עניין אישי והפעם עם דבורה גונן

בת 52, אלמנה, אם לחמישה וסבתא לשישה, תושבת לוד. מנהלת מעון וחברת פורום 'בוחרים בחיים'

שילה פריד , ז' בתמוז תשפ"א | עודכן: 16:56

עניין אישי והפעם עם דבורה גונן-ערוץ 7
דבורה גונן
צילום: עופר עמרם

התחלה// בכפר קולאשי, גיאורגיה. הבת היחידה והקטנה מבין שישה ילדים. "בכפרים בגיאורגיה היו הרבה יהודים אורתודוקסים, אז גדלנו בבית דתי. החלום תמיד היה לעלות לארץ והגשמנו אותו כשהייתי בת שלוש. היה לנו בית שמגן, שומר ומחנך לערכים".

אבא// שלום מירילאשווילי ז"ל. "כשעלינו לארץ הוא עבד כמתדלק, ומאוחר יותר עבד כסוחר במטבע זר. הוא היה אבא שהקפיד על משמעת, דרש המון אבל גם נתן. כששתי הבנות שלי התחתנו הוא היה מאושפז, ולקח את כל הנדוניה לחתונות עליו. תמיד נתן. כאמא חד־הורית הוא היה כמו אבא לילדים שלי".

אמא// רותי ז"ל, בגיאורגיה נקראה נורה. "הייתה אישה מוכרת בכפר שלנו. תמיד הייתה בלב האירועים, לכל השמחות והחגיגות היא נרתמה ועזרה והובילה את הבישולים והעשייה".

עלייה// המשפחה עלתה לישראל וקבעה את ביתה באשדוד. את שנותיה הראשונות למדה בממ"ד שילה באשדוד. "קיבלתי את כל המעטפת וכל העזרה שהייתי צריכה. תמיד הייתה עזרה מהאחים שלי ומכל מי שצריך".

מצטיינת// את שנות התיכון עשתה באולפנה התורנית הביו־טכנולוגית באשדוד, שהייתה אז בשנות הקמתה. "הייתי תלמידה מבריקה. הייתי ילדה טובה מבית טוב עם חינוך לערכים, יודעת שצריך ללמוד ולהשקיע. לא עשיתי בעיות. זה היה החינוך מהבית. להורים שלי לא הייתה ההשכלה הזאת והיה חשוב להם שיהיה לנו את הידע שיאפשר לנו לפרוח בחיים".

החצי השני// בגיל 19, אחרי התיכון, הכירה בשידוך את מיכאל, תושב לוד ובן העדה הגיאורגית. "ההורים שלנו הכירו מהכפר בגיאורגיה, ויחסית לעדה הגיאורגית זה לא גיל מוקדם בכלל לנישואין. בעדה שלנו מקובל שהכלה הולכת אחרי הבעל, וכך עברתי ללוד".

לודאית// "אני גאה להיות לודאית. לפני כן גדלתי באשדוד, וכשהגעתי עם הבן שלי לטיפת חלב ראיתי בפעם הראשונה לידי אישה ערבייה עם רעלה מכף רגל ועד ראש. עם הזמן למדנו לחיות עם זה. התאהבנו בעיר. גם כשהפכתי לחד־הורית לא מצאתי סיבה לעזוב ולחזור לאשדוד".

מקצוע מכובד// במהלך שנות גידול הילדים בבית לא עבדה בעבודה קבועה, אך כשגדלו החלה לעבוד כמטפלת במעון של הגרעין התורני. לפני שמונה שנים פתחה מעון פרטי שאותו היא מנהלת. "זה היה ממניעים אידיאולוגיים. אני חושבת שמטפלת במעון היא לא בייביסיטר. היא דמות מחנכת, שאוהבת את הילדים ומעניקה להם חום ואהבה, והמטפלות צריכות להרוויח ולקבל משכורת מכובדת. ההורים דורשים בשביל הילדים שלהם את הדרישות הכי גבוהות, אבל צריך לדעת לשלם".

לא ברירת מחדל// "רציתי לעשות שינוי. היה לי חשוב שמטפלת יהיה מקצוע מכובד ולא ברירת מחדל בשביל מי שלא מצאה עבודה. את זה רציתי לשבור. היום המצב שונה".

הנחת// "חמישה חסר אחד", היא מספרת על ילדיה. "רותי, מורה ואשת חינוך בתיכון ברמלה. דני הי"ד, שהיה סטודנט להנדסת חשמל בבר אילן. חני, גננת לחינוך מיוחד שעובדת אצלי במעון. שי, חייל בקבע, והראל, תלמיד כיתה י"א בישיבה התיכונית מול הבית".

האובדן// לפני שש שנים נרצח דני בפיגוע. "דני מאוד אהב לטייל. גם עם המשפחה תמיד היה מוביל את הטיולים, עם בניית האוהלים והטבילה במעיינות. לפני שש שנים, ביום האזכרה של שלושת הנערים, דני רצה ללכת לאזכרה אך לבסוף זה לא התאפשר, והוא וחברו החליטו ללכת למעיין עין בובין שליד דולב. כשהתקרבו למקום שמעו דיבורים בערבית והחליטו לא להסתכן ולחזור. המחבל שהיה בעמדת תצפית הבחין בהם וניגש לשאול אותם אם יש מים במעיין, והם אמרו לו שכנראה כן. הוא קרא להם שוב, הם עצרו והוא ירה לעברם צרור".

יד ביד עם הכאב// "דני נרצח וחבר שלו נתנאל נפצע והתמוטט. זה היה יום שישי נורמלי. מה לא נורמלי ביום שישי ששני בחורים מחליטים לצאת לטיול? זו שאלה לא נורמלית. מאז אני חיה עם הכאב, לא את הכאב. אני לא נלחמת בכאב, אני הולכת איתו יד ביד. אני רואה מה אני צריכה לעשות, ובוחנת מה הממשלה וההנהגה צריכה לעשות ולא עושה. אני רוצה להיות האמא האחרונה שחווה את הכאב הזה".

לוחמת בטרור// כיום היא לוקחת חלק בפעילות פורום 'בוחרים בחיים' של משפחות שכולות ופצועי טרור שנאבקים לשינוי המצב. "אנחנו לא מבקשים זכויות, לא מבקשים הטבות. את מה שהיה לנו הפסדנו. אנחנו רוצים למנוע את הפעם הבאה".

תחת אש// החודש האחרון בלוד היה לא קל. ימי מבצע שומר החומות הסעירו גם את ערביי ישראל. "תחושות קשות של פחד, של היסטריה. אנחנו לא חוזרים לשגרה ככה סתם, אי אפשר פשוט לחזור לשגרה. הקב"ה לא מביא דברים סתם, הוא קורא לנו ומבקש לעורר אותנו".

תמונה במליאה// השבוע, בעת השבעת הממשלה החדשה, הניפו חברי כנסת מהימין תמונות של נרצחי טרור ובהן גם תמונה של דני. "אני לא באה לומר מי יהיה ראש הממשלה, נתניהו, בנט או לפיד. הם קיבלו את המנדט. אבל המחשבה שמפלגת רע"מ תהיה חלק מהממשלה וגבי לסקי, שייצגה מחבלים בבתי משפט, נכנסת לקואליציה בחוק נורבגי, זה דבר שצריך להדיר שינה מעיני המשפחות השכולות וכל אזרחי ישראל".

יריקה בפרצוף// "בנט עשה עוול לציבור שלם. משפחות שכולות תלו בו תקוות, הלכו איתו יד ביד, הביעו בו תמיכה בתקווה שישנה את המצב. נתנו לו קרדיט כשר ביטחון בתחום המלחמה בטרור והפסקת העברת הכסף לחשבונות של מחבלים בבנקים ערביים. היו תוכניות מוכנות שהוא קיבל ממשפחות שכולות והיה צריך ליישם. ואחרי שהלכו איתו את הדרך הזאת, הוא ירק להן בפרצוף. רצינו להגיע השבוע למשכן כדי להביע מחאה, וכשזה לא התאפשר חברי הכנסת ממפלגת 'הציונות הדתית' התנדבו למחות בשמנו".

האובדן 2// לפני שמונה שנים איבדה את נכדתה בתאונת דרכים. "הבת שלי גרה באילת, והיא לקחה יום אחד מונית לים. אחרי שירדו, נהג המונית דרס את טליה שהייתה בת שנה וארבעה חודשים. גם דני וגם טליה נולדו בניסן ונהרגו בתמוז".

בוחרות בחיים// "החלטנו להיות משפחה בוחרת. יכולנו להגיע למקום של משפחה שבוחרת לא לחיות, אבל הבחירה שלנו הייתה לחיות. לא להיכנע למציאות הלא סימפטית. הצלחנו להרים את עצמנו למקומות הרבה יותר טובים מאלה שיכולנו ליפול אליהם. את רוח החיים המחבל לא הצליח לקחת".

אם זה לא היה המסלול// "הייתי במקום אחר לחלוטין. אני כאן בשביל להשמיע את הקול של אמא שבנה נרצח כי הוא יהודי".

במגרש הביתי:

בוקר טוב// קמה בסביבות שש, לרוב בלי שעון. מתארגנת לצאת לעבודה, "שהיא המקום השפוי שלי. אני אוהבת מאוד את הילדים במעון. דני אמר: כשאת אוהבת אותם, תיזהרי בחינוך שלהם. זה מחזק אותי".

פלייליסט// ישי ריבו, חנן בן ארי, שירים שמחים וכן שירים שכואב לשמוע אותם. "הם חלק מהפלייליסט".

השבת שלי// שבת של ארוחות משפחתיות, קהילה, שיעורי תורה. "יש לנו בית שמח, משפחה שמחה, ובשבת אנחנו שמחים יחד, ועל זה אני גאה ומודה לקב"ה".

דמות מופת// "ההורים שלי. אנשים שבחרו לבוא למדינה אחרת. מנחם בגין. אנשים שנחלו כישלון או חוו מציאות קשה ולא נכנעו. אנחנו לא נכנעים".

מפחיד אותי// "שחלילה יקרה משהו לילדים שלי".

משאלה// "שיהיה לנו טוב".

כשאהיה גדולה// "שיהיה לי מספיק זמן להרשות לעצמי לעשות מה שאני רוצה ולהיות במקומות שאני רוצה. להתנדב, לעזור ולהיות בעשייה".

לתגובות: shilofr@gmail.com