על אידיאולוגיה אל מול המציאות

סמוטריץ' וחבריו לא נקטו בשום צעד של יאוש ששרף אפשרויות רצויות, אלא בסך הכל התנגדו למה שכולם התנגדו רגע אחד קודם. אם כבר להשוות, הרי למעשה הם נוהגים ממש כריב"ז ערב שריפת האסמים.

הרב יצחק מאיר יעבץ , י"א בתמוז תשפ"א

על אידיאולוגיה אל מול המציאות-ערוץ 7
סיעת הציונות הדתית
צילום: חזקי ברוך

אנו מצויים כעת ימים ספורים לאחר הקמת ממשלה בישראל, ממשלה שלדעת רבים וטובים, כנראה רוב מוחלט של אנשי תורה ושל המחנה הלאומי, היא ממשלה רעה, מסוכנת ליהדות וליהודים, פורצת גדרות שהיו מקובלים עד עתה כבלתי עבירים, וממוטטת עקרונות בסיסיים לא רק מנקודת מבט תורנית אלא גם מנקודת מבט לאומית חילונית.

מצד אחד שותפים בה גורמים מיליטנטיים פוסט ציוניים, החותרים בגלוי ובמוצהר אל עבר מדינה אזרחית, ישראלית ולאו דווקא יהודית. מאידך חברה בה לראשונה מפלגה ערבית, שברזומה שלה רשומה תמיכה בטרור, הורתה ולידתה כגורם אנטי יהודי ואנטי ציוני במובן הבסיסי ביותר, והיא מתנגדת עקרונית להיותה של מדינת ישראל מדינתו של העם היהודי.

אל מול מציאות זו היה מצופה לשמוע קול צלול וברור מרחבי המחנה הלאומי, ובוודאי מאותו רוב של אנשי תורה הרואים כך את פני הדברים, המגנה בכל פה ומוקיע את מקימי הממשלה הרעה הזו, ותולה בהם את כל החרפה שהמיטו עלינו, במאמץ, בתקוה ובתפילה לנפילתה המהירה ולישועת ה' את עמו ממנה.

אולם שוב ושוב נשמעים קולות המחפשים את האשם דווקא בתוך המחנה, ומיהו אותו אשם לדעת עוד ועוד גורמים, מי שעמד כחומה בצורה ולא הסכים לשום שיתוף פעולה עם האויב, כך פשוט.

חה"כ בצלאל סמוטריץ' ומפלגתו הציונות הדתית, שחרף הלחצים שהופעלו עליהם דחו בשאט נפש את רעיון העוועים הלזה, חוטפים כעת אש צולבת שבאשמתם קמה עלינו ממשלת שמאל פוסט ציונית נוראית בשותפות תומכי טרור, במקום ממשלת ימין הנשענת בעצמה על ערבים תומכי טרור. מדוע לא השכלתם לבחור ברע במיעוטו, תוקפים אותם.

כל עוד המתקפות באות מקרב גורמי הימין דאשתקד, אשר מפאת קוצר רואי ומידות מגונות עשו את הצעד הנוראי הלזה, וכעת הם מעדיפים להתקיף במקום לספוג את האש המגיעה להם בדין, אין טעם להשיב.

גם אנשי תקשורת המאוהבים בתיאוריות מהסוג החביב עליהם, לראות בכל צעד שאפתנות אישית בלבד, אינם ראויים להתייחסות עניינית, אלא להבעת סלידה מאובדן יכולתם להעריך אנשים ברמה גבוהה יותר. אך משהמתקפות הללו נשמעות גם מפיהם של אנשי תורה וגדולי תורה, חובה ללבן את הסוגיה ולתמוה בקול רם, היתכן?

מאשימים את סמוטריץ' על בסיס אזכורים המשווים אותו לקנאי בית שני, ששרפו את אסמי המזון בעוורונם והביאו את הקץ על המקדש וירושלים. אחרים מנסים לרמוז לחסידותו היתרה של רבי זכריה בן אבקולס, שלא הסכים לשום פשרה הלכתית והביא בעקיפין לחורבן ירושלים. ואולם בהשוואות אלה שמים אור לחושך וחושך לאור, והופכים כל אידיאולוגיה לאות מתה בלתי ניתנת לישום בפועל.

מקרים בהם מאשימים את נושאי האידיאולוגיה על העדר פשרנותם, ללמד על הכלל כולו יצאו, שהנחת המוצא היא שעקרונות אמורים לעמוד, ולא להתקפל בפני לחץ, למעט מקרים יוצאי דופן.

אידיאולוג ופשרן הם בדיוק שני ההפכים, ומביך שצריך לומר זאת מול אנשי אמת, שדבר לא יזיזם מעמדתם במשך שנים ודורות. המתקיפים מהצד החרדי שוכחים שלעולם לא ימכרו אידיאולוגיה בעד כל הון שבעולם, כך לפחות הם מצהירים.

אלא שיש עקרונות שמבחינתם הם המלצה בלבד ולא אמת מחייבת, ובל יבואו בטענות אל מי שלמד אמת זו בבית המדרש פנימה ומבקש ליישמה, בדיוק כפי שהם מיישמים את העקרונות עליהם הם גדלו. למען האמת מתקפה מהצד החרדי היא מתקפה פוליטית לכל דבר, כשבסך הכל הכעס הוא על תחרות פוליטית ועל כך שעמדתו ניצחה את עמדתם. יהי כן.

אך מתקפה מצד אנשי אמת הדוגלים בעצמם באותם עקרונות שמייצג סמוטריץ', אלא שהם תובעים ממנו את עמידתו הנחושה, מדאיגה ומקוממת במיוחד. הדוגמאות מימי החורבן מלמדות בדיוק את ההיפך. שריפת אסמי המזון בידי הקנאים לא היתה מעשה עקרוני, אלא מעשה נואש שביקש לדחוק את מתנגדיהם לפינה.

אין שום מקום להשוואה בין סירוב לעשות מעשה חמור ובין עשיית מעשה חמור מצד עצמו. הקנאים לא הואשמו על ידי חכמי ישראל בכך שלא קיבלו את שלטון רומא ללא התנגדות, ולא בכך שביקשו למרוד מרד מתוכנן ואפשרי.

להיפך, היו אלה עשירי ירושלים המקורבים לחכמיה שהעמידו לרשות הציבור את מחסני המזון שלהם, כדי שיוכלו לשרוד מצור רומאי בן עשרים ואחת שנה, וכל עוד זה היה המצב, לא ביקש ריב"ז לצאת מהעיר הנצורה ולהמליך עליה את הצורר הרומאי.

ריב"ז נזעק לראשונה נגד הקנאים, כשלא הותירו כל תקווה ריאלית למרד ועם זאת מנעו בגופם את הכניעה. איננו מתקרבים למצבה הנואש של ירושלים, וסמוטריץ' וחבריו לא נקטו בשום צעד של יאוש ששרף אפשרויות רצויות, אלא בסך הכל התנגדו למה שכולם התנגדו רגע אחד קודם. אם כבר להשוות, הרי למעשה הם נוהגים ממש כריב"ז ערב שריפת האסמים.

גם ענוותנותו של ר"ז בן אבקולס אינה ממין העניין. הוא התנגד להצעות הלכתיות שהציעו חבריו, שעל פי כללי פיקוח נפש היו אמורים לנהוג כך וזו היתה החובה ההלכתית נכון לאותה שעה, ואף הוא לא טען אחרת.

אלא שהוא חשש מתקלה עתידית ובעצם גזר גזירה שלא לנהוג על פי כללי ההלכה במצבי פיקו"נ, שמא בעתיד ילמדו מכך הלכה מוטעית. זהו חשש בעלמא שלא היתה השעה כשרה לחשוש לו, ובכך האשימוהו שלא שקל נכונה את הדברים. אין שום דמיון למי שנוהג על פי הראוי לאותה שעה, ומתנגד לעשות מעשה אסור, שכאמור עד רגע לפני כן היה מוסכם הדבר שזהו מעשה חמור ובוגדני.

כדי לטעון שזהו חוסר אחריות לאחוז באידיאולוגיה כה פשוטה, על המתקיפים להוכיח ברמת וודאות גבוהה, שאם הייתה מוקמת ממשלת ימין בתמיכה ערבית הנזק היה נסבל, ושהנזק כעת הוא בהכרח גדול יותר משמעותית. שהרי אפשר כעת לחבור בכל כוח להפלת הממשלה הרעה הזו, מה שהיה קשה בהרבה אם הייתה מוקמת אותה ממשלת ימין בחטא והייתה שורדת זמן ארוך יותר. כך שיתכן שדווקא אז הנזק היה גדול יותר.

איך אפשר להאשים בחטא דווקא את מי שנצמד לאמת הפשוטה, שעד אתמול חייבה את כולם, וכלל לא עלה על הדעת לחרוג ממנה, ולפתע בבת אחת כולם רואים בה אמת גמישה, רק משום שישנם כמה ששינו את דעתם תוך כדי תנועה? דווקא מי שאינו מתקפל מיד הוא האשם?

תפקידה של אידיאולוגיה אינו מתמצה באמירות תיאורטיות שאינם מסוגלות לעמוד בלחץ המציאות המורכבת, אין שום שימוש ואין שום צורך באידיאולוגיה כזו. ראיה לטווח מיידי ואומדן נזקים רק על פי השבועות והחודשים הקרובים, אינם דרכו של מי שיונק את תובנות חייו מתורת הנצח. אין מקריבים חורבן ארוך וקשה לטובת חששות מידיים. אין זו דרכם של אנשי אמת.

ניתן היה לצפות מאנשים החיים את חייהם על בסיס אמיתות, שיכבדו את מי שמביא את האמת לידי ביטוי ללא מורא, ולא מתקפל בפני רוחות מצויות ושאינן מצויות. היה מצופה שהוא יקבל תמיכה בלתי מסויגת והוקרה, ולא שהוא יהווה יעד למתקפה בלתי הוגנת ובלתי צודקת. חבל!

 

הכותב: הרב יצחק מאיר יעבץ, בית שמש, ר"מ בישיבת ההסדר החרדית דרך חיים גן יבנה