אביתר – רק בגלל הרוח

מה גרם לי לעזוב את הבית הנוח והחם, ולעבור עם חמשה ילדים, ביניהם תינוק בין חודש וחצי, לדירה ללא שירותים ומים?

יצחק דביר , י"ב בתמוז תשפ"א

אביתר – רק בגלל הרוח-ערוץ 7
הרב יצחק דביר
צילום: עצמי

כבר למעלה משבועיים מאז שעברנו עם משפחתנו ליישוב המתחדש אביתר, ואני עדיין לא יודע להסביר למה? אני לא הרפתקן, והשגרה טובה ונוחה לי, אז מה גרם לי לעזוב את הבית הנוח והחם, ולעבור עם חמשה ילדים, ביניהם תינוק בין חודש וחצי, לדירה ללא שירותים ומים?

מה גורם לי בכל פעם שאני צריך רק לקחת משהו מהיישוב למצוא את עצמי נשאר שם הרבה יותר זמן ממה שתכננתי? ומה גורם לילדי, שהתרחקו מחבריהם וכל בוקר צריכים לנסוע חצי שעה למוסדות החינוך, להתחנן אלינו שנישאר ונקבע את דירתנו במקום?

אבל כשאני יושב ב12 בלילה בבית המדרש של אביתר, לצד בחורים מבני ברק שמתלבטים מהיכן יהיו להם תפילין למחר, כי הם הגיעו לכאן במקרה והיו חייבים להישאר...

כשביתנו הופך למוקד עליה לרגל של משפחה, שכנים ומכרים שרק רוצים לבוא ולחזות בפלא, כשנכנסים ליישוב ותמיד רואים עשרות בני נוער ומבוגרים עולים, יורדים, ומקום שוקק חיים, אז אני מבין שיש כאן תופעה רחבה בהרבה.

אז מה מושך את כולם לאביתר?

הרוח הגדולה, התחושה שהכל אפשרי, שאפשר לפרוץ חומות וגדרות, שהאמת היא זו שתקבע של מי הארץ הזו, ובעיקר: התום. האור בעינים של חמישים המשפחות שעזבו הכל ובאו עם טפם ומטלטליהם לאביתר, האור הזה פשוט ממכר, האווירה שלאף אחד לא אכפת אם יש צו תיחום חדש, אם הערעור נדחה, והבניה והתוכניות ממשיכות במלא המרץ.

מחזירים אותי לימי התום שלפני גירוש גוש קטיף, אותם הימים שהיינו בטוחים שדבר כזה בכלל לא יכול לקרות, וגוש קטיף יישאר שלנו לנצח, כבר חשבתי שהביטחון הזה, שהיה באוויר אפילו בשעה שעמדנו על הגג של בית הכנסת בכפר דרום וראינו את המשפחות מפונות מבתיהן, כבר נעלם מן העולם, התמימות הזו כבר חלפה ופגה.

והנה היא שבה אלינו, ובגדול, בוגרת יותר, עמידה יותר, כולם יודעים שהכל יכול לקרות אבל זה לא אכפת לאף אחד, כי ברור שזה הדבר האמיתי, ואם הוא לא יצליח הפעם אז בפעם הבאה, ואם לא מחר אז מחרתיים, אבל בסוף הרוח תנצח.

הסיסמה 'באהבה ננצח' השתדרגה, אמרו מעתה: 'הרוח תנצח'!

אני מרגיש שכל מי שעובר באביתר, יוצא אדם טוב יותר, מלא יותר, חדור כוחות. אז אם עדיין לא הגעתם לאביתר, אתם חייבים את זה לעצמיכם ולמשפחה, לחוות, להתרגש, להיות חלק, ולזכור את הרוח הגדולה שמניעה את כולנו. מוזמנים!