משפחה מדרבנת

המשימה: להעביר סעודת שבת בלי לדבר על פוליטיקה. האמצעים: לא להגיד את המילים בנט, ממשלה, אחדות וכל מילה אחרת

דביר שרייבר , ז' בתמוז תשפ"א

משפחה מדרבנת-ערוץ 7
השאלה היא איך משפחה הרוסה פוליטית יכולה לשבת סביב שולחן שבת בלי לפתוח תיק ברווחה.אילוסטרצ'
צילום: מנדי הכטמן, פלאש 90

הממשלה החדשה קורעת את המגזר, שגם ככה כבר די גזור על עצמו לגזרים. מאז שנפתלי בנט הודיע שבלי איבתיסאם מרעאנה בקואליציה חייו אינם חיים, מתרחשים בכל רחבי המגזר מחזות קורעי לב של משפחות שנקרעות בין תמיכה בממשלת בנט ובין הצורך לקבל תמיכה נפשית להתמודדות עם פוסט־טראומה. משפחות שלמות מוצאות את עצמן במצב שבו אב המשפחה תומך בבנט בלב שלם, אם המשפחה מתנגדת לו בלב שבור, הסבא תומך במהלך בדיעבד, הסבתא תומכת בסבא במדרגות והנכדים תומכים בכך שהמבוגרים יפסיקו כבר לחפור על פוליטיקה בבית.

כמעט בכל משפחה במגזר יש לפחות אחד שהצביע ימינה ומבסוט עד הגג, ומולו אח, אחות, אחיין או בן דוד ששמו ב' בקלפי ולא יודעים לאן להוליך את הבושה. ביביסטים ובנטיסטים נאלצים לחלוק קורת גג משותפת, קואליציה ואופוזיציה מתערבבות זו בזו, שמחה ותוגה ואור וחושך ותוהו ובוהו וסער במרום וסמוטריץ' על פני תהום.

השאלה היא איך משפחה הרוסה שכזו יושבת יחד סביב שולחן השבת בלי להגיע לחקירה סביב שולחן השב"כ. או לפתיחת תיק ברווחה. או ברבנות. לאו דווקא בסדר הזה.

אפשרות אחת היא פשוט לפצל את המשפחה, כמו שעשו פעם בתנועה הקיבוצית כאשר אחים בדם לא החליפו ביניהם מילה במשך כל ימי חייהם לאחר הקרע בין גבעת פצלים איחוד לגבעת פצלים מאוחד, בעקבות המחלוקת האידיאולוגית הנוקבת והבלתי נשכחת שאף אחד כבר לא זוכר על מה היא הייתה.

האפשרות השנייה היא פשוט לא לדבר על פוליטיקה במפגשים משפחתיים. זה לא קל, זה דורש איפוק מרבי וסבלנות של בדואי שהרגע הלבינו לו בנייה בלתי חוקית בנגב והוא בכל זאת דורש עוד, אבל אין ברירה. כדי לשמור על שלמות המשפחה חייבים לעשות פשרות ולא להזכיר את הפוליטיקה אפילו ברמז כאשר אתה פוגש את אחיך משכבר הימים, הבוגד הזה, הנאלח, שלא מבין שהממשלה הזאת היא הסיכוי/הסיכון הכי גדול להצלת/הפלת המערכת הפוליטית, כי בלי/עם ממשלת הריפוי/פוי הזאת אין לנו סיכוי לצאת מהלופ שנתניהו/בנט המושחת הכניס אותנו אליו, שיתבייש לו.

יפתח הנפתלי

קחו לדוגמה משפחה של אמא ואבא, סבתא וסבא וכמה ילדים חמודים, שיושבים לשולחן השבת ופשוט מדברים על הכול, אבל ממש על הכול, חוץ מפוליטיקה. בין נטילת הידיים לבציעת החלה באמת אף אחד לא מוציא מילה על פוליטיקה, ואז, אחרי שכולם בולעים את הביס הראשון, שואל אב המשפחה: "נו, אז מה עבר עליכם השבוע?"

"השבוע..." מתחילה הבת הגדולה.

"אה הא!" מתרה בה האם, "לא להגיד שהושבעה ממשלה!"

"את מי מעניינת הממשלה שלכם?" זורה הנערה מלח על החלה ועל הפצעים של הוריה.

"בואו נדבר על פרשת השבוע", מציל הסבא את המצב, "מי יודע על מה מדברת הפרשה?"

"על יפתח הגלעדי שהעם לא רצה אותו כמנהיג, אבל לא הייתה להם ברירה", קופץ הבן מקצה השולחן.

"בלי פוליטיקה!" גוער בו אביו, "וזאת בכלל ההפטרה. פרשת חוקת עוסקת במצוות פרה אדומה".

"ובעם קשה עורף שבגללו מנהיג דגול לא זכה להיכנס לארץ המובטחת", מוסיפה הסבתא.

"אף מנהיג לא יותר גדול מהעם", מעיר הסבא.

"העם צריך לדעת להכיר טובה", אומרת אמא.

"אולי מספיק עם הפוליטיקה?" מתעצבנת הבת.

"מדברים על פרשת השבוע", אומר לה אביה, "איפה את רואה פה פוליטיקה?"

"תגידו", משנה הבן מהר את הנושא, "מי לדעתכם תיקח את היורו?"

"על מה הוא מדבר?" מתעניינת הסבתא.

"אליפות אירופה", מסביר האב.

"אירופה במצב קשה", מחווה הסב את דעתו, "הם עדיין שקועים עמוק בקורונה".

"זה בגלל שאין להם מנהיג בעל שיעור קומה כמו שיש לנו", מתפרצת האם, "זאת אומרת, היה לנו".

אבי המשפחה רוצה לענות לה, אבל בתו מצילה מהר את המצב. "מה דעתכם שניסע לטיול באירופה?" היא מציעה.

"רעיון נהדר", מתלהב הסבא, "ראיתי בעלון של שבת פרסומת לטיול מאורגן לנורבגיה".

"לא מבינה את הטיולים האלה לחו"ל", רוטנת הסבתא, "אפשר לחשוב שחסר לנו משהו בארץ".

"חסר יושר", אומרת האם בשקט, כדי שכולם ישמעו.

"אז בואו ניסע לנורבגיה", אומר מהר הסבא לפני שהאב יספיק להגיב, "פיורדים, שקט, קצת לקרר את האווירה".

"תודה, אבל לא תודה", מפוררת האם את החלה, "לא צריכה שיחזירו אותי לאוסלו".

"אף אחד לא יחזיר אותך לאוסלו", מערבב האב את הטחינה, "זאת ממשלת ימין!"

"עם חוקים נורבגיים!"

"גם ביבי עשה חוק נורבגי!"

"בואו נשכח מהפוליטיקה", מרכך הסבא, "שבת היום. קצת התנתקות".

"גם התנתקות עוד תהיה פה", לופתת האם את המזלג.

"לא, כי חאן אל־אחמר", סוגר האב אצבעות על כף ההגשה.

"יווווו!!!" פורצת הבת, "אתם משפחה מעצבנת!"

"מה הקשר לבנט?"

"לא אמרתי בנט! אמרתי – מעצבנת!"

"זה אותו הדבר!"

"מספיק, באמת", מפשרת הסבתא, "שיחה על פוליטיקה זו שיחה מאובנת".

"הממשלה הזאת לא תהיה מאובנת!" דופק האב בחוזקה על השולחן.

"לא אמרתי בנט, אמרתי מאובנת".

"זה אותו הדבר".

"תגידי, אמא", מנסה הבן בצעד נואש, "יכול להיות שיש לסלט קצת טעם לוואי?"

"מה נראה לך?" חורצת האם בציפורניה את מפת הניילון, "שאני קונה ירקות סוג בנט?"

"סוג ב'".

"זה אותו הדבר!"

"בואו נשיר משהו", אומר הסבא, פוצח בשירת "חביבי, י-ה חביבי" ומיד משתתק כדי לא לפגוע ברגשות תומכי נתניהו ומתנגדיו כאחד. "יום שבתון אין לשכוח..." הוא מנסה בקול חלוש...

"לא נשכח ולא נסלח", נוהמת האם.

"לביבי!" חושף האב שיניים.

"אוף", לופתת הבת את ראשה, "אוף, אוף ואוף!!!"

"די, נו", נוזפים בה בני המשפחה, "אמרנו בלי פוליטיקה ליד השולחן".

dvirbe7@gmail.com