התפרעויות
התפרעויותצילום: דוברות המשטרה

המתקפה הערבית המשולבת על ישראל, שהסתימה בחודש שעבר, במהלכה נחשפה ישראל לכמויות ולטווחי הגעה חסרי תקדים של טילים, ולפרעות אלימות וונדליזם נגד יהודים בידי אנשים, שאתמול עוד היו שכנים ורופאים שלהם, התקבלה בישראל באווירה בה צריך לשים את המחלוקות בצד.

אפילו ההאשמה החמורה, לפיה עורר נתניהו בכוונה את הבעירה על מנת להישאר בשלטון, לא הוציאה המונים לזעוק שזה לא יעבור בשקט. אבל קול אחד רק הפך את הזוועה לעוד ועוד קרדום לחפור בו, לתפוס עליו עוד ועוד טרמפ ולעשות עוד ועוד נפשות: הקול המיזאנדרי.

על תופעת שנאת הגברים, הצגת כולם או רובם המכריע כיצורים רעים ומיותרים או נחותים, והלגיטימציה לה היא זוכה בקרב פוליטיקאים, בחינוך ובתקשורת, כתבתי כבר כאן. לאחר מספר שבועות הוסיפה לדברי רונית דרור במאמר הזה, שעסק בכך שהרג וסבל של גברים אינם זוכים להתייחסות.

רונית צינה למשל שהעולם עקב בדאגה אחרי חטיפת נערות בידי ארגון בוקו חראם בצפון ניגריה ולא התייחס לכך שהחטיפה כללה גם נערים, שהוצתו למוות או חוילו בכפיה.

לכך אפשר להוסיף שכאשר המחתרת באלג'יריה רצחה בעבר ארבע נשים וכמה עשרות גברים, הדיווח סיפר את סיפור חיה של כל אחת מהנשים בבחינת נפש אחת שווה עולם ומלואו, ולגבי הגברים צין רק את מספרם, את העובדה שהיום העולמי לגבי אלימות נגד נשים מצין את הרצחן של אחיות שלחמו לדמוקרטיה בידי הרודן טרוחיו מהרפובליקה הדומיניקנית, תוך התעלמות ממתנגדי המשטר הגברים אותם רצח.

החוקר הנודע וורן פארל הראה בעבר כי סרטן הערמונית, מחלה התוקפת בעיקר גברים, נפוץ באותו שיעור כמו סרטן השד, אבל זוכה לששית מהתקצוב,

המצב הביטחוני המחריד של השבועות האחרונים נתן רוח גבית לאמירות כאלו על חצי מהאנשים בקרבנו. החלו בזה פעילות מגדר שהכריזו שזה מה שקורה כשגברים מנהלים את העניינים ושזו התנהגות של גברים. המשיכו בזה פוסטים שבקשו לשים לב שרק גברים מבצעים את מעשי האלימות. אותם פוסטים זכו לכמויות מטורפות של ליקיים, וחתם את העניין שלום חנוך, מאושיות התרבות העברית. אנשים שהתלוננו שנעלבו מההכללה זכו למתקפה על כך שהם מתעלמים מעובדות.

הבה נפתח בכמה עובדות שנשכחו ואני לא מאמין שצריך להזכיר למישהו:

רובם המוחלט של הגברים אינו אלים. בארה''ב, אחת המדינות האלימות במערב, 99% מהגברים לא נחשדו מעולם, ברמת המעצר, בפשע אלים כלשהו.

על כל גבר שנוהג באלימות, יש לפחות מאה חפים מפשע שסובלים מאלימותו.

בזמן האזעקות ירדו גברים למקלטים יחד עם האשה, הבת, הבן, הסבתא והסבא.

גברים בזרועות הבטחון סכנו את חייהם כדי להגן על כולנו.

היו שטענו שאלימות היא מאפין מולד בגברים ושמחקרים מצאו זאת. אבל כאמור, אנשים אלימים הם מיעוט זעום ואותם מחקרים גם מצאו שכיחות גבוהה יותר של הפכפכות רגשית בנשים, וכן שתופעת החרם החל מגיל הגן מעידה שאלימות רגשית בקרב נשים מקבילה לאלימות פיזית בקרב גברים.

אפילו על השואה דברו מספר פעמים כדוגמה למעשי גברים ופשע של המין הגברי, זאת בלי לתת את הדעת לעובדה שהן קורבנות הנאצים והן הגיבורים שהביסו אותם מושמים באותו סל עם הנאצים ומיוחסות להם אותן תכונות. כנ''ל במקרי רצח של חף מפשע בידי עברין. כנ''ל בהרג לא חמושים ולא מעורבים במלחמות- התעלמות מוחלטת מכך שהחפים מפשע הסובלים והאחד שגורם סבל אינם אותו אדם.

טענה שהפכה אופנתית לאחרונה גורסת שרוב הגברים מתחנכים בידי החברה והתרבות להיות אלימים, חדורי אגו דורסני ומזלזלים בנשים. הטענה הזו חסרת שחר.

בנים ובנות מקבלים במערב את החינוך מאותם הורים, גננות ומורים, וכולנו מתחנכים שאלימות זה רע. קימות שכונות מצוקה ופשע, בהן מלמדים הרחובות הזועמים שרק החזק שורד, אבל הן תולדה של מצב סוציו אקונומי. רובנו המוחלט גדלים להיות אזרחים שומרי חוק.

ההתקפה על בנין מגורים בלוד בוצעה בסיועה של שכנה ערביה שהנחתה את הפורעים כיצד להסתער על הבניין. בלינצ'ים שבצעו יהודים בבתים וברמלה נראות בחורות שמעודדות. חיילים דיווחו שרבות מההתקהלויות שלהם הן עם מחבלות. לנשים יש היסטוריה בשרות הטרור הפלסטיני.

אחרי פיגועים, נשים בסביבתו של המחבל המתאבד חוגגות ומחלקות סוכריות ואמו מצהירה על גאווה. סוהא עראפאת הצהירה שהיא רוצה שבנה יהיה שאהיד. על רגישותה למצוקת הפלסטינים אפשר ללמוד מהכסף בחשבונות הבנק שלה בשוויץ, שנגנב מסיוע בינלאומי לפלסטינים.

אפילו אם היו העובדות מראות שאף אישה אינה משתתפת במעשי אלימות ושכולן מתנגדות להן, עדין פשוטה מאוד התשובה לשאלה "למה שיעניין נשים מה גברים עושים": כי הקרבן הלא מעורב הבא עשוי להיות הבן, האב, בן הזוג, הידיד, האח והשכן או העמית המקסים של כל אישה.

רוב פיגועי הטרור מבוצעים בידי ערבים. אלה זוכים לשיעורי תמיכה של 85% ברחוב הפלסטיני. עדין, אותם אנשים שמשליכים ממבצעי הלינצ'ים על חצי מהאנושות, יהיו הראשונים להזכיר שרוב הערבים חפים מפשע. בסרט על הטרור האסלאמי הופיעה הכתובית שדאגה להזכיר שהמרואיינים אינם מיצגים את דת האסלאם ואת רוב הנמנים עליה, לא ברור, לאור זה, מדוע לגיטימי לתאר מבצעי לינצ'ים כמיצגים חצי מהאנושות.

ההיסטוריה לא הראתה מעולם שוני בעמדות בין גברים לנשים. היטלר קיבל יותר קולות מנשים. אפילו נושא ההפלות, הנושא הכי נשי, זוכה בארה''ב לאחוזים כמעט זהים של גברים ונשים בשני המחנות. ש''ס, מפלגה שרחוקה מלהואיל לשוויון מגדרי, מקבלת מנשים פי שלוש קולות.

הימין המתנגד לכל פשרה מול הפלסטינים גם אם לא יהיה בה סיכון בטחוני זוכה לתמיכה גדולה יותר מנשים ומונהג על ידן (אילת שקד. חגית משה). ימין שמרני הונהג ומונהג בישראל גם ע''י שולי מועלם, שפי פז, דניאלה וייס, נדיה מטר, גאולה כהן וגלי בת חורין (דלית סוטר), בארה''ב ע''י שרה פיילין וניקי היילי, ובבריטניה ע''י מרגרט תאצ'ר ופריטי פאטל.

ימין קיצוני על גבול הנאציזם הונהג בגרמניה בידי פראוקה פטרי ומונהג בצרפת בידי מריון לה פן. זאת כשרעיון המנהיגות הנשית שייך לשמאל. כותב שורות אלו הצביע, כמו רוב הציבור בישראל, לציפי לבני. בעוד שמנהיגות הימין שצינתי נמצאות מימין לה, יש משמאל לה את זהבה גלאון ותמר זנדברג שזוכות לצמיכה בעיקר מגברים.

אחת הדוגמאות לשיח היא השבחים להם זכתה החלטה של ראש ממשלת ניו זילנד, ג'אסינדה ארדרן, להכיר בליצנים המשמחים ילדים בבתי חולים כעובדים חיוניים בזמן הקורונה.

מדובר במקרה מובהק של פניה לרגש. המחשבה על האישה האמהית והילד המחייך אמורה להשכיח מאתנו את העובדה, שבעת קורונה צריך שמספר מועט ככל האפשר של אנשים יצא מהבית. רופאים חייבים להיכלל באותו מספר מועט, משום שהעדרם יביא למות חולים. היעדרות הליצן תגרום לכל היותר לדמעות מצד הילד, שיסתיימו ברגע שאמא תקנה לו ארטיק וארטיק ישמח לבב אנוש, בעיקר בגיל הרך.

ההיסטוריה מעולם לא הראתה שנשים בשלטון נוטות יותר להומאניות ולפאציפיזם: מלכות בימי הבינים הכריזו מלחמות יותר ממלכים. פאולין ניארימיסהוקו, שכהנה כשרה לזכויות האשה ברואנדה, הורשעה בהאג בפיקוד על מיליצית אונס. אונג סן סו קי, כלת פרס נובל לשלום, המשיכה את השואה בעם הרוהינגיא. אינדירה גנדהי סתמה את הגולל על הסדר שלום בקשמיר, גירענה את הסכסוך ושפכה דם בקודש הקודשים של הדת הסיקהית.

פעילות מגדר טענו שאותן שליטות הונחו בידי יועצים גברים, לאף אחת לא היה מחקר שמגבה טענה כזו. אותה ראש ממשלה "נשית" בניו זילנד מוקפת אף היא ביועצים גברים.

אפילו אם היו העובדות מראות שגברים תמיד מובילים את העולם למלחמה ולסבל ושנשים תמיד מביאות בשלטון שלום ורווחה, העובדות מראות שהמדינות הכי עניות ואלימות מאוכלסות בידי אפריקאים.

ביטול האפארטהייד (בלי לתת לגיטימציה לאפרטהייד, חס ושלום) הביא בזימבאבווה את רוברט מוגאבה , רוצח עם ששלח בריונים ברחוב להכות הומוסקסואלים, אותם כינה "נחותים מכלבים ומחזירים", ובדרום אפריקה לשיעורים מחרידים של אונס, איידס, פשע, עוני ואלימות. ראש ממשלת סיירה לאון ביקש מבריטניה לחזור לשלוט שם והניו יורק טיימס המליץ אחרי שואת רואנדה להחזיר את השלטון האירופי לאפריקה.

האם אמירה על שחורים שלא יודעים לנהל היתה זוכה ללגיטימציה ולכותרת ראשית אוהדת כמו אמירה זהה של מרב מיכאלי על גברים?

תיאור ההתפרעויות כמייצגות את הגבריות והגברים באשר הם התעלם מהאופי האתני של האלימות. ערבים התנפלו על בני אדם והשמידו רכוש בגלל שהם ערבים ומולם יהודים. מקרים הפוכים היו פחותים בהרבה ובוצעו בגלל שהמבצעים היו יהודים והקרבנות ערבים.

יצור מהחלל שהיה קורא את אותם פוסטים היה חושב שחבורת הבריונים של עמוס וג'מאל נפגשה לקטטה עם זו של מושיקו ואחמד ושכל האוכלוסייה בין הים לירדן מורכבת מנשים ומחברי שתי הכנופיות. אותם אנשים שצועקים חוסר סימטריה בין רוצחים לרוצחות התעקשו על סימטריה שקרית בין ערבים ליהודים.

אותם אנשים שמדחיקים את הקשר בין כבוד המשפחה לרצח נשים הכחישו את הלאומנות הערבית שמאחורי רוב האלימות. אותם אנשים שמתעקשים שלרוע אין מוצא אתני התעקשו שיש לו איבר רביה. יש לזכור גם את ההדחקה בתקשורת לה זכו מעשי אונס פדופילי קבוצתי שבוצעו בידי בדואים.

נטען בעבר שיחוס תכונות לאוכלוסייה שלמה הוא לגיטימי לקידום אוכלוסייה מוחלשת לאורך ההיסטוריה. על כך אומר שבשואה הינו בהחלט מוחלשים ואיש לא מכחיש שהיו ושיש יהודים רעים וגרמנים טובים.

אותם פוסטים זכו, כאמור, לכמויות אדירות של ליקיים, גם מנשים, שלא שמו לב לעוול שהם עושים לבני המשפחה, לאהובים ולידידים שלהן,  וגם מגברים המשתייכים לשמאל הרדיקלי. את הסיבות לכך נותר לנחש.