הרב חנוך פיוטרקובסקי היה איש מופת בעבודת ה' ובעבודת הציבור, בחריצותו ובמסירותו, בישרותו ובמידותיו הטובות. הוא השפיע ברכה על כל הסובב אותו, קידש שם שמיים במעשיו ובמידותיו, טרח בצורכי הכלל והפרט והתאמץ בגבורה להמשיך ולפעול גם בשנות מחלתו הקשה. יש מי שקנו להם שם במעשי גבורה הרואיים חד־פעמיים. הרב חנוך היה גיבור בהתמדתו היומיומית בעבודה קשה וסיזיפית לאורך שנים.
דברי הספד לזכרו שנאמרו בבית המדרש של ישיבת בית אל בסיום השבעה מפי הרב רואי מרגלית
************************************************************************************************
מעשה באב ובנו שהלכו בדרך והגיעו לעיר אחת. קודם כניסתם לעיר עצרו לפוש בבית הקברות הסמוך. נשא הבן את עיניו אל הנפשות (המצבות) וראה שכל הנפטרים מתו בקיצור ימים. אמר לאביו: אבי, כמדומני שמלאך המוות קבע את ביתו בעיר הזאת. נישא רגלינו מהרה מכאן אל עיר אחרת ולא נבוא בעיר הזאת. ענה לו אביו: ובכל זאת ניכנס בתוכה ונדע על מה עשה ה' ככה לעיר הזאת ומה חורי האף הגדול במקום הזה. נכנסו שניהם לעיר והנה הם רואים זקנים וזקנות ברחובותיה נשענים על מקלם מרוב ימים. שאלו האב ובנו לזקנים: וכי מגפה או חרב אויב עברו בעיר הזאת שבית החיים מלא בנפשות צעירות? שחקו הזקנים ואמרו להם: חס ושלום, הן לא יעשה אלוקים כזאת, אלא שהמנהג בעירנו שאין אנו סופרים שנותיו של אדם כמה ישן, כמה אכל ושתה, כמה פרנס וכמה חי לבטלה, אלא רק הימים שבהם עסק בתורה, במצוות ובמעשים טובים. יש מאריכים עד מאה ועשרים שנה אבל מונים להם כבני עשר שנים בתורה, במצוות ובמעשים טובים, ויש שמתים בני שלושים וארבעים שנה וכל ימיהם מלאים בתורה, במצוות ומעשים טובים.
וכן מדרש תנחומא בפרשת כי תישא כותב: "פתח ר' תנחומא בר אבא, אמר שלמה המלך: 'מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל, והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון' (קהלת ה, יא). אמרו לו עבדיו לשלמה המלך: אילו אדם אחר אמר את הפסוק הזה, היינו שוחקין עליו. אתה שכתוב בך ויחכם מכל האדם (מלכים א' ה, יא) תאמר 'מתוקה שנת העובד אם מעט אם הרבה יאכל'?! הלוא אין הדבר כך, שכל מי שהוא רעב, אם אוכל קמעא שנתו נודדת עליו מרעב. אבל אם אכל הרבה, אז שנתו מתוקה. ענה להם שלמה: איני מדבר את דבריי אלא בצדיקים ובעמלי תורה. כיצד? אדם שעמל בתורה ובמצוות ומת לשלושים שנה, ואדם אחר עמל בתורה ובמצוות ומת לשמונים שנה. האם נאמר: הואיל ולא יגע הראשון אלא רק שלושים שנה בתורה ובמצוות, והשני יגע שמונים שנה, אז הקדוש ברוך הוא מרבה שכר לשני יותר מן הראשון?! לפיכך אני אומר: אם מעט אם הרבה יאכל, שיכול הראשון לומר לפני הקדוש ברוך הוא, אילולי שסילקתני מן העולם בחצי ימיי הייתי מאריך שנים ומרבה בתורה, במצוות ובמעשים טובים. לפיכך אני אומר: אם מעט ואם הרבה יאכל, שמתן שכרו של זה כמתן שכרו של זה. תדע, שאמר רבי חנינא: הרי משה רבנו שימש ופרנס את ישראל במצרים ובמדבר ארבעים שנה, וחי מאה ועשרים שנה. ואילו שמואל כל ימי חייו חמישים ושתיים שנה, וגם הוא סבל משאן וטורחן של ישראל. והכתוב שקלן כאחד, שנאמר: 'משה ואהרן בכוהניו ושמואל בקוראי שמו' (תהלים צט, ו). הווי אומר, מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל".
כזה היה הרב חנוך זכרונו לברכה. כל חייו היו מלאים. "בא בימים" - חיים עמוסים בתורה, במצוות ובמעשים טובים. חיים מלאי תוכן ועשייה, בשלמות ובדייקנות. הרב חנוך היה כל כך חרוץ, מסודר וזריז להפליא, עד שלעיתים אפילו לי היה קשה לעמוד בקצב שלו.
מחויבות עמוקה לתורה
במשך שנים היו מתכנסים כל יום שישי הרב, כצל'ה ויואל ייבדלו לחיים ארוכים והרב חנוך ז"ל לישיבה השבועית של ההנהלה. בישיבות הללו נערכו דיונים ושם קיבלו את ההחלטות בנוגע לניהול של כל המוסדות, ומיד לאחר מכן היו ניגשים לעבודה כל אחד בתחומו. כצל'ה רץ לדאוג לכסף, ויואל רץ קדימה ולך תשיג אותו, אבל מישהו היה צריך ליישם את ההחלטות הלכה למעשה ולהתעסק בכל הפרטים הקטנים, הקשים והמורכבים, וזה היה הרב חנוך.
ומדוע אני מדגיש זאת? כי לרב חנוך, מלבד היותו תלמיד חכם שלומד תורה בכל הזדמנות ושהיה מסיים את היומית התורנית שלו לפני שרובא דעלמא התעוררו, הייתה לו אמונת חכמים גדולה וגדלות תורנית שלא נמדדת בידע ובהיקף אלא במחויבות עמוקה לתורה, ללומדי התורה ולמעבירי השמועה. גם כשהייתה מתקבלת בהנהלה החלטה שלא הייתה כל כך מקובלת עליו, הוא מיד היה מיישר קו, כי כך הרב החליט וזה מה שהרב רוצה שיהיה. מאותו רגע הוא היה כולו בתוך המשימה שהוטלה עליו ועובד על זה בדבקות, כאילו הייתה זו משאת חייו מלכתחילה. במשך ימים היה לומד את הנושא החדש, יושב על כל הפרטים ועל המספרים הקטנים, מתייעץ עם אחרים, חוקר, כותב ומסכם, מכין קלסר, ולא נח עד שהיה זוכה בסייעתא דשמיא לברך על המוגמר.
עשרים שנה עבדנו ביחד ולמדתי להכיר אותו לעומק. בהתחלה הייתי עוזר שלו, ולאחר מכן הוא הפקיד בידיי את כל ניהול הישיבה. ב"ה הסתדרנו מצוין והיינו באותו ראש. צוות המשרד כולו ראה ברב חנוך לא רק מעסיק אלא אישיות גדולה ואורים ותומים בכל נושא מקצועי. הוא למד כל דבר ביסודיות. הוא היה הכול ביחד: עורך דין, רואה חשבון, בנקאי, מנהל חשבונות, חשב שכר ועוד. כשהיינו נפגשים בפורומים שונים מחוץ לישיבה עם מקצוענים בתחומם, הוא היה מלמד את בעלי המקצוע מה הם צריכים לכתוב ולעשות. הוא היה בעל כושר חשיבה מבריק ומקורי ואיש של המספרים הקטנים. הוא היה יכול לחשב בשניות שורות של סכומים ואחוזים.
הוא היה חרוץ וזריז ולימד את כולם מסירות מה היא. אי אפשר היה לסרב לו, כי ידעת שגם אם תישאר לאחר יום העבודה עוד שעה או שעתיים, הוא ימשיך לעבוד על המשימה עד לשעות הערב המאוחרות. היו לו כוחות נפש עצומים והוא לא היה מפונק. הוא אהב לעבוד והיה מרותק למשימה. לפעמים היינו יושבים גם בלילה על דוחות או ביקורות עומק, עד שהוא היה קורס מעייפות ואני לפניו כמובן. למחרת בבוקר הוא היה מספר לי שבאמצע הלילה הוא התעורר וחשב על משפט שניסחנו במכתב אמש שאולי אנחנו צריכים לנסח אותו אחרת, והוא לא הצליח מאז לחזור לישון. גם בשנים האחרונות של המחלה זה מה שהחזיק אותו, וכוחות הנפש שהוא פיתח והעצים במשך השנים עמדו לו בהתמודדות עם המחלה.
הוא היה גם רגיש לסובבים אותו. בימים החמים הוא היה מגיע למשרד ראשון ומדליק לכולם את המזגנים בחדרים שלהם, כדי שכאשר העובדים יגיעו יהיה להם נעים ולא חם ומחניק.
מסירות נפש שבכל יום
בהקדמת בעל עין יעקב, ר' יעקב בר' שלמה ן' חביב, לספרו הוא מביא מדרש על התנאים שנחלקו איזה פסוק בתורה הכי כללי ומבטא את כל התורה כולה. "בן זומא אומר: מצינו פסוק כולל יותר והוא 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'. בן ננס אומר: מצינו פסוק כולל יותר והוא: 'ואהבת לרעך כמוך'. שמעון בן פזי אומר: מצינו פסוק כולל יותר והוא: 'את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים'. עמד ר' פלוני על רגליו ואמר: הלכה כבן פזי! דכתיב 'ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו'". אכן יש אנשים שפועלים דברים גדולים, אפילו הרואיים, לעיתים רחוקות, וזה נפלא. אך המעלה הגדולה יותר היא ההתמדה לעמול כל הזמן ובאופן קבוע בשגרה, ולהתעסק כמו גדולים גם בדברים הקטנים. עבודה יומיומית קשה וסיזיפית לאורך שנים.
הרב חנוך היה מנכ"ל מוסדות קריית הישיבה לא יום ולא יומיים אלא במשך עשרות שנים. כל יום מחדש הוא מסר את הנפש כדי להקים עולה של תורה, וזכה להיות שותף בתורתם של אלפי התלמידים והתלמידות, הבוגרים והבוגרות שלומדים ולמדו בישיבה הגבוהה, במכינה הקדם־צבאית, בישיבת בני צבי ובאולפנת רעיה.
מלבד זאת היו לו עוד עיסוקים רבים, כפי שכבר רבים הזכירו. הוא נטל חלק בהקמת הגרעינים התורניים שיצאו מהישיבה, בהפצת התורה של אתר ישיבה, ערוץ 7, והעיתון בשבע, ובעוד עמותות וארגונים רבים שאת ישיבות ההנהלה וועדות הביקורת שלהם עשו אצלנו במשרד עם הרב חנוך. אבל עיקר עבודתו הייתה בישיבה. הוא עבד כל הזמן ונאלץ לעבוד בימי שישי עד מאוחר, במוצאי שבתות, בחול המועד, בבין הזמנים. לעיתים מרוב הטירדה הוא לא היה שם לב לדברים שוליים כמו אכילה ושתייה והיה יכול לצום יום שלם בלי להרגיש, אלמלא המזכירה המסורה שלנו שהייתה כבר מודעת לכך שהוא מסוגל לשכוח את עצמו והייתה מביאה לו משהו לאכול ולשתות.
אצלו אף פעם העבודה לא הייתה נגמרת, ככה זה צורכי ציבור. זה מזכיר לי את מדרש קהלת רבה על מעשה ברבי שבא מן המרחץ, התעטף בבגדיו והתחיל לעסוק בצורכי ציבור. מזג לו עבדו את הכוס ולא היה לו לרבי פנאי לקבל את הכוס ממנו. בין כך ובין כך, נתנמנם העבד וישן לו. הפך רבי פניו וראהו ישן. אמר: יפה אמר שלמה המלך "מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל, והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון", כגון אנו, שאנו עוסקין בצורכי הציבור והבריות, אף לישון לא יניחו לנו.
הוא היה נוסע קילומטרים רבים ובחלק מהנסיעות התלוויתי אליו. אני זוכר שנסענו ביחד לבית המעצר בבאר שבע כדי לשחרר עצורים מכפר דרום. חתמנו ערבות אישית לכל התלמידים העצורים מהישיבה, כאילו שאנחנו מיליונרים. אחר כך נסענו לבית שהוא נולד בו בבאר שבע כדי להראות לי אותו. משם נסענו לבקר את המגורשים מגוש קטיף בבתי המלון בעיר. ביום אחר שוב נסענו לשמש כחלופת מעצר לבחור מישיבת רמת גן שנעצר בגירוש על ידי השב"כ. לי כבר כאב הראש מהנסיעות הללו, והוא היה חוזר למשרד אחרי הנסיעה הארוכה וממשיך לעבוד כרגיל כאילו רק בוקר. גם בתקופת המחלה, כשעבר טיפולים כימותרפיים קשים שמתישים כוחו של כל אדם, היה חוזר לביתו ונח קמעא, ולאחר מכן חוזר לעבודה כרגיל עד הלילה. "לית דין בר־נש" ממש.
פעם נסעתי איתו בשליחות מורנו ורבנו לאחת הערים בצפון בעקבות פנייה מנציגים בעירייה שם שנפתח שלוחה של הישיבה במקום. הגענו למקום והרב חנוך כבר התחיל להתלהב ולדלג בין החדרים, "פה נעשה כך ופה נעשה כך". הוא אף אמר לי: "בוא נשים פה מנהל צעיר, ואני אבוא לפה יומיים בשבוע ואישן פה בלילה וכך אוכל לעזור לו".
הרב חנוך היה גם ממקימי וממייסדי איגוד הישיבות הגבוהות, ולקח חלק מרכזי בניווט כל המהלכים הציבוריים החשובים שהתרחשו בעולם התורה בשנים האחרונות. הוא היה מסור כל כולו לחיזוק לומדי התורה, הישיבות ורוח העם.
היו תחומים רבים שהתעסק בהם ולא היו ידועים גם לי. לאחד מהם התוודעתי רק לאחרונה, כאשר דני דיין, לשעבר קונסול ישראל בניו־יורק וראש מועצת יש"ע, כתב עליו עם היוודע דבר מותו, ואני מצטט: "הרב חנוך היה דמות מרכזית ביותר בהקמתה מחדש של מועצת יש"ע לאחר הגירוש מגוש קטיף, גם כשזו לא הייתה תמיד עמדה פופולרית בחוגיו. עצותיו היו תמיד שקולות, חכמות ומועילות. הערכתי אותו מאוד. חבל על דאבדין".
מקצת דרכיו והליכותיו
הרב חנוך היה מאבני היסוד של מערכות החינוך של בית אל וליווה את הקמתן ופעילותן במשך השנים. במשך שנים רבות הוא שימש כחבר מזכירות היישוב בית אל ב', ובהמשך היה חבר הנהלת המועצה המקומית וחבר מליאה, וכל זאת עשה בעדינות, בצניעות, בחוכמה ובמסירות גדולה. כשפנה אליו הרב אברהם רמר ז"ל כשהיישוב עוד היה קטן שיצטרף כחבר למזכירות, הרב חנוך סירב באומרו שהוא עסוק מאוד וימיו עמוסים, אך הרב רמר מיד ענה לו בתגובה: "או, אז אתה בדיוק האדם שאני מחפש".
הרב חנוך השתתף בהקמת הקרן לקידום החינוך בבית אל, ובימיה הראשונים משכורותיהן של המורות היו משולמות דרך הישיבה. בשנה שעברה נכנסה למשרד אחת המורות שלימדה לפני כשלושים שנה בבית הספר ויצאה לגמלאות, ושאלה אם אנחנו יכולים לספק לה נתוני משכורת מאותה התקופה. הרב חנוך עלה לארכיון ולאחר כמה רגעים חזר עם כל החומר של אותה מורה מסודר ומאורגן, כאילו זה רק חיכה לה. המורה כל כך התפעלה. לטענתה היא לא האמינה שמישהו ימצא את זה. במקומות האחרים שהיא עבדה בהם לא יכלו לספק לה את מבוקשה, ורק אצלנו היא קיבלה הכול (והאמת שהיא צודקת, רק הרב חנוך היה מוצא את זה. לנו היה לוקח שבוע לחפש אם בכלל היינו מוצאים).
כשהוא היה הולך ביישוב הוא היה מרים כל נייר או שקית או עטיפה של ארטיק וזורק לפח. כשהיו התלמידים חוזרים לבית הספר לאחר כמה ימי שלג, הוא היה מגיע לבית הספר כדי לפלס את השלג מהשבילים לפני שהילדים יגיעו כדי שלא יחליקו ח"ו. עד כדי כך החינוך היה חשוב לו, שהוא לא רצה שהתלמידים ייפצעו חלילה ויפסידו עוד יום לימודים.
הוא נתן כבוד לכל אדם ביישוב. הוא היה מגיע לכל שלום זכר וכל קידוש ביישוב, כדי לשמח ולהגיד מזל טוב. היה נוסע לחתונות ולהבדיל לניחום אבלים של כל האנשים שהישיבה הייתה איתם בקשר. אפילו בחודשים האחרונים, כשכבר היה חלש, היה מתקשר לבעלי השמחה ומתנצל שלא היה יכול להגיע ומוסר את ברכתו.
במשך שנים בכל יום שני בבוקר הרב חנוך מסר שיעור לוותיקי היישוב, ועוד קודם היה יושב ומכין אותו ביסודיות כדרכו.
הרב חנוך היה איש מופת בשילוב של תורה עם דרך ארץ במידותיו ובהליכותיו. מנהל שתרם המון ניסיון, תבונה ואיזון בכל הפורומים הניהוליים שבהם הוא השתתף. וכשם שהיה עניו וצנוע, באותה מידה היה בעל סמכות והשפעה ועורר יראת כבוד. הוא היה סמל לישרות בין אדם לחברו ובין אדם למקום. כשמישהו פנה אליי בבקשה שהישיבה תעזור בדבר מסוים שלא בדיוק לפי קו היושר בלשון המעטה, אמרתי לו שאינני מסכים, וגם אם הייתי מסכים, "זה לא יעבור את המבחן של הרב חנוך".
כשהתמודד לראשות המועצה היו אנשים במערכות שלנו שהביעו חשש שאם הרב חנוך ייבחר ייפגעו זכויותינו המגיעות לנו בדין, רק מפני שהרב חנוך יחשוש לאיזו שהיא מראית עין של הטיה לטובת מוסדות הישיבה.
גם כשכבר היה חולה היינו שותפים יחד בוועדה לאיתור ומינוי רב לבית אל, והוא היה מהעומדים בראש הוועדה. היה לו סיפוק גדול שהבאנו את הדברים לידי גמר והסכמה של כל החברים פה אחד, לטובת היישוב.
הייתה תקופה שהרב חנוך שימש כראש ישיבת בני צבי בבית אל. אני זוכר שהוא סיפר לי שכשהוא היה צריך לתת את השיחה בג' באלול מול כל הישיבה רגליו רעדו. הרב חנוך סבל לעיתים מגמגום, בעיקר כשהוא היה מתרגש. אותה שיחה הייתה בעיניו קשה לביצוע במיוחד. אבל ברוך השם הרב חנוך עמד במשימה בגבורה, כמו בכל משימה אחרת שהוא לקח על עצמו.
קידוש השם בצבא
הרב חנוך היה חובש בצבא, בהמשך הפך להיות רב צבאי של הגדוד שלו ולאחר מכן גם רב החטיבה. במבצע חומת מגן הוא היה עם הלוחמים, ולבקשת מפקד החטיבה אל"מ איל זמיר התפלל עליהם, וברוך השם "לא נפקד ממנו איש". בסיום המבצע ביקש המח"ט מהרב חנוך שיניח לו תפילין, וביקש שיתכונן לשאת דברים בפני החיילים. להפתעת המח"ט אמר לו הרב חנוך שהוא כבר הכין משהו כתוב לומר אם יתבקש. המח"ט ביקש לראות מה כתב הרב חנוך, וכשסיים לקרוא את הדברים קיפל את הדף והכניס לכיסו. לרב חנוך הוא אמר: את זה אני אקרא בפני החיילים, עכשיו תכין גם לך משהו חדש לומר. במשך השנים שמרו השניים על קשר אמיץ, עד להתמנותו של איל זמיר לתפקיד סגן הרמטכ"ל. האלוף זמיר אף התפנה מכל עיסוקיו ובא לבקר את הרב חנוך בביתו בתקופת המחלה, ובימי השבעה הוא בא לנחם את המשפחה. אל האלוף זמיר התלווה גם המג"ד הראשון של הרב חנוך, שאיתו הוא שמר על קשר משפחתי ממש כל השנים.
כולם אהבו והעריצו את הרב חנוך בצבא - בעיקר אלו שאינם שומרי תורה ומצוות, בגלל ישרותו. הייתה בו לעיתים תמימות של ילד ששבתה כל לב. כשהחלפתי אותו בתפקידו כרב גדוד, ובהמשך בתפקידו כרב חטיבה, ראיתי את ההערצה כלפיו. קידוש השם שעשה היה גדול. אנשים רחוקים מתורה ומצוות אמרו לי שהוא מזכיר להם את הישרות והאמונה שהייתה בדורות קודמים אצל סבא וסבתא שלהם, ואם יש עוד אנשים כמו הרב חנוך בעולם, אז הם אופטימיים שיש עוד תקווה לעם הזה. זכור לי במיוחד קצין לוגיסטיקה חטיבתי שהיה איתנו במילואים והיה עורך דין מצליח. פעם הוא אמר לי שהרב חנוך סיפר לו לפי תומו כמה הוא מרוויח, ושזה מספיק לו כדי לגדל משפחה בת עשר נפשות ולא חסר לו ב"ה שום דבר. הקצין כל כך התפעל ואמר: הלוואי עליי לחיות ככה. הוא אמר לי שהוא עצמו עוד לפני שמתחיל החודש כבר מוציא 20 אלף שקלים על הוצאות קבועות בבית.
ברמה האישית הרב חנוך עמד לצידי ונתן לי את כל הגיבוי והביטחון לאורך השנים. בכל פורום שנפגשנו כשהציג את עצמו אמר: "אני העוזר של הרב רואי". אגב, במשרד לא הסכים שנקרא לו הרב חנוך, רק חנוך. בכל התלבטות שלי בנושאי הציבור והישיבה התייעצתי איתו, וגם בדברים אישיים.
אכן זהו אובדן גדול מאוד לעם ישראל בכל כך הרבה מעגלים. עולם הישיבות, ארץ ישראל ועולם החסד. כן, החסד. לכמה משפחות הוא היה עוזר בצנעה. אם זה בהעברת תמיכות למשפחות נזקקות ולאברכים לפני החגים ובכלל, או בעצה טובה למשפחות במצוקה שהיה קובע איתן פגישה גם בימי שישי ובמוצאי שבתות, כי היה חשוב להן לשמוע מה דעתו. והוא מקשיב בנחת ומרגיע ומייעץ ומלווה ותומך, וכמובן נותן עצות חכמות ומועילות שהיו מניחות את דעתן של אותן משפחות.
מה הוא היה אומר?
מקובל לומר שלאחר השבעה, כשכל המנחמים מתפזרים, נשארת המשפחה לבד עם החיסרון שלה. אבל כאן החיסרון הוא של כולנו והוא כבר מורגש. כבר עכשיו כשמתעוררת איזו בעיה במשרד כולם שואלים את עצמם: "איך היה הרב חנוך מגיב? מעניין איך הוא היה פועל, מה הוא היה אומר, מה הוא היה עושה, איך הוא היה רוצה שנפעל".
הרב חנוך היה מתלמידיו של אהרן הכהן, אוהב שלום ורודף שלום, והיה אף מוכן לשלם מחיר כדי להתפשר ובלבד שכל הצדדים יהיו מרוצים. עליו ראויה שתיאמר המשנה בסוף מסכת עוקצין: "אמר רבי יהושע בן לוי, עתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק שלוש מאות ועשרה עולמות - ש"י עולמות, שנאמר: 'להנחיל אוהביי יש ואוצרותיהם אמלא'. אמר רבי שמעון בן חלפתא, אין לך כלי שהוא מחזיק ברכה אלא השלום, שנאמר: 'ה' עוז לעמו ייתן ה' יברך את עמו בשלום'".
הרב חנוך היה כלי מחזיק ברכה של שלום, של תורה ושל עשייה רחבת היקף. והכלי הוא זה שמאפשר אחר כך לכל האחרים ליהנות ולקבל את כל השפע מלמעלה. וכפי שפירש מרן הרב זצ"ל את נס אסוך השמן של אלישע הנביא, כאשר אשת עובדיה מבקשת מבנה להביא לה עוד כלי נוסף: "ויאמר אין עוד כלי, ויעמוד השמן".
אינני רוצה להטריח את הציבור, אבל תדעו שיותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן, ואם הייתי מאריך בסיפורי מעשיו של הרב חנוך ז"ל - יכלה הזמן והמה לא יכלו. ועוד רבות יסופר עליו בוודאי על ידי ועל ידי אחרים, ועוד חזון למועד.
בשנים האחרונות הרב חנוך נלחם במחלה כמו אריה. היה מלך בחייו והיה מלך במותו. הוא היה בשליטה מלאה על גופו, נפשו ונשמתו. כל עוד יכול להחזיק מעמד הוא למד, פעל ועשה גדולות ונצורות.
צר לי עליך, הרב חנוך היקר. היית מורי ורבי בכל כך הרבה מובנים, ידידי ורעי כאח לי. נעמת לי מאוד. תהא נשמתך צרורה בגן עדן עליון, עם כל נשמות הצדיקים והחסידים והעמלים עם הציבור לשם שמיים. קשה קשה עד מאוד לעבוד עם הציבור, ואפילו למשה רבנו לא היה קל, כפי שקראנו בפרשה: "האנוכי הריתי את כל העם הזה אם אנוכי ילדתיהו, כי תאמר אליי שאהו בחיקך כאשר יישא האומן את היונק". ולכן כל העוסקים בצורכי ציבור באמונה הקדוש ברוך הוא, ורק הוא, יודע להעריך את העמל והיגיעה שעברו בחייהם ולשלם את שכרם. "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם". בעל הגמול ישלם לך גמול טוב. ברוך משלם הגמול.
יהיו הדברים האלה שאמרתי, שאמרו אחרים ועוד ייאמרו לעילוי נשמתו הזכה והטהורה, ויהיה מליץ טוב ויושר על כל הקהילה הנשארה, על רעייתו, על אמו, אחיו ואחותו, ילדיו, חתניו וכלותיו, נכדיו, ובעזרת ה' גם ניניו. וגם עלינו, על מורנו ורבנו, על הישיבה, ועל כל יושבי הארץ הזאת. "ותמיד יתהלך נגד החיים ותנוח נפשו בצרור החיים". והאומר לעולמו די יאמר לצרותינו די ויגאלנו גאולה שלמה בקרוב, עד יקיצו וירננו כל שוכני עפר בראיית פני מלך משיח צדקנו, אמן.
הכותב בדמע משמש כראש כולל בישיבה הגבוהה בית אל