הבהרה למאמר 'יהדות או למות'

אצל חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' טרם התרחש המהפך התודעתי ביחס לסכנה מולה ניצבת מדינת ישראל.

דודי וכטל , י"א בתמוז תשפ"א

הבהרה למאמר 'יהדות או למות'-ערוץ 7
דוד וכטל
עצמי

1. היה מי שְמַחה בפני על כך שדְברַי ביחס למאבק על שלמות הארץ וההתיישבות בה היו לועגים ומזלזלים, ולא היא.

כלומר, לא זו הייתה כוונתי. כוונתי הייתה להעמיד את אותו מאבק חשוב בפרופורציות המתאימות לו ביחס למאבק הגדול באמת המתקיים היום, מאבק הנוגע לכל יהדותה של מדינת ישראל, מאבק הנוגע לתחומים שונים ומשונים בהם עלינו להתמודד עם תנועות פוסט מודרניות הנדחפות וממומנות על ידי קרנות ומדינות זרות.

2. דְברַי בסוף המאמר על כך שלציונות הדתית דרוש מנהיג ש"רואה הכול אחרת, שרואה במדינת ישראל את התגשמות חזון הנביאים... שגדולי ישראל אינם בגדר ועדת קישוט עבורו" וכו', לא נאמרו מתוך הנחת יסוד וקביעה מוחלטת כאילו חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' הי"ו איננו ראוי להיות אותו המנהיג וגם לא מתוך רצון לגמד אותו או ליצור לו תדמית של איזה פשרן קל דעת.

דְברַי היו ביחס למהפך המנהיגותי הדרוש לנו אחרי השבר הערכי וההריסות שהשאיר לנו מנהיג המפלגה הקודם, ראש ממשלתנו הנוכחי – נפתלי בנט הי"ו. דְברַי היו ביחס לזה שתשובת המשקל שלנו חייבת להיות מנהיג שיכריז בכל עת: "לא יהדות, לא מעניין" ו"לא קודש, לא מעניין".

3. לצערי לא מצאתי סיבה לחזור בי ממה שכתבתי על כך שחבר הכנסת סמוטריץ' לא שאל את דעת הרבנים בדבר הכניסה לממשלה, כי אם רק ביקש מהם גיבוי לעמדתו. ואין כאן המקום להאריך בדבר הפער בין שאלת רב לבין בקשת גיבוי לעמדתך הראשונית.

4. כיוון שרבים מחו בי על כך שהעזתי למתוח קווים מקשרים בין חה"כ סמוטריץ' לבין רה"מ נפתלי בנט ועל כך שהעזתי לטעון שהוא לא מבין באמת על מה ניטש היום המאבק האמיתי במדינת ישראל, אחזור על דברי בתוספת ביאור:

אצל חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' טרם התרחש המהפך התודעתי ביחס לסכנה מולה ניצבת מדינת ישראל. הראיות לכך רבות ומפאת קוצר המקום אבחר אחת – על אף שתפיסתו השגויה והשקפת עולמו המסוכנת של ראש ממשלתנו נפתלי בנט ביחס לזהותה היהודית של מדינת ישראל ידועות כבר מספר רב של שנים, חה"כ בצלאל סמוטריץ' לא נמנע לחבור אליו ולרוץ ברשימה אחת לבחירות בכל הזדמנות בה הוא יכול היה לעשות כן.

בעודו שר התפוצות פתח נפתלי בנט פתח כפתחו של אולם לתנועה הרפורמית ולתנועה הקונסרבטיבית, ביצר להם מעמד של כבוד, מימן את פעילותם ולראשונה מאז הקמתה של מדינת ישראל הם זכו לקבל ממנו הכרה ומקום של שוויון יחד עם ה'זרם האורתודוקסי'. בעודו שר החינוך בחר נפתלי בנט לתת לתנועות הטהב"ל דריסת רגל במשרד החינוך, הגדיל משמעותית את התקצוב שלהן והגביר בצורה ניכרת את החשיפה של ילדי ישראל לתכנים ההרסניים שלהם. רק בקטנה נוסיף שהוא היה אחד משומרי הסף של ארגוני הנשים שפעלו לכפות על הצבא שיתוף בנות בכל מקום בו הן ירצו, ודאג להשתיק ולעמעם כל סוג של ביקורת שנאמרה בנושא. ועוד קצת בקטנה, הוא מי שפעל בנחישות לתת פרס לכוחנות של 'נשות הכותל', במסירת חלקים ממנו לרשותן ולרשות התנועות שהוזכרו לעיל.

כל זה ממש מעט מזעיר מפועלו ההרסני של רה"מ נפתלי בנט, בעודו משמש מנהיג 'הבית היהודי'. ועם כל זה ואחרי כל זה, פעם אחר פעם בחר בצלאל סמוטריץ' "להתמקד בעיקר", "לראות את הטוב", "לא להישאב לחסרונות", ללכת אתו יד ביד ולבקש את אמון הבוחר, אמוננו.

שמא תאמרו, אולי כל הדברים ההרסניים הללו שכל כך ברורים היום, לא היו ברורים באותה מידה פעם? לא, לא, ברורים גם ברורים, לפחות לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'.

בי"ז בתשרי תשע"ט פורסם מאמר של בצלאל בו הוא תוקף בחריפות גדולה מאוד את יו"ר 'הבית היהודי' דאז, נפתלי בנט. סמוטריץ' האשים אז את בנט בכך שיותר ממה שהוא מתאר את ה"התמתנות הדתית" בחברה הדתית-לאומית, הוא בעצמו זה שיוצר אותה. סמוטריץ' האשים את בנט על כך שהוא בוחר בתיאור "סמי רפורמי", ולדבריו: "בנט 'מתאר' את ההתפרקות מהמחויבות ההלכתית בערגה ומציג אותה כמשהו אידיאלי שצריך להתגאות בו".

האשמות חמורות, לא? חמורות מאוד וצודקות מאוד. אם כך, כיצד אחרי האשמות חמורות כ"כ בכל זאת ברגע האמת בוחר בצלאל סמוטריץ' "לראות את העיקר" וללכת יד ביד עם בנט? התשובה פשוטה: סדר עדיפויות. נפתלי בנט כיו"ר 'הבית היהודי' הוא אומנם לא מי שהייתי רוצה שיחנך את בנינו ובנותינו, יאמר בצלאל, אבל עבור הזירה הפוליטית הוא שותף מתאים וראוי. אבל הלו, ר' בצלאל, בשנים האחרונות רק בזה עוסקת הזירה הפוליטית! ימין ושמאל מדיני וביטחוני – OUT, ימין ושמאל של מדינה יהודית מול אזרחית – IN.

ואם חשבנו שמשהו השתנה, העיניים נפקחו וסוף סוף נפל האסימון, באו עלינו הראיונות העיתונאיים של החודשים האחרונים, ראיונות בהם פעם אחר פעם חה"כ סמוטריץ' הסכים להתוודות ולספר מה גרם לו לפרק את החבילה עם נפתלי. האם זה החשש מפני הפקרת הגיור בידי רבנים בעלי אג'נדות סמי רפורמיות? שמא זו הייתה הדאגה לשמירת התא המשפחתי מפני תנועות הבטל"ה? אולי תאמרו שזו החרדה מפני הפגיעה בשמירת השבת במרחב הציבורי? לא לא לא, זה לא הסיפור. פעם אחר פעם חוזר בצלאל ומסביר שההבנה שנפתלי בנט נחוש להפיל את נתניהו, היא היא שגרמה לו להיפרד מעליו.

הבנתם? רוצה לומר, כל עוד נפתלי בנט היה 'רק' ממשיך להיות הכוח המניע והדוחף להרס הזיקה בין הדת למדינה, הייתי ממשיך לרוץ אתו יד ביד, אבל עכשיו כשהוא גם רוצה להיות ראש ממשלה ואולי לאפשר הקמת ממשלת שמאל, זה כבר לא בא בחשבון.

5. בשולי הדברים:

בחודש חשוון תשע"ד פנו מספר תושבים מהעיר בית שמש אל הרב צב"י טאו שליט"א בשאלה ביחס לבחירות העתידות להתקיים בעירם. לא אכנס לכל הפרטים של אותה פרשייה, רק בקצרה נציין שהם רצו לדעת האם ראוי לתת את קולם למועמד חילוני שדווקא בו תומכת מפלגת 'הבית היהודי'.

תשובתו אז, בסה"כ כשנה וחצי אחרי שנפתלי בנט הופיע על הבמה הפוליטית, כשכולנו עוד היינו מוקסמים מדמותו הזוהרת ומהופנטים אחריה, הייתה כדלהלן: "האג'נדה של הבית היהודי היא חיסול כוחן של המפלגות הדתיות הציוניות, כדי לקעקע את הסטטוס קוו, למען הפרדת הדת מן המדינה בכל התחומים ולפרק כל זיקה של מדינתנו אל התורה".

מה שנקרא: בום.

עברה פחות מחצי שנה, וכנגד שמועות על כך שדעתו של הרב טאו ביחס ל'בית היהודי' השתנתה והתרככה, פורסם מכתב חדש של הרב, תוכנו קצר וברור: "לעומת מה שהופץ בימים אלו, כאילו בשמי, שהבית היהודי הוא המשך ה'מזרחי', הנני להודיע לרבים ש'הבית היהודי' הוא קבורת ה'מזרחי'".

בדבריו ובמעשיו הרב טאו הציל אז את תלמידיו לא רק מלתת את קולם למי שפעל כנגד יהדותה של המדינה, הרב טאו הציל אותם גם מטעות רוחנית ומשבר תרבותי וחינוכי עמוק, כזה שפגע גם בעיצוב דרכו והשקפת עולמו של הדור הצעיר, משבר וטעות הנובעים מהנהייה אחר דמות כריזמטית, סוחפת, היודעת לדקלם סיסמאות לאומיות ולהציג יהדות שטחית ודלה, דמות שמשכה אחריה והפילה איתה את רוחם ואמונתם של רבים.