חמש עשרה שנה ימלאו בימים אלו, למלחמת לבנון השניה. לא. לא נדבר כאן על המלחמה ההיא ותוצאותיה. נדבר על המציאות שהיתה בחיים האזרחיים דווקא. על הנושא הזה בדיוק כתבה רובי פורת שובל (שגם משחקת בתפקיד הראשי), את ההצגה החדשה מוטל סוף העולם.
מחד, ההצגה מלאה רגש עד כדי בכי בסופה, מאידך, מלאה הומור וצחוק שנון וגם כואבת את כאבם של בעלי העסקים הקטנים שנפגעים פעם ועוד פעם מתוצאות המלחמה. ביטולי חדרים, סגירת מסעדות, סגירת אטרקציות ועוד. הכל מוכר לנו.
מוקד העלילה מתרחש במוטל קטן בעיר נהריה, בימי מלחמת לבנון. הקטיושות מבריחות את אחרוני האורחים ומותירות במקום רק שלושה אנשים: מישל- בעלת המוטל קשת היום (רובי שובל המצויינת), אסף- כתב טלויזיה המסקר את המלחמה בצד הישראלי, והגר- נערה בת 17, הנמצאת בהריון מתקדם, שהוברחה בכדי שתוכל ללדת רחוק מביתה וממשפחתה.
הדי המלחמה שמתנהלת לא הרחק, צפיפותו של המקום, זיכרונות העבר שאינם מרפים, ושאיפתן הכנה של הדמויות למצוא "תיקון" לנשמתן, מולידים שורה של התחככויות טעונות ביניהן.
יופיה של ההצגה הוא בהומור שהופך בין רגע לעצב. המענה הטלפוני (שלפניו מתאפרים כיאה למעמד) התגובה על עוד ביטולים, העזרה לנזקקים וההבנה שעזרה הדדית היא המפתח לכל. בלי עזרה של אחד לשני, שום דבר לא יעבוד. ויש גם את הרגע המפתיע של ההצגה.
"המקום הזה קטן לשלושתינו", מכריזה לבסוף מישל, ומישהו ייאלץ לפנות את מקומו… ולא נגלה מי הוא הנאלץ. איכותי, כל כך ישראלי, רגש, הומור וחמלה בכל 100 דקות ההצגה.