לעולם חוסן

מצב ביטחוני מתוח, אסון מירון, משבר הקורונה או משבר אישי, כל אלה עלולים לגרום לטלטלה נפשית בקרב תלמידי ישראל. במכללה האקדמית־דתית חמדת מציבים במרכז את הכשרת המורים לחיזוק החוסן הנפשי בקרב תלמידיהם

מירי בן־דוד ליוי , ז' בתמוז תשפ"א

לעולם חוסן-ערוץ 7
תלמידים תופסים מחסה
צילום: אורי לנז, פלאש 90

ביום הראשון ללימודים לאחר אסון מירון, אודל לפק, מורה ומחנכת כיתה ב' ורכזת חברתית בבית הספר מקור חיים בירושלים, פתחה שיח שיתוף רגשות בכיתתה. "בשיחות כאלה יש למורה הזדמנות לזהות תלמידים ותלמידות שמגלים רגישות יתר", היא משחזרת. "רוב התלמידים יודעים לעשות מעבר לחיי היומיום, אפילו יותר מאיתנו המבוגרים, אבל תמיד יש את התלמיד הרגיש יותר שמתקשה לעכל את הדברים. בשיחה ההיא זיהיתי שאחת הבנות שואלת שאלות שאינן תואמות לגילה. היא שאלה בדאגה: 'מה עושים עם המתים? ואם היה שם ילד שאבא שלו מת, מה עשו עם הילד הזה? מי לקח אותו? מה הילד עשה?'. לאחר השיעור דיווחתי על כך ליועצת ולהורים והתלמידה יצאה לשיחה עם היועצת. היינו במעקב צמוד במשך שבועיים עד שהרגשתי שהיא השתחררה מזה".

לפק מציינת כי כל מורה נתקל בסיטואציה כזו או אחרת במהלך עבודתו, ובמיוחד לאחר אירועי השנתיים האחרונות: "ראינו את זה ביתר שאת בשנה וחצי האחרונות, אחרי טלטלה גם בתחום הבריאות וגם בתחום הביטחון. השנה התלמידים נפגשו עם לא מעט סיטואציות שגרמו לחוסר סדר ויציאה מהשגרה. הם נחשפו למידע שעלול להפחיד ולבלבל, ההנחיות השתנו ללא הרף, היו מערכות והגבלות שונות שהגיעו בהפתעה כמו בידודים. הפסדנו חגיגות יום הולדת, טיולים ואירועים שהיו מאוד חסרים. אצלנו בבית הספר עושים הרבה פעילויות למען חיזוק החוסן בקרב התלמידים ומעודדים אותם ליצור וליזום. יש לנו כל בוקר 'שיח שחרית' שמטרתו הענקת כלים של דיבור, שיתוף והקשבה".

לא רק קושי ביטחוני

במכללה האקדמית חמדת, מכללה דתית לחינוך בשדות נגב, הנושא של החוסן נמצא במרכז. את המשנה החינוכית שנקראת "פדגוגיה של החוסן" צוות המכללה יצר ופיתח בעיקר בשנתיים האחרונות. פרופ' חיים שקד, נשיא האקדמית חמדת, מספר איך הכול התחיל. "המכללה שלנו ממוקמת בעוטף עזה, פחות מעשרה קילומטרים מהרצועה. יש אצלנו יירוטים, מבצעים מדי פעם, תקופות הסלמה, בלוני תבערה, אזעקות וכל מה שכרוך במיקום שכזה. לכן החלטנו, מתוך המיקום הייחודי שלנו, לפתח את המשנה הייחודית הזאת. למעשה רצינו לענות על השאלה במה אנחנו שונים מכל מכללה לחינוך, מה הדגל שאנחנו מניפים? כך פותחה הפדגוגיה של החוסן שמציבה במוקד את התפקיד של הצוות החינוכי לפתח את החוסן בקרב התלמידים".

אבל הסטודנטים שלכם מלמדים בכל רחבי הארץ, כך שזה לא קשור בהכרח רק במיקום הרגיש.

"נכון מאוד. מתוך הסיטואציה הביטחונית התרחבנו לעוד מקומות ולעוד נושאים חשובים, כי חוסן הוא לא רק בהקשר הביטחוני. אפשר לומר שיש בחוסן שני מרכיבים מרכזיים. הראשון הוא חוסן בהתמודדות במצבי מתח ומשבר, ואנחנו שואפים שאנשי החינוך ירחיבו את היכולת של תלמידיהם להתמודד בהצלחה במצבי משבר. יש תלמידים שהוריהם מתגרשים, יש לא עלינו מקרים של חולי, של מוות, משפחות במצוקה כלכלית, והרעיון הוא שהמורים יעמיקו את היכולות של תלמידיהם לעמוד בהצלחה במשברים, לחזור לעצמם אחרי משבר ואפילו לצמוח. כלומר, הרעיון הוא להתמודד בשתי רמות - לחזור לעצמך ואפילו לצמוח מתוך הקושי", הוא מסביר.

"המרכיב השני הוא ההתייחסות לחיים בכלל, ולא רק ברגעי משבר. כלומר, חוסן זה לחלום בגדול, להציב לעצמך מטרות שאפתניות, להתייחס לחיים בכלל כהזדמנות לאמביציה והתקדמות. אנחנו רוצים שהמורים והמחנכים שאנחנו מכשירים אצלנו יעודדו את תלמידיהם למצות את הכישורים שלהם וליצור את הגרסה הכי טובה של עצמם. כך שחוסן זה לא רק במובן המצומצם של לצאת ממשבר אלא גם במובן הרחב".

כיצד הפדגוגיה של החוסן באה אצלכם לידי ביטוי?

"היא באה לידי ביטוי בכמה היבטים. קודם כול, יש לנו קורסים של פדגוגיה של חוסן. לאורך כל שנות הלימודים במכללה הסטודנטים שלנו לומדים כיצד להיות מורים כאלה. אנחנו מתייחסים גם למחויבות שלהם לתפקיד, כלומר שיבינו שזה באחריותם לפתח את החוסן של התלמידים, שיידעו שזהו תפקידם, וגם לשאלה איך עושים את זה, כלומר: איזה ארגז כלים מאפשר את זה? יש לנו גם התנסות בשדה. הסטודנטים מתנסים בשטח והתהליך מלווה על ידי הצוות שלנו בהדרכה צמודה".

איך מעבירים בפועל לתלמידים הצעירים בבתי הספר מסרים של חוסן?

"כמובן שבשיעורי חינוך, אבל לא רק. לפני הכול זה עניין של גישה. הגישה להוראה וללמידה היא ברוח מסרי החוסן. לדוגמה, מורה שמיוזמתה מעבירה לתלמיד את תחושת הביטחון שהוא יכול לייצר, למיין ולהציג ידע. מורה שמעניק לתלמיד שלו את הביטחון שהוא מאמין בו. כשהשיח בין המורה לתלמיד וההתרחשות הכיתתית מחזקים אצל התלמיד את האמונה שהוא יודע, מסוגל ויכול, זה אומר שהצלחת במשימה. לא מדובר בשיעור אחד בשבוע, מדובר בדרך חיים. הרי בכל שיעור ובכל תחום אפשר להעביר לתלמידים מסרים של חוסן ולפתח אצלם את זה", הוא מחדד, "בתורה, בספרות, באנגלית. המורה בוחר תכנים וטקסטים בהתאם. ואם נלמד בשיעור מדעים על מדען שנלחם על עקרונותיו נגד כל הסיכויים והוכיח משהו שהאמין בו למרות התנגדות מסביב - אז הנה לנו יישום מעולה של העניין. ובכלל, כל השיטה של ההוראה והלמידה היא כזו שמחזקת את הביטחון של התלמיד וגורמת לו להגביר את הציפיות מעצמו. זאת האווירה לאורך כל הדרך".

להצליח גם עם נתוני פתיחה נמוכים

פרופ' שקד מספר כי מכללת חמדת יוזמת מפעם לפעם אירועים הקשורים בחוסן. "חלק מהעניין זה לפרוץ את נתוני הפתיחה שלך. גם אם אדם מתחיל מנתונים לא טובים, הוא יכול להגיע למקומות גבוהים. בימים אלה יזמנו שידור עם הרב ישראל מאיר לאו שהסיפור שלו ממש קלאסי ומסביר את העיקרון הזה. חייו החלו בנתונים מאוד מאתגרים, והנה הוא הגיע לאן שהגיע. היה לנו אירוע שבו האורח שלנו היה זיו שילון, פצוע צה"ל שהצליח לצמוח ממשבר ואף למנף את הפציעה למקומות עצומים. בנוסף לכך התחלנו השנה טקס שיהפוך למסורת ובו אנחנו מעניקים את אות החוסן למי שהתחילו עם נתוני פתיחה שדרשו מהם להתעלות מעל עצמם כדי להגיע לאן שהגיעו, כמו מרים פרץ, להקת שלווה והרב ד"ר שרון שלום".

באילו אמצעים פדגוגיים אתם משתמשים כדי להטמיע את המסרים הללו?

"אנחנו עושים כמה דברים. ראשית, אנחנו רוצים שהסטודנטים יקשרו את התכנים הנלמדים לנושא החוסן. אנחנו מעודדים דרכי הוראה ולמידה שמגבירות את החוסן, דרכים שאומרות לתלמידים: אתם יכולים. אתם יכולים להיות יצירתיים, לבקר מה שאומרים לכם, לעבוד בקבוצה, האמינו בעצמכם. חשוב שיהיה שיח סביב העניין. מה האתגר הבא? מה לוקח אותנו לשלב הבא? הנה, הצלחת, ומה עכשיו? אפשר ליצור אווירה כיתתית כזאת. המורה אחראי להפוך את הכיתה לקבוצה שבה אנשים מעודדים ומחזקים זה את זה. פרט לכך יש את הדברים הסטנדרטיים של שיעורי החינוך והשיחות האישיות. בתקופת הקורונה פנו אלינו גורמים רבים וביקשו ידע על חוסן בהקשר של הקורונה. זה היה משהו חדש ולא מוכר. התמודדנו עם מגפה מסכנת חיים ועם הרבה חרדה כך שנדרשה יכולת של למידה עצמאית - ללמוד לבד בלי מורה לידך ובלי יד על הכתף ותיווך אישי. זה דורש יכולת התמודדות וזה חידד אצלנו מאוד את הנושא. מה שבעיניי מאוד יפה בנושא החוסן, זה שהוא גם מנוף לצמצום פערים בין אוכלוסיות שונות, כי אנחנו מאמינים שאם תלמיד הגיע מנקודת מוצא נמוכה יותר, החוסן מאפשר לו להגיע לגבהים ולתפקידים בכירים".

עם הזמן הפכה מכללת חמדת להיות מקור ידע ארצי בעניין. "אנחנו מקיימים תהליכי ליווי של בתי ספר ורשויות ומובילים את הנושא הזה. את כל ההתנהלות שלנו בזמן הלחימה בדרום עשינו מתוך מחשבה איך מיישמים את מה שאנחנו מלמדים. פתחנו במכללה קו חם למרצות ולסטודנטים, שאותו איישו שני פסיכולוגים מתוך המכללה שהציעו תמיכה רגשית. עשינו הפסקה בלמידה כדי שכולם יוכלו להתמסר למשפחות שלהם ולמציאות שנכפתה עלינו. לאורך כל התקופה שלחנו מסרים של חוזק וחוסן, ואני חושב שזו תחושה טובה לדעת שמישהו חושב עליך ומבין אותך. בנוסף לכך, הכנו למוסדות החינוך חומרים ברוח הפדגוגיה של החוסן, למשל איך לדבר עם הילדים כשחוזרים ללימודים אחרי המבצע".

הרב ד"ר דניאל ניקריטין, ראש החוג לחינוך וראש המכון לפדגוגיה של החוסן במכללת חמדת, אומר כי לצד העשייה מול הקהילה ומול בתי הספר בהקשרים נרחבים, הצוות במכללה מחפש גם דרכים כמה שיותר מדויקות ללמד את המורה להעביר את נושא החוסן תוך כדי תנועה: "המורה נמצא בכיתה במשך שעות ארוכות ומשימתו העיקרית היא ללמד את התלמידים. מה שאנחנו מנסים לפצח זה איך אפשר להצמיח בתלמידים חוסן, ולא רק דרך שיחה טובה במסדרון או ביום העצמה ייעודי לכך אלא בלימוד עצמו, כשהוא עושה את הפעולות הכי אלמנטריות".

לדברי ד"ר ניקריטין, שחיבר עם ד"ר שי ממו את הספר 'מסע במעגלי החינוך' וגם שם עוסק לא מעט בנושא, הפיצוח נעשה דרך שלושה עקרונות מרכזיים. "קודם כול, המורה משתדל שדרך ההוראה שלו תקדם את תחושת המסוגלות של הילד. זה אומר שכשיש באופק מבחן, המורה יוזם סדרת מבחנים קטנים שבהם התלמיד חווה הצלחה. הוא מבין את החומר, יש לו תחושה שהוא שווה כי הוא הצליח בכל פעם מחדש. בגישה הזאת המורה תמיד ידגיש את מה שהתלמיד כן הבין, וזו תהיה החוויה לאורך כל הדרך. חוויית מסוגלות שבה פחות נשמע משפטים כמו 'אני לא טוב בזה' או 'אני לא יודע כלום', והמורה פועל תוך כדי תנועה ולא צריך ליזום את זה מבחוץ. העיקרון השני נקרא תפקודים ניהוליים, ומשמעותו ללמד את התלמידים לא רק את החומר למבחן אלא את הכלים - כיצד מתארגנים לקראתו, אסטרטגיות, קבלת החלטות, להבדיל בין עיקר לטפל, לגבש סדרי עדיפויות בחיים בכלל ובלמידה בפרט, כלים מכווני למידה, איך מארגנים תוכנית למידה לקראת המבחן. למשל, כיצד לחלק את החומר? כיצד לסכם? מה עושים כשלא מבינים משהו? צריך להבין שכשאנחנו מדברים על חוסן, אנחנו לא הופכים את הסטודנטים שלנו לפסיכולוגים או למטפלים אלא מכוונים אותם לשיטת עבודה מסוימת תוך שמירה על איזון נכון בין הכלה לדרישה. העיקרון השלישי הוא לקחת כלים פדגוגיים שונים כדי שיהיה אפשר לצלוח את המשימה. זה לא משנה אם כמורה אימצת את הלמידה החדשנית ותשתמש בזום או במצגת או בכיתה הפוכה, אלא שתדע להיות יותר יזם, מורה פרואקטיבי שחושב בגדול. מורה שמתכנן לאן הוא רוצה להגיע עם הכיתה שלו ולפי זה הוא מתאים את הפדגוגיות שלו. לחשוב אסטרטגית, מעבר למה שקיבלת מן המוכן. להתמקד בהצלחה של התלמידים ולא רק בהספק של החומר".

גם ד"ר ניקריטין מנחה את המורים כיצד לעודד את התלמידים לפרוץ את תקרת הזכוכית שלהם: "אנחנו לא רק מדברים על איך להתמודד עם המשברים והאתגרים, אלא גם על איך תעשה מעבר, איך תגשים חלומות. אנחנו רוצים שהמורה יבוא עם רוח כזו בכנפיים כמו גם עם כלים מאוד קונקרטיים שבסופו של דבר ידייקו את ההוראה שלו. אנחנו מכוונים גם את המורה להבין מה המטרה שלו ולפי זה הוא בוחר את הפדגוגיות שלו, והן צריכות להיות מכוונות. אחת התפיסות שאנחנו מקדמים במכללה היא הדרישה מהמורים שלנו להיות ערניים, להסתכל מסביבם, לזהות ולראות איך אפשר לא להישאר במגדל השן, לבדוק באיזו קהילה הם נמצאים ומה אפשר לעשות שם ספציפית. וזה לא משנה אם הם פועלים בתל אביב, בצפון או בדרום, העיקר שיהיו יזמים, שייצאו מהקופסה מתוך מודעות קהילתית וסביבתית. בית הספר נמצא בתוך קהילה והם צריכים להיות מחוברים כי גם זה מחזק ומעמיק את החוסן".

אילו פידבקים מתקבלים מהסטודנטים בעניין הזה?

"אנחנו מאוד מתרגשים לקבל פידבקים חזקים מהסטודנטים. הם מספרים שזה שינה להם את כל הגישה, את ההסתכלות שלהם על ההוראה ואת החיבור שלהם לשדה ההוראה. ראינו את זה בקורונה וגם בימי הלחימה. אם הם ממונים על חוסן אז זה בדיוק הזמן להגדיל ראש, להתגייס, להגיע לבתי התלמידים אם צריך ולהיות שם בשבילם".