אני לא מאוכזב מנפתלי בנט

לממשלה חדשה בישראל צריך לאחל הצלחה. ככה, פשוט, כי הצלחתה היא הצלחתנו. כי אחרי כל הפוליטיקה והטריקים והשטיקים, שיש לומר ביושר שאף אחד במערכת הפוליטית לא חף מהם, יש כאן מדינה שאותה צריך לנהל ועליה יש לשמור.

השבוע היה נדמה שיש מי ששכחו את הכלל הפשוט הזה. במיוחד היה מצער לראות שחלק מנבחרי העם בכלל לא מסוגלים להניח לראש הממשלה המיועד לדבר.

המחזה הזה כואב פי כמה כאשר הדבר מגיע מספסלי הימין. סתימת פיות היא שיטה מוכרת וותיקה דווקא של הצד השמאלי של המפה הפוליטית בישראל ובעולם. מספיק להיזכר בהצגת חוק ההסדרה על ידי חבר הכנסת סמוטריץ', כאשר כל חברי האופוזיציה מהשמאל דפקו בלי הרף על השולחנות בכנסת כדי שלא יצליח לדבר. אבל שמחזה כזה יבוא מצד ימין, זה שוד ושבר אמיתי. ייזכרו לטוב חברי כנסת רבים מהימין, ששמרו על המסורת וישבו דוממים והאזינו גם לדברים שלא אהבו לשמוע.

יש הטוענים שמכיוון שהממשלה קמה ברמייה ובשקר, עם ראש ממשלה שיש לו שישה מנדטים, אסור לערוך חילופי שלטון רגילים וצריך לנהל את התהליך הזה במהומות, בקללות ובשאט נפש. אני סבור שזו טענה גרועה וגם מסוכנת מאוד.

ראשית, בשיטת הבחירות בישראל אין שום משמעות למספר המנדטים שרשימה קיבלה בבחירות ביחס לשאלה מי יהיה ראש הממשלה. אפשר לאהוב את זה או לא, אפשר גם לרצות לשנות את החוק, אבל זו העובדה: ראש הממשלה יהיה חבר הכנסת (!) שהצליח לאחד סביבו כמה שיותר חברי כנסת. כל הדיבורים על מספרי מנדטים הם מעניינים מבחינה פרקטית וגם מוסרית, אבל האמת תיאמר: אין להם שום אזכור בחוק ולכן הם אינם חלק מהשיטה המוסכמת לבחירת ראש ממשלה בישראל. אני כשלעצמי חושב שהקביעה הזאת מתאימה מאוד למדינה כמו שלנו, שיש בה הרבה מגזרים ושסעים: המתפשר יהיה חלק מהשלטון והמאחד מנצח. אנחנו חיים זה שנים רבות במשטר קואליציוני שזו מהותו, פשרות ואיחודים.

שנית, בתור מצביע ימינה, אני לא מאוכזב מנפתלי בנט. אני לא חושב שהוא גנב את הקול שלי. נזכיר כאן שנפתלי בנט אמר עוד שתי אמירות שחזר עליהן שוב ושוב בעקביות: האחת, שצריך להחליף את נתניהו. והשנייה, שימינה היא תעודת הביטוח למניעת מערכת בחירות חמישית. אני גם מבקש להציע שבדיון בשאלה האם בנט גנב את הקולות של ימינה או לא, תינתן זכות הדיבור בעיקר למצביעי ימינה. להערכתי זה יהפוך את השיח בנושא להרבה יותר ענייני, ובוודאי יותר מכבד.

שלישית, מוזר לי מאוד לקבל את המוסר על "גניבת קולות" והעברתם מצד לצד (למרות שכזכור בנט סירב בעקביות לשייך את עצמו לתומכי נתניהו או מתנגדיו) מאת חברי כנסת ואנשי ציבור שעודדו את גדעון סער, אורלי לוי ובני גנץ לערוק ולהעביר את קולותיהם (והם אגב, כן בחרו צד, מאוד ברור).

ויותר מהכול: העברת שלטון באופן לא מכובד היא סכנה גדולה. אם אתה טוען שהממשלה המחליפה לא לגיטימית, מחר האופוזיציה תטען את אותו הדבר עליך, ואנחנו אנה אנו באים.

לסיום, יש לי המלצת צפייה לחברי הכנסת של מפלגת הציונות הדתית. בשנת תשנ"ט ניצח אהוד ברק בבחירות, והקים ממשלת שמאל עם קווי יסוד מסוכנים ביותר לישראל. ביום כ"ב בתמוז הציג ברק את ממשלתו בפני הכנסת. הסרטון זמין ברשת. הנאום היה קשה והפוך ב־180 מעלות מכל מה שאתם מאמינים בו, בלי ספק. שקט מופתי שרר במליאה. בין הח"כים היה חבר כנסת אחד, שבוודאי לא אהב את מה ששמע, אבל הוא ישב בנימוס והקשיב. היו לו את כל הסיבות שבעולם לזעוק ולמחות, אבל הוא ישב והקשיב. בוודאי תרצו לשמוע שלא מדובר באחר מאשר מורנו ורבנו הרב חיים דרוקמן שליט"א. ממנו תראו וכן תעשו.