עוד סיבוב
עוד סיבוב באדיבות סרטי יונייטד קינג

באחת מסצנות השיא של הסרט הדני זוכה האוסקר 'עוד סיבוב' רואים את אחת הדמויות הראשיות, מורה להיסטוריה במקצועו, עומד מול הכיתה ושואל אותם את מי יעדיפו כמנהיג: אלכוהוליסט קולני או צמחוני מנומס ואדיב לנשים?

הכיתה כמובן בחרה בצמחוני, ואז המורה (בסצנה שכאילו לקוחה מתוך 'the wave') אומר להם "ברכותיי, אתם כרגע דחיתם את צ'רצ'יל ובחרתם בהיטלר".

מה שהתלמידים לא יודעים, והצופים מגלים מיד בתחילת הסרט כך שאין פה חשש ספוילר, זה שהמורה בעצמו מתודלק בכמות מכובדת של אלכוהול. אל תדאגו, הוא לא אלכוהוליסט או משהו, לפחות הוא לא מגדיר את עצמו ככזה, הוא עושה "ניסוי חברתי".

מרטין, המורה להיסטוריה, הוא רק אחד מארבעת הגיבורים של הסרט 'עוד סיבוב' שזכה בפרס האוסקר לסרט הזר, ומתאר את אותו "ניסוי חברתי" שמחליטים לעשות ארבעת החברים. הארבעה, מורים בשנות הארבעים לחייהם, חוגגים יום הולדת לאחד מהם בחגיגה שאין בה שמחה, רק עצב.

כולם חווים את משבר גיל הארבעים, כולם בדעיכה: בבית, בעבודה, מול האישה ומול התלמידים, העתיד נראה אפור מאי פעם. אבל אז, אחד החברים מספר על מאמר שהוא קרא, מאמר שטען שבני אדם נולדים עם קצת פחות מדי אלכוהול בדם. כמה קצת? 0.05 אחוז, לא משהו שכוס אחת או שתיים של יין לא יכולות לסדר. החברים מחליטים לבדוק את ההשערה ולתעד את הממצאים, ומשם העניינים מתחילים להתגלגל...

במבט ראשוני יש לסרט שני נושאים עיקריים: השגרה השוחקת של גיל ארבעים והתמכרויות בכלל ואלכוהליזם בפרט, אבל ככל שהסרט מתקדם אל סופו שני הנושאים האלו מתמזגים אחד בשני עד ללא היכר.

האלכוהול מביא את חייהם לשיאים חדשים, אבל מעצם ההגדרה של שיא הוא לא נשאר חדש להרבה זמן, ומהר מאוד הוא הופך לשגרה חדשה. אז מגדילים קצת את המינון, ועוד קצת, ועוד קצת. עוד ועוד שיאים חדשים, עוד ועוד שגרות חדשות, עד לנקודה בה הכל מתחיל להתרסק.

עוד נקודה שהסרט מעביר, גם אם בעקיפין, זה איך אפשר להצדיק כמעט הכל עם התירוץ של 'מדע'. הרי לכל הנוגעים ברור שאלכוהוליזם זה דבר בעייתי, אבל מסתבר שיש אל חדש במאה ה21, והאל הזה הוא המדע. תחת הכותרת של ניסוי מדעי אפשר להצדיק שתיית אלכוהול בכמויות כי הרי הכל מתועד ונרשם לטובת הדורות הבאים, ואיך אומרים אצלנו, "שלוחי מצווה" אינם ניזוקים...

או איך הדוגמאות הפרסונליות עוזרות לדברים להחליק לנו בגרון, הרי אם צ'רצ'יל עשה את זה זה בטח בסדר, לא? וגם הפסנתרן ההוא, מה-שמו, הרי לא היינו רוצים לוותר על היצירות הנפלאות שלו רק בגלל כמה כוסות וודקה שהוא שתה לפני הקונצרט, לא ככה?

כל הדוגמאות האלו אולי נשמעות עכשיו קצת נלעגות, אבל הגדולה של הסרט 'עוד סיבוב' היא באיך שהן קמות לתחייה, עומדות בפני הגיבורים כדילמות אמיתיות. הסרט שם בפנינו מראה ואומר ככה זה נראה כשאתה בפנים, תיזהר, זה מדרון חלקלק.

בסוף, זה לא סרט על הזדקנות או התבגרות או כל אחת מהמילים הגדולות האלו, זה סרט על החיים כמו שהם, על כל האפור והכואב והשגרה שהם כוללים בתוכו. על משבר גיל הארבעים שאולי מוביל לשינוי, אבל בסוף החיים, כמו החיים, תמיד יחזרו לשגרה חדשה.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו