה המשמשת כסגנית מנהלת באחד המוסדות הדתיים בארץ, שפנתה אליה לפני שבועות אחדים. מנהלת בית ספרה עוזבת, כך סיפרה, והיא חייבת לקבל החלטה האם לגשת למכרז על משרת הניהול המתפנה או שמא לוותר על כך. "חייכתי ובאופן אינסטינקטיבי שאלתי: 'את? לך יש התלבטות? הרי הניהול תפור עלייך. בוגרת בהצטיינות, מבינה עניין, מקצועית בתחום הפדגוגי, מה עוד אפשר לבקש?", תהתה שרייבר־דיבון. "'תקשיבי', היא ענתה לי בקול רפה, 'אני יודעת שבמכללת תלפיות חינכתם אותנו להגיע כמה שיותר רחוק, לממש את עצמנו בתחום החינוך במגוון התפקידים בבית הספר ומעבר לו, אבל המחיר גבוה מאוד וזאת השאלה - האם זה בכלל שווה את זה'. הבנתי בדיוק על מה היא מדברת ולכך לא הייתה לי תשובה חד־משמעית. שאלת המחיר לא נולדה היום וגם לא אתמול", היא קובעת, "זו שאלה שמלווה את כל המועמדים לניהול בשנים האחרונות, ובפרט את המועמדים לניהול בחינוך הדתי. אלא שמשנה לשנה המחיר האישי שהמנהלים נדרשים לשלם הולך וגדל, וכפועל יוצא יותר ויותר נשים וגברים ראויים מחפשים לעצמם תפקידים חינוכיים מחוץ לבית הספר ובלבד שלא לשבת על כיסא המנהל".

שרייבר־דיבון מסבירה שהחינוך בימינו שונה במהותו מהחינוך שהיה בעבר, הן ברמת סמכות המורה והמנהל, הן באופן הניהול והן באתגרי החינוך העומדים לפתחו של כל מנהל בית ספר. "בעבר הסמכות הייתה נתונה בידי המורים והמנהלים, על פיהם יישק דבר. כל מה שהמורה - וקל וחומר המנהל - היה אומר היה קדוש. היום הסמכות נפגעה, ולמעשה מרכיב האחריות נשאר בלי מרכיב הסמכות. להורים יש השפעה רבה על הנעשה בבית הספר והם מתערבים בכל דבר ועניין. שותפות של ההורים היא דבר מבורך, אבל מעורבות שלהם עשויה להיות דורסנית, והם אינם יודעים מה הגבול. מורה שמתלונן על תלמיד צפוי לקבל טלפון זועם מהוריו ומכתב למנהל בית הספר ואף לפיקוח, והוא מסכן את מקום עבודתו וצריך להוכיח את צדקת דרכו ואת חפותו".

לדבריה, ההורים מעזים להתייחס בזלזול לצוות המורים ולהנהלה. "הם מרושתים בקבוצות ווטסאפ וברשתות החברתיות, ותוך דקות מנהל בית הספר עשוי למצוא את עצמו בלב סערה ציבורית. נכון או לא נכון, זה לא מעניין אף אחד ולך תוכיח. המנהל נדרש להתמודד עם השפעות המדיה על התנהגות התלמידים, על אלימות מילולית ופיזית, על מתירנות מינית, על כוחניות של תלמידים, והעניין הלימודי האקדמי הפך להיות נדבך קטן מאוד במגוון ההתמודדויות הערכיות והחינוכיות שעומדות בפני כל מנהל. ועוד לא הגענו למשימות האין־סופיות שמשרד החינוך מטיל על המנהלים, על הרשות המקומית שגם להם צריך לדווח ועל האגף לחינוך דתי במשרד החינוך שמתווה יעדים ומוריד הנחיות שיש לשלבן ביחד עם המתווים הכלליים".

באופן מפתיע, למרות כל זאת, ממליצה שרייבר־דיבון בפה מלא: לכו לניהול. "נכון, ניהול במאה ה־21 לא מתאים לכל אחד ואחת. הניהול בימינו אינו חד־מימדי ודורש הבנה בזירות רבות ומגוונות, אבל מי שמבין את הזירות ייהנה מתפקיד שאין שני לו ביכולת ההשפעה על דור המחר. מנהל בחמ"ד צריך לדעת להתמודד עם הטרוגניות גדולה של תלמידים, עם מגוון גדול של תרבויות ודעות שמתנקזות לבית ספר אחד, שלפעמים הוא גם יחיד ביישוב. כידוע, לחינוך הממלכתי־דתי אין אפשרות לערוך מבחנים וסינונים מקדימים, ולפיכך יש צורך לתת פתרונות גם למתקשים וגם למצטיינים.

"זירת ההורים מרכזית מאוד ביכולתו של המנהל להצליח לאורך זמן", היא מציינת. "ישנם בתי ספר עם הורים תורניים שדורשים תגבור שיעורי תורה לעומת הורים מסורתיים יותר שדורשים גם תרבות אוניברסלית. מנהל טוב חייב להכיר את ההבדלים הדקים שבין דעות ההורים, להבין את הטרמינולוגיה, לא לעלות על מוקשים מיותרים ועם זאת לדעת לעמוד על שלו בנושאים עקרוניים. מנהל בחינוך הממלכתי־דתי בעידן המודרני חייב להיות מחובר למערכות התקשורת והמדיה השונות, משום שהתלמידים וההורים נמצאים שם והוא חייב לחוש את הדופק. מנהל טוב חייב להיות מקושר לפייסבוק השכונתי והקהילתי, לדעת מה מתרחש אצל ההורים וגם להגיב. מנהלת טובה צריכה להכיר את אפליקציית הטיקטוק משום שזו שפתם העדכנית של הילדים".

סמכות המנהל לא תושג בכוח ובשליטה

הטיפ של שרייבר־דיבון להצלחה בעבודת הניהול הוא עבודה על פי מודל טראנס־דיסציפלינרי - לעבוד בשיתוף פעולה עם כל השותפים בתוך בית הספר ומחוצה לו - המורים, הפיקוח, הרשות המקומית וההורים, ובשקיפות תוך מתן אוטונומיה לסגל ואף לתלמידים. "הדיסטנס שהיה מקובל בעבר כבר אינו נחלת ההווה. סמכות המנהל לא תושג בכוח ובשליטה אלא מתוך שותפות אמיתית, אכפתיות, מתן אמון ועבודה צוות. מנהל שידע לנהל ארגון שנותן לתלמידיו מענה לא רק לימודי אלא בעיקר חברתי ורגשי יוכל להוביל את התלמידים לפסגות בכל התחומים", היא מחדדת.

"ההתגייסות של כולם למעשה החינוכי תושג רק באמצעות דיאלוג, כבוד, אמון הדדי, קשר אישי ודוגמה אישית. מנהל שישכיל ליצור אקלים חינוכי מכבד ומקבל לא יצטרך להתמודד עם סוגיות ערכיות, דתיות וחברתיות סבוכות".

בני בהגון, ראש מכללת תלפיות, מתאר את הגורם המרכזי לכך שאנשי חינוך רבים נמנעים מתפקיד הניהול. "מנהל מוסד חינוכי היום הוא בעל אחריות גדולה מאוד, מהרגע שהתלמיד מגיע לבית הספר ועד שהוא יוצא ממנו, מהפן הבטיחותי והלימודי, ולפעמים גם אחרי הצהריים בכל מיני חוגים והעשרות. לכן גם ההכשרות בתחום הניהול הן הכשרות שמתמקדות כיום בנטילת אחריות. מנהל בית הספר נמצא בחזית מול התלמידים, מול ההורים ומול הרשות המקומית ומול משרד החינוך, אך למרבה הצער הוא לא מספיק מתוגמל על האחריות הגדולה שלו. אם תלמיד יוצא לטיול וחלילה חוזר עם שריטה ברגל, המנהל נושא באחריות גם אם הוא עצמו לא נמצא בטיול. מדובר במקצוע מאוד מורכב", הוא מוסיף. "מצד אחד, צריך להיות אחראי כלפי משרד החינוך עם ההישגים של התלמידים שנמצאים כל הזמן בבדיקה. להצלחה יש הרבה אבות, אבל הכישלון חלילה הוא תמיד יתום. לכן אנשים לא רצים לתפקיד הזה. אבל צריך לזכור שמדובר בתפקיד מרכזי ומשפיע מאוד במערכת החינוך, ומנהל בעל כישורים מתאימים יכול לחולל פלאים ולהוביל את בית הספר להישגים לימודיים וערכיים מדהימים. מנהל בית הספר צריך לגלות יכולות ניווט ומנהיגות, גם כלפי סגל ההוראה, גם כלפי ההורים וגם כלפי התלמידים. רק מי שבא לתחום החינוך ולניהול בית הספר מתוך אידיאולוגיה ואמונה במשמעות הכי עמוקה של הניהול יכול להצליח בתפקיד".