מיוחד: חברת הקיבוץ שהחליטה לכתוב ספר תורה

שרה נחושתן גמלה בליבה לתרום ספר תורה ראשון לקיבוץ גבעת השלושה בן ה-92. היא היתה נחושה בכך ובשבוע שעבר הוכנס ספר התורה לזכר בנה.

יהונתן גוטליב - ערוץ 7 , י"ג בתמוז תשפ"א

קיבוץ גבעת השלושה נוסד בשנת 1925. מדובר בקיבוץ חילוני למהדרין שאפילו עירוב אין בו. בשבוע שעבר בפעם הראשונה הוכנס לקיבוץ ספר תורה חדש.

מה שמפתיע במיוחד זה שאת ספר התורה תרמה חברת הקיבוץ החילוני, החברה בו קרוב ל-60 שנה והחליטה לפני כשנתיים שמשאלת ליבה היא להכניס ספר תורה לארון הקודש בקיבוץ.

שרה נחושתן, חברת הקיבוץ שתרמה את ספר התורה, ביקשה במעשה זה להנציח את שמו של בנה גיא נחושתן ז"ל שנפטר מדום לב בשנת 2013 בגיל 44.

אני פוגש את נחושתן בביתה. גם הרב יצחק יעקובוביץ', רב מועצה אזורית דרום השרון, נמצא שם. כבר בכניסה לשער הגינה מפנה הרב יעקובוביץ את תשומת ליבי למזוזה הקבועה בכניסה. זה לא דבר כל כך שכיח בקיבוץ.

"הכנסת ספר התורה היתה אירוע מושלם וכל כך יפה", אמרה נחושתן. "תכננתי את זה וכמו שרציתי ברוך ה' זה יצא. החברים התפללו בשבת ואמרו לי שהכתב ברור, והספר פשוט יפהפה".

שרה נחושתן ובנה בסיום כתיבת ספר התורה
צילום: באדיבות המצולמת

הבשורה על הכנסת ספר תורה בקיבוץ הוותיק לא התקבלה בהתרגשות רבה במיוחד. "כשחשבתי על הרעיון להכניס ספר תורה התייעצתי עם בני קובי נחושתן והוא הסכים ונתן לי את ברכת הדרך, המשפחה הגרעינית תמכה בי. אך צר לי להגיד שהיו חברים בקיבוץ שאמרו לי מה אתה עושה? מה, לוקחים ממך כסף? הכל נגד", סיפרה נחושתן. "אמרתי להם שאף אחד לא מכריח אותי, זאת ההחלטה שלי. אני רוצה לעשות את זה לזכרו של הבן שלי".

"הוא היה יקר לי מאוד, היה בן נהדר", ציינה. "כמו שבן צריך להיות כלפי אמא - כך הוא היה. הוא היה מוכן לעזור לכולם. הוא היה נהג הובלות בדרום וכל פעם שחזר לקיבוץ היה מסתובב בין התחנות כדי לראות אם יש מישהו שצריך להגיע לקיבוץ כדי להחזיר אותו לקיבוץ. הוא היה בן מאוד קרוב אליי. דאגתי לו כל הזמן. קשה לי לדבר על זה".

שרה נחושתן מחזיקה את תמונת בנה גיא נחושתן ז"ל
צילום: יהונתן גוטליב

אחרי שנפטר, נחושתן שקעה באבל עמוק. כחלק מתהליך הנחמה שלה היא החליטה להתקרב ליהדות בחזרה. "המוות הפתאומי שלו היה מכה גדולה בשבילי" אמרה. "היו לי 2 אפשרויות: או להכנס למרה שחורה או להחליט לחיות. אני החלטתי לחיות. שנה וחצי לא יצאתי מבית, התאבלתי שנה וחצי ולא יכולתי להתגבר על המכה הזאת. פתאום הייתה לי הרגשה שאם אני אלך בדרך התורה אני אצליח להתגבר על המכה הזאת".

"בשנה שהתאבלתי עליו אפילו ברידג' לא שיחקתי", הוסיפה. "אמרתי לעצמי זאת הנאה אז אני לא הולכת. התאבלתי שנה שלימה, הלכתי כל חודש לבית העלמין. אמרו לי שעל בן לא מתאבלים שנה שלימה".

ההחלטה הראשונה שקיבלה על עצמה אחרי השנה הזאת הייתה להפוך את המטבח הביתי שלה לכשר. "המוכר בחנות, כשהלכתי לקנות פלטה, מיחם, שעוני שבת וכדומה - אמר לי 'מה זה? את מקיבוץ גבעת השלושה ואת קונה את כל הדברים האלה?' אמרתי כן, אני עושה מטבח כשר. אז הוא אמר לי 'אם ככה, אני מסיע את כל הדברים עד הבית שלך'. הוא לקח אותי עם כל הדברים והביא אותי עד הבית. מאז יש לי מטבח כשר".

לדבריה, "מאז שהבן שלי נפטר זה ישב אצלי בראש לתרום ספר תורה. יש בקיבוץ גן יפה, תרמתי שם ספסל להנציח אותו וכתבתי שם 'כי האדם עץ השדה'. ואז אמרתי מה זה הספסל הזה? זה שום דבר. אני צריכה להנציח אותו. אז לאט לאט הבנתי שאני רוצה לתרום ספר תורה לזכרו".

"כשבאתי לרב (הרב יצחק יעקובוביץ', י"ג) אני חושבת שהרב לא כל כך האמין שאני רצינית", היא אמרה בחיוך. והרב יעקובוביץ' הוסיף: "האמת היא שהאמנתי שאת רצינית, אבל דאגתי מזה שישימו בדרך אלף רגליים ועצות רעות. יכולים להתחיל לכתוב ספר ולהתקע פתאום באמצע ספר, ואז מצד אחד אנחנו מאוד רוצים להשלים את הספר ומצד שני פתאום לא יהיה כסף ויהיה מאבקים וכן הלאה. דאגתי שזה יתקע באמצע ותודה לאל היא דחפה לזה כל הזמן".

נחושתן משתתפת בקביעות בשיעוריו של הרב יעקובוביץ' לחברות וחברי הקיבוץ. "כך נראה 'אבנים שחקו מים'", אמר הרב.

"הייתי ממש עקבית, החלטתי ושילמתי", אמרה נחושתן. "אני עוף מוזר פה בקיבוץ. זה קיבוץ חילוני לכל דבר. אבל אני בתוך תוכי שלימה עם זה. החלטתי לעשות ספר תורה ולא עניין אותי מה אומרים".

נחושתן החליטה ללכת בין הטיפות, ואת ספר התורה הכניסו בשמחה ובהתרגשות אך לא בתהלוכה גדולה ברחבי הקיבוץ. משפחתה וחבריה חגגו עמה בשמחת התורה בסמוך למקום התפילה בקיבוץ. בשלב זה היא ציינה בהתרגשות שבשנים האחרונות יש מניין תפילה בקיבוץ מידי שבת.

"אחרי שהכנסתי את ספר התורה לקח לי זמן לקלוט את הדבר הגדול הזה שעשיתי", סיכמה. "לקח לי זמן לקלוט שזאת אני. עשיתי דבר גדול. כשבאתי בשבת לבית הכנסת ועברו לידי עם הספר של הבן שלי, איזו מן אהבה גדולה הייתה לי. הבנתי שבאמת עשיתי דבר גדול. זה זיכרון שיישאר לעולמי עולמים".

ספר התורה לזכרו של גיא משה בן משה נחושתן
צילום: יהונתן גוטליב