בספרה 'אגדה וזיכרון: מיתוס יחידה 101 בשיח הציבורי בישראל' (הוצאת אוניברסיטת בן גוריון ויד בן צבי) פורסת ד"ר אפרת זקבך את סיפורה של היחידה שפעלה במשך חודשים אחדים בלבד אך הותירה חותם על צה"ל כולו למשך עשרות שנים.
מחקרה של ד"ר זקבך חושף לצד דמותה של היחידה ואנשיה גם את הלבטים הערכיים שנלוו לפעולותיה ובין השאר גם הובילו לתום פעילותה והתמזגותה עם גדוד 890 של הצנחנים.
את דרכה לחקר היחידה החלה בעקבות החיפוש האישי שלה לנושא עבור הדוקטורט שיעסוק בשנותיה הראשונות של המדינה. החיפוש הוביל אותה ליחידה שעליה גדלה כמיתוס ותוך כדי איסוף הנתונים עלתה התהייה כיצד זה יחידה שפעלה לא יותר מחמישה חודשים הותירה רושם כה עז על קורותיו של צה"ל וקורותיה של המדינה כולה.
כדי להתוודע לפעילות היחידה הגיעה זקבך לארכיונים, חשפה מסמכים וראיינה כמה מאנשי היחידה שמהם עלה סיפור אחד שלם ודומה, אם כי באופן טבעי לכל אחד הייתה הזווית האישית שלו. על ההבדלים בין הגרסאות ששמעה מהלוחמים עצמם היא מספרת כי לא פעם היו הדברים תלויים "בגיל שהם נכנסו ליחידה. החבר'ה הצעירים יותר שנכנסו ליחידה זמן קצר אחרי גיוסם מסתכלים שונה על היחידה מאלה שלחמו במלחמת העצמאות".
בספרה מקדישה זקבך נתח משמעותי ללבטים המוסריים והערכיים שצפו ועלו בעקבות פעילותה של היחידה, לבטים שהניבו מחלוקות שבין השאר הובילו גם לפירוקה של היחידה. בדבריה נמנעת ד"ר זקבך מלהגדיר את הלבטים הללו בהכרח כבעיות מוסריות שכן לדבריה "מה שהיום מוגדר כבעיות או התנהלות לא מוסרית, בשיח של שנות החמישים, שהיה אקטיביסטי, נתפסו אחרת. אמנם כבר אז היו קולות שביקרו פעולות ומעשים, אבל המיינסטרים גיבה את הפעולות ודי תמך בהם".
על הגורמים לאותן מורכבויות ערכיות היא אומרת כי "היו שנבעו מעשיית יתר ומרצון של הלוחמים להוכיח את עצמם, היו גם נהלים לא ברורים והיה ניצול של חופש הפעולה שניתן לאריק שרון, שהפך סיורים לפעולות אלימות", היא אומרת ומעירה כי הממשלה לא הייתה מעורבת בפעילות היחידה, מה שאין כן לאחר שהיחידה השתלבה בגדוד הצנחנים.
על השתלבות זו אומרת דקבך כי אמנם מבחינה מספרית היחידה היא שהשתלבה בגדוד, אך בפועל נראה שהגדוד הוא שהשתלב ביחידה שכן רוחה של היחידה השתלטה על הגדוד כולו.
על הקמתה של היחידה היא מציינת כי "זה לא היה מהלך ספונטאני אלא מהלך מחושב של משה דיין". זקבך מספרת כי בראשית הדרך התנגד דיין משום שסבר שעל הצבא כולו להתאמץ ולהתייעל והצבתה של יחידה אחת ברמת מצוינות גבוה תסיר משאר הצבא את תחושת המחויבות לעמוד ברף גבוה של ציפיות. עם זאת כאשר מונה לרמטכ"ל ביקש להנחיל לצבא כולו את ערכי ה-101. זקבך מספרת על פרוטוקולים המלמדים על צעדים שנעשו בצבא במגמה זו של הנחלת ערכי היחידה ליחידות נוספות. "היו דיונים במטכ"ל איך להפיץ את הבשורה ליחידות נוספות. עשו את זה באימונים משותפים, בהעברת מפקדים מהצנחנים ליחידות אחרות, בהרחבת הצנחנים מגדוד לחטיבה וכך יחידות למדו מהצנחנים".
האם אכן עד הקמתה של היחידה היה צה"ל כה כושל? "נהוג לומר שהצבא לפני הקמת היחידה היה כושל ולא הצליח לבצע משימות, הפקיר פצועים והרוגים בשטח ועוד. יש מי שחולקים על הגישה הזו וחושבים שגם יחידות אחרות פעלו נכון", אומרת זקבך ומוסיפה כי ממסמכים שנחשפו לעיניה עולה כי אכן "רמת הצבא לפני הקמת היחידה לא הייתה גבוהה, וגם דיין עצמו אומר שהיחידות לא עמדו במבחן הביצוע".
הצעד הראשון שהוביל להקמתה של היחידה היה הפניה של מישאל שחם, מפקד מחוז ירושלים, לאריק שרון, שהיה אז מעט אחרי שחרורו מצה"ל סטודנט באוניברסיטה העברית. שחם ביקש משרון האזרח להוביל פעולת תגמול בנבי סמואל. הפעולה לא נחלה הצלחה גדולה שכן אמנם הלוחמים פגעו במבנה המתוכנן, אך לא באדם שאותו היו אמורים לחסל, אך התובנה שעלתה מהפעולה היתה שאם רוצים לבלום הסתננות של גורמי טרור מארצות ערב יש להקים יחידת קומנדו שתהיה מאומנת למשימות אלה ויהיו לה את הכלים והכישורים לכך.
"כששרון עצמו דיווח לשחם על הפעולה, הוא אמר שזו לא הייתה פעולה טובה, וכדי שפעולות תהיינה טובות דרושה יחידת קומנדו".
על הרושם שהותירה היחידה בצבא שנים לאחר פירוקה, אומרת ד"ר זקבך כי רושם זה תלוי באג'נדה הפוליטית והערכית של המתבונן. "החל מאמצע שנות השישים יש מגמה של דעיכה בכוחו של המיתוס ובשלב מסוים הוא התפצל. מאמצע שנות השבעים הצד היוני של המפה הפוליטית נוטש את המיתוס בעקבות הפן המוסרי שהתלווה למיתוס, מערער על ערכי הרעות, מיקום המפקד בראש חייליו וביצוע משימה בכל מחיר. לעומת זאת יש את הצד השני שמעצים את המיתוס. כך זה בבית ספר שדה סוסיא, בית ספר שדה כפר עציון ובית ספר שדה שער הגיא המתחזקים את המיתוס ומתאפיינים בזהותם הדתית לאומית וימנית".
האם ניתן לשפוט את הסוגיות הערכיות שהתלוו לפעילות היחידה עשרות שנים לאחר מכן? זקבך משיבה: "כהיסטוריונית אני לא עוסקת בשיפוט, אלא בהבנת התהליך. אני יכולה לצטט אמרה של מוטה גור אחרי הקרבות בששת הימים. הוא אמר אז שמאוד קל לשבת על הכורסא בבית ולבקר מהלכים בשדה הקרב.. כל חברה צריכה לבדוק אם מה שהיה בעבר מתאים לה גם בהווה".