התרגשות רבה בעולם האמנות הישראלי. תערוכה ובה יצירות מקוריות של סלוואדור דאלי תיפתח במהלך החודש הבא בהרצליה. על מאפייני האמנות של דאלי, האמירות שביקש להביע וגם על אישיותו של האמן שוחחנו עם הרב ראובן פיירמן, בין מכלול פעילויותיו גם מומחה ומרצה לאמנות.
"דאלי הוא אחד המייסדים של הסוריאליזם", מציין הרב פיירמן בראשית דבריו המוצאים הקשר רוחני-רעיוני מאחורי הזרם הסוריאליסטי. הרב פיירמן לוקח אותנו בדבריו כמה אלפי שנה אחורה: "מאז שתורה באה לעולם אנחנו אומרים דברים ואנשים צוחקים עלינו. אמרנו שהעולם נברא וצחקו עלינו, אמרנו שה' אחד וצחקו עלינו, אמרנו ששבת הוא יום מנוחה וצחקו עלינו, אבל כעבור הרבה שנים העולם מקבל את מה שאנחנו אומרים. כך זה גם לגבי אי עשיית פסל ותמונה".
"אמרנו שלא לעשות פסל, למרות שמה שאסור הוא פסל עבודה זרה אבל פסל סתם מותר לעשות, בכל זאת, אנחנו באינטואיציה היהודית שלנו הבנו שזה לא הדבר הנכון לעשות אותו. האמנים שאפו לריאליזם, למה שיותר דומה למציאות, והגיעו לשיאים של דיוק של ציור המציאות, אבל כשהמציאו את המצלמה היה להם משבר כי ראו שניתן להגיע לשיא האמנות בלחיצת כפתור, ואז התחילו ה"איזמים", האקספרסיוניזם וכו' ועד שהגיעו לאמנות האבסטראקטית, כלומר ל'לא תעשה פסל וכל תמונה'... הם קיבלו את הרעיון שהתורה אמרה לפני 3300 שנה".
"גם באמנות הגיעו לאותו עיקרון של אבסטרקטיזם", אומר הרב פיירמן המספר על התפתחות זרם הסוריאליזם. "כולם ברחו אז מהריאליזם, מהציור הריאלי, ואילו הסוריאליסטים, שבהם גם סלוואדור דאלי, ניסו ליצור משהו שהוא לא התעלמות מהריאליזם, אלא משהו שהוא על-ריאלי וזהו התרגום של המונח סוריאליזם. זה מופיע גם בספרות, בקולנוע ובתחומי אמנות נוספים שהבולט בהם הוא הציור".
מוסיף הרב פיירמן ומבהיר כי יצירה שכזו היא "שילוב של חלום ומציאות, כלומר כביכול מציאות אבל לא כזו שאתה משועבד אליה אלא שיש בה אמירה שהיא מעל המציאות והעולם. זה ניסיון לצייר את העולם הפנימי של המציאות, צלילה אל התת מודע, אל הפסיכו-אנליזה של פרויד שהשפיע עליהם מאוד".
דוגמא בולטת להבהרת דבריו מוצא הרב פיירמן בציורו המפורסם של דאלי 'התמדת הזיכרון' המוכר כ'תמונת השעונים הנשפכים'. "מה הוא התכוון ומה רצה לומר? שצריך לשחרר את הרוח מהחומר. באמצעות החומר נשיג משהו שהוא לא רציונאלי שמסתתר מאחורי החומר. הוא רצה לומר שזמן הוא מושג נוזלי, כך התחושה, והמטרה שלו היא לראות את מה שמרגישים", אומר הרב פיירמן ומעיר כי בשעון היציב היחיד שאינו נוזל בתמונה נראים נמלים מכרסמים בו, משל לכל מה שמכרסם בזמן החולף ומתבזבז לכולנו.
המורכבות של המסר שמאחורי הציור מובילה את הצופה להתבוננות מעמיקה יותר: "זה משהו שדורש לעמוד מול התמונה ולראות אותה. מה שמאפיין כל יצירה הוא דו שיח עם הצופה שעומד מול תמונה כדי לפענח אותה. התמונות הללו נחרתות בנפש. דאלי צייר את התמונה הזו בשעתיים. אשתו יצאה לעשות משהו וכשחזרה ראתה את התמונה ואמרה שמי שיסתכל על התמונה הזו לא ישכח אותה כל חייו. אכן, כל מי שעומד מול התמונה כמה דקות במעין דו שיח עם האמן לא ישכח את הרגעים הללו".
ועם כל זאת, בעולם האמנות יש רבים שמעדיפים לזלזל בדאלי וביצירתו והרב פיירמן מסביר כי אכן "יש באמנות המודרנית כמה אסכולות, והזרם המנצח הוא שבו יכול אמן להיות אמן בלי לדעת לצייר. יש אמנים רבים שיכולים לצייר בלי לדעת לצייר. מדובר ביצירות היקרות בעולם, אחת מהן נמכרה בשלוש מאות מיליון דולר ואי אפשר להבין מה מצויר שם. לעומת זאת דאלי הוא כזה שכדי לצייר את היצירות שלו צריך לשלוט במכחול ובעיפרון ובקנבס, ויש כאלה שמזלזלים בסוג כזה של יצירה".
האם הוא עצמו יילך לתערוכה? הרב פיירמן קובע כי אכן מדובר בתערוכה חשובה, אם כי לא כל מה שיוצג בה אכן נעשה בידיו של דאלי עצמו, ועם זאת על עצמו הוא אומר : אני לא הולך לתערוכות כאלה כי בדרך כלל הן לא צנועות".
על חשיבות היצירות מזכיר הרב פיירמן את דברי הרב קוק שקבע כי בכוחו של אמן לראות דברים מעבר למציאות, "ולכן יש ערך באמנות מודרנית ומופשטת".
ומה על הגבול הדק שבין שפיות לגאונות שבה שעליה התהלך דאלי? האם לא ניתן ליצור ללא מידה מסויימת של שיגעון? "דאלי היה חולה נפש מובחן. זו לא דעה אלא עובדה, ויכול להיות שכדי להיות מסוגל לפרוץ את גבולות הריאליזם והנורמאליות צריך להיות אדם לא נורמאלי. גאון ושיגעון הולכים ביחד, ויש על כך הרבה מחקרים".
עם זאת הרב פיירמן מדגיש את שאיפתו של עם ישראל בעולם האמנות: "לעתיד לבוא תקום אמנות הקודש, ונגיע לכך כאשר על ידי העמקת המציאות הנורמאלית נגיע לאמנות של בית הקדש. לשם אנחנו שואפים".