האישה שציינה את יום הולדתה ה־80 ביקשה לרגל התאריך העגול להיפטר מניירות מיותרים שהעמיסו על מדפי ביתה. היא לא חשבה שיימצא איש צעיר שיתעניין בדפים המצהיבים שאגרה מימי פעילותה כגואלת קרקעות ביהודה ושומרון, ואף ידלה מהם אוצרות מידע. אבל ליאור זברג עט על הארכיון בטרם הושלך לפח האשפה של ההיסטוריה, ולא החמיץ אף דף כחלק מהגדרת המשימה שלו: השגת כל מסמך רלוונטי שיסייע לו בגאולה ורכישה של קרקעות ביהודה ושומרון, ומשם גם למימוש בדמות השקעות בפרויקטים ובנייה.
במסגרת מאמציו של זברג (30), יועץ ויזם נדל"ן תושב יצהר, לשים ידו על כל מסמך שקשור להתיישבות, הגיע גם לארכיון של עו"ד פליאה אלבק המיתולוגית. שם ציפתה לו הפתעה שהולידה פרויקט בהיקף מרשים: "עיינתי בארכיון של פליאה אלבק ז"ל, לשעבר מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה ומי שסיפקה למעשה את המטרייה המשפטית להקמת ההתיישבות. מצאתי שם נייר לגבי האדמות של קרני שומרון, ובו כיתובים בעברית משנות השמונים: 'מזל טוב, רשמנו את חלקה פלונית בטאבו'. המסמך היה עדכון בין משרד ממשלתי ובין לשכת רישום הטאבו". זברג לא בזבז רגע. הוא קבע פגישה עם ראש מועצת קרני שומרון, יגאל להב, דאג לגייס רוכשים, ליווה את הפרויקט, ומהר מאוד הוכשר המקום ל־140 דונם לתעשייה בפארק תעשיות חדש במועצה. "עד אז זו הייתה חלקה שנקנתה מהבעלים היהודים שלא עשו איתה כלום, היום ב"ה יש כבר תוכנית בתחום השיפוט של המועצה".
חסידי בויאן נוהרים לשומרון
העיסוק של זברג בנדל"ן מכוון כמעט למטרה אחת בלבד: הצלת כל פיסת קרקע ביהודה ושומרון, העברתה לבעלות יהודית ומשם – בנייה ופיתוח. גאולת קרקעות מודל 2021. התהליך שנגמר ברכישת הקרקע מתחיל בעבודת תשתית מקדימה שמבצע זברג: עד כה קיים ראיונות עם מאות דמויות בעלות רקע היסטורי בתחום הקרקעות ביו"ש במטרה לאתר באמצעותן כל פיסת מידע ולעשות סדר בנוגע לאדמות יו"ש. "אני פועל רבות כדי להשיג ניירות, צילומים, עדויות וסיפורים על אדמות ביהודה ושומרון מימי העות'מאנים עד היום. לקחתי את התחום של אדמות ביהודה ושומרון שיש בו אי סדר, אנשים מספסרים במידע ועורכי דין כותבים בשפה לא ברורה. הרגשתי שאף אחד לא מבין ומי שמבין לא משתף. אנשים כל הזמן מבלבלים בין מושגים כמו אדמות מדינה, אדמות סקר, פסקי בג"ץ, חוקים ירדניים והחלטות הספר הלבן והממשל הבריטי. לכן החלטתי ללמוד את הנושא מההתחלה ועד הסוף ולסכם אותו תוך כדי עבודה מחקרית, יש שיגידו שמדובר בסוג של עבודת דוקטורט. ראיינתי כבר יותר ממאה אנשים מבוגרים בתקופה האחרונה, גם עורכי דין של שלום עכשיו וגם של רגבים. דיברתי עם כל מי שהסכים לדבר איתי, החל מקצינים בדימוס במינהל האזרחי שעסקו ברישום קרקעות, המשך בשופטים פלשתינים מבית המשפט בשכם מימי משה זר העליזים בשנות השמונים, וכלה באנשי התיישבות כמו שוקי לוין, שיש בידם ערימות של ידע".
על אף גילו הצעיר, זברג לא חושש לעבור לשלב הבא – הכלכלי, לזהות הזדמנויות ולהשקיע בשורה של פרויקטים שהוא יוזם ומלווה. "אני מושקע מקריית ארבע עד אבני חפץ. אני כל הזמן מחפש הזדמנויות לדעת לפני כולם". אחד המיזמים המצליחים שלו הוא בעיר עמנואל: "באתי לעמנואל בזמן שהוא לא היה יישוב אטרקטיבי, וכיום חסידות בויאן קונה בו מאות יחידות. עוד מעט חסידי בויאן יסתובבו בבנק בקרני שומרון, החסידים בביתר עילית יראו שהחברים שלהם עברו לשם ויבינו שזה מקום שההשקעה בו הייתה שווה. החוכמה היא להגיע כמה שנים לפני כולם".
ההשקעות של זברג, כאמור דווקא ביהודה ושומרון, הן לדבריו לא רק אידיאולוגיה אלא גם בעלות פוטנציאל כלכלי דווקא בגלל המיקום המיוחד: "עמנואל יכולה להפוך להיות קריית ספר, כי יו"ש יודעת לייצר דברים שישראל הריבונית לא יודעת לייצר, כמו כבישים עוקפים ושדרוג משמעותי של היישובים מבחינת איכות חיים, שיכולים לשנות את המחירים שם בצורה דרמטית. פעם היו לי לקוחות שהיו מוכנים להשקיע עד אורנית ועץ אפרים, מהר מאוד היו מוכנים להתקדם לעלי זהב ולשם, והיום הם כבר מוכנים להשקיע עד אריאל ותפוח, הקו הירוק נמחק כל הזמן", אומר זברג בביטחון.
אחד הפרויקטים המדוברים שבהם השקיע, ביחד עם שותף נוסף, הוא רכישת 120 דונם קרקעות בחוות גלעד, מספר חודשים לפני החלטת הממשלה להסדרת החווה. "הממשלה קיבלה החלטה לקדם את היישוב, שבמשך שנים לא היה מוסדר. אנחנו זיהינו את המגמה עוד קודם, והבאנו ליצירת העסקה". מבחינתו, מדובר ביזמות לטווח ארוך, וההשקעה בקרקעות בחוות גלעד היא תהליך שנמצא בתחילת דרכו.
אתה פועל גם מחוץ ליו"ש?
"כל שבוע אני מקבל הצעות להיכנס לעסקאות בחו"ל, אבל זה קו אדום בשבילי, אני לא מעוניין. יש לארץ ישראל את הברכה שלה, ערך מוסף שלא תמיד נכנס באקסל, גם אם כתוב שהתשואה בגרמניה היא עשרה אחוזים ובארץ ישראל ארבעה אחוזים. ברכה היא לא דבר זמני אלא ארוך טווח. לשמחתי אני מושקע רק ביו"ש, למעט הגרעין התורני בעכו. לצאת מיו"ש ולעסוק בגרעין התורני בעכו זה החו"ל שלי".
הפרויקט השאפתני החדש בעכו כולל רכישת שני בניינים ייעודיים על ידי משקיעים שזברג מביא, בשיתוף תושבי הגרעין התורני בעיר. חלקים נוספים במיזם עדיין אי אפשר לחשוף. בכלל, זברג מספר כי בעקבות הפרעות האחרונות בערים המעורבות קיבל פניות מגורמים בערים כמו לוד ועכו, שביקשו ממנו להביא אליהם משקיעים מטעמו, ובלשונם "חבר'ה מהשומרון".
זברג מגלה שהיעדים שלו יחצו בעתיד גם את קו עכו: "אם תשאל איפה פקיעין שלנו, אנחנו שוכחים את זה? איפה שפרעם שלנו, אנחנו שוכחים את זה? אז כן, נסיים עם עכו ונעבור לשפרעם".
פתרון דיור מומלץ: ההתיישבות הצעירה
על מרבית הפרויקטים החשובים להתיישבות שבהם הוא עוסק, זברג עדיין מנוע מלדבר. "יש רכישות קרקעות בשומרון שאמורות למנוע רצף טריטוריאלי ערבי, אך אשמח לדבר על כך בעוד כמה שנים", הוא רומז. "המבחן הוא בשטח, במשפחות ודונמים, לא בפוליטיקות קטנות ושליטה בתקציבים. יש לנו מלחמה על כל משפחה ומשפחה בהתיישבות וב"ה יש לא מעט גורמים שמנסים לעזור. אם אזכה להיות שותף קטן, דיינו".
המנוע שלך הוא ביזנס או אידיאלים?
"אני לא מאמין בחלוקה הזאת. בסוף למה אתה מרוויח כסף, כדי לקנות חולצה של מותג? העובדה שאני עצמאי מאפשרת לי להתנדב 30 שעות בשבוע לטובת היישוב אביתר, בדברים שחשובים לעם ישראל. לא רק לאביתר, אגב. אני נותן ייעוץ חינמי להרבה אנשים במאחזים, ולאו דווקא למזכירויות. אנשים שרוצים ליזום מהלכים בהתיישבות. מי שאומר לך שהוא עושה רק בשביל האידיאלים - תריח אצלו ביזנס, ומי שאומר לך שהוא עושה רק ביזנס, תריח אצלו אידיאלים".
ההתנדבות שלו למען היישוב אביתר לא עלתה בקנה אחד עם תוכניות אחרות שהיו לו לימים אלו, אבל זברג מרגיש מגויס למילואים במערכה על קרקעות יהודה ושומרון. "כשעלו לקרקע באביתר, לא יכולתי לעמוד מנגד. אני מרגיש במילואים, לא מבין בעסקנות פוליטית ולא בתקשורת אלא במקרקעין. תפקידי הוא להזהיר אנשים, אני מסביר מה יש להם ומה אין להם בשטח. לצערנו יש הרבה טעויות שנעשו בכל המאחזים, כל אחד תפס פינה וחשב שזה רשום על שמו בטאבו. אדם חושב שבגלל ששתל עץ אז יש לו זכויות לפיצויים במיליונים מאמנה, מהמועצה ומהמדינה". כדי למנוע תוצאות שכאלה מאנשי אביתר, משקיע זברג שעות רבות בעבודה למען היישוב: "אני משתדל להעביר את הפגישות שלי לאביתר, והשקעתי כסף בחוות דעת נוספות שהזמנתי בנוגע למקרקעין האזרחי, בשאלה מה מותר ומה אסור בשטח. המטרה שלי לחסוך להם את הפרוצדורה שהיישוב יגיע אליה בעוד חודש".
תנועת נחלה, שהקימה את היישוב, שואפת כל הזמן לצאת מהגדרות. יש אפשרות טכנית לממש את החזון?
"אין ברירה אלא לצאת מהגדרות. אם היום לא נצא, ההתיישבות תהיה חנוקה. נכון שאנחנו בונים לגובה, אבל המקום אוזל. ולגבי המהות: אפשר לייצר אדמות מדינה, הבעיה שהמדינה לא משקיעה בכך זמן וזה דבר שנצרך בדחיפות עליונה, למשל ביישובים כמו עמיחי וחרשה. לכן כשב'נחלה' צועקים 'המלך הוא עירום' זה מקדם את הנושא תודעתית וההישג יהיה בעוד עשרים שנה, כי בסוף ההתיישבות נגררת אחרי האזרחים. המדינה לא אמרה מיוזמתה 'בואו ניישב את יהודה ושומרון', אולי למעט מקומות כמו גבעת זאב. ההתיישבות הצעירה היא העתיד של ההתיישבות. אם לא נעלה לשם, לא יהיו קרקעות לדור הבא".
ולבנות בהתיישבות הצעירה זו עסקה משתלמת כלכלית?
"כפתרון דיור אני מאוד ממליץ לאנשים להצטרף ליישובים הצעירים. הרבה יותר משתלם לבנות למשל בית ביישוב אחיה, שנמצא על אדמות מדינה, מאשר לקנות בית בשני מיליון במודיעין. אבל לקנות דירה להשקעה בהתיישבות הצעירה, זה כבר יותר בגדר הימור כלכלי. מכיוון שאם תהיה למשל החלטת ממשלה על הסדרת יישוב שכזה, יבוא קמ"ט אפוטרופוס במינהל האזרחי ויורה: עכשיו תשלמו חצי מיליון שקל על אדמות המדינה ואני רוצה שתבנו גם ממ"ד תקני. הבית שקנית להשקעה מוסדר כעת מבחינה חוקית ואתה ישן טוב בלילה, אבל מבחינה כלכלית אתה נאלץ לשלם יותר, ולכן לא בטוח שזו הייתה השקעה טובה". זברג מדגיש כי יש לבחון כל מקום לגופו, בהתאם לרמת הרישום שלו: אדמה פרטית שרשומה בטאבו, אדמות מדינה או פחות מכך.
מהקיבוץ לבית ספר של 'אגודה'
זברג הוא אב לארבעה ילדים: חן (11), איתן (9), סיני (4) ופורת (2). הוא נשוי לאמונה, יועצת כלכלית ויועצת משכנתאות, בתה של חברת הכנסת אורית סטרוק ממפלגת הציונות הדתית. "הרבה פעמים אני שם לנגדי את דמותה של אורית, מה היא הייתה עושה בסיטואציה שבין המקום הפרטי לצורכי עם ישראל. סדרי העדיפויות שלה בין הציבור והפרט הם לא רציונליים. אני לומד המון מאורית ומקבל ממנה פרופורציות לחיים. פעם אמרה לי בגילוי לב אחת הח"כיות שרחוקות מהציונות הדתית, שאורית ויתרה על הקרדיט התקשורתי למהלך שקידם את ההתיישבות והעניקה אותו לה ולמפלגתה".
זברג נשמע כיום כמו מתנחל קלאסי, אבל ההיסטוריה שלו רחוקה מכך. "נולדתי בקיבוץ גבעת השלושה, שבועיים אחרי שההורים שלי עלו מרוסיה", הוא מספר. "בית של הורים עובדים ולומדים. גדלתי הרבה אצל סבתא כי ההורים עבדו קשה ולמדו שפה באולפן, בקושי ידעו מילה בעברית. אחר כך עברנו לפתח תקווה. הם היו משפחה רוסית קלאסית שהיו בטוחים שהגיעו לארץ זבת חלב ודבש עם דתיים. היה להם הלם מלראות מנגל ביום כיפור, מה שבאוקראינה הסובייטית לא היה קורה. מבחינתם בארץ ישראל כולם נראים כמו הרבי מחב"ד. אבל ככל שהשנים עברו, הייתה יותר הבנה".
המפנה ביחס ליהדות החל בבית הספר. "בכיתה א', עד היום אני לא יודע למה, החליטו לשלוח אותי ל'שובו', בית ספר שכל הילדים בו חילונים אבל הוא בבעלות הזרם הליטאי–חרדי. אמא שלי מעידה שתמיד עניינה אותי היהדות. כשהילדים היו מקפידים לזרוק את הכיפה כשיצאו מבית הספר, אני הייתי נשאר איתה. לכן למרות שלמדתי מכיתה ד' בבית ספר חילוני, כשאמרתי לאמא שלי בגיל 14 שאני חניך עזרא והולך ללמוד בישיבת בני עקיבא רעננה, היא לא ממש הופתעה".
בעקבות הגירוש מגוש קטיף השלים זברג את המהלך וחזר בתשובה. "בקיץ של הגירוש מגוש קטיף התחברתי מאוד לחבר'ה של מאהל המחאה ברעננה. קשה להבין רציונלית מה עובר לילד בן 14 בראש, אבל האדישות ששררה באוכלוסייה לקראת הפינוי, כל שכן ברעננה, חתכה אותי לכיוון מסוים. מצאתי את עצמי מתחבר לרוב התכנים שהיו שם". תהליך החזרה בתשובה לא נתפס בעיניו כדרמטי: "זה לא דרמטי כמו מישהו שעוזב משפחה. לילד בן 14 הכי טבעי שמה שהוא מאמין בו הוא עושה באותו רגע. ילד לא מסתכל אילו גשרים הוא שורף באותו רגע. אני אישית סולד מהמושגים 'ראיתי את האור'. המילים חוזר בתשובה גדולות עליי, אני לא אוהב את הטרמינולוגיה הזאת. יש לי את הסידור והאמונה שלי עם הקב"ה במיקרו ובמאקרו כחלק מעם ישראל".
הוא החל ללמוד בישיבה התיכונית ברעננה, אך לא מצא שם את מקומו. "ההורים הטילו וטו על פנימייה ומקומות מרוחקים, וכך מצאתי את עצמי בישיבה תיכונית מטר מהבית. חטפתי הלם תרבות", הוא משתף. "רוב הזמן הייתי עם חניכי עזרא, שהיו יותר תורניים, ואילו בישיבת בני עקיבא רעננה היה סגנון אחר. הרבנים קיבלו אותי בהערצה. לא הבנתי לעומק למה, כי מבחינתי כולה עברתי בית ספר. לעומתם, חלק מהחבר'ה לא הבינו אותי. החלום שלהם היה להיות בתיכון חילוני, בלי החוטים והטקסים. הם הסתכלו עליי במבט של מה רע לי בחיים. כשהזמינו אותי אליהם לשבת, לא הבנתי איך אמא שלהם בלי כיסוי ראש ועם מכנסיים. במקביל, באותו זמן התחברתי מאוד לרב מנדלסון מרעננה, ראש ישיבת הליכות עולם בקרני שומרון, לרב בני נכטיילר ולמורה ללשון ציפי שרעבי, כולם מהשומרון". בעקבות החיבור לשומרון, עבר לישיבת חיצים באיתמר ואחרי שנה עבר לישיבה הקטנה 'דורשי ייחודך' ביצהר.
בתום כיתה י"ב הצטרף יחד עם קבוצת רווקים לכולל אברכים של הרב עוזי שרבף בחברון. "הגעתי בעקבות הרב אריאל לוי וסיני תור. למדנו בעיקר הלכה וארץ ישראל. בעקבות קשר שהיה לנו בחברון עם כל מיני משפחות, הועלתה הצעה שאפגש עם אמונה סטרוק. בפועל מי שהציעה לי לצאת עם אמונה הייתה איילה בן־גביר. אחרי שלוש פגישות סגרנו, ומשם הכול היסטוריה". זברג מרעיף תשבחות על משפחת סטרוק. הוא מספר כי בזכות הפגישה של הוריו עם משפחת סטרוק הם קיבלו בהבנה את החלטתו להינשא בגיל 17, ללמוד בישיבה ולא ללכת לצבא ולאוניברסיטה. "הם אמרו לי במפורש: הכול טוב, אין חשש. אגב, גם אורית ובעלה חזרו בתשובה בגיל צעיר בבית הרב דרוקמן".
בתום תקופת לימודים בכולל חזר זברג ליצהר, עבד בבניין תקופה קצרה והתגייס לשירות של שלוש שנים בהגמ"ר שומרון. "תחת הקצין האגדי אליצור טרבלסי, הייתי בהגנת יישובים ובתדרוך כוחות שנכנסים לשומרון". לאחר שחרורו מהצבא קנתה לו חמותו אורית סטרוק מתנה: שובר לייעוץ מקצועי. "הלכתי ליחזקאל פרוכט מבני דקלים והוא הכווין אותי לעולם הנדל"ן, במה לעסוק ובמה לא לעסוק. משם הכול התחיל להתגלגל, כמסופר באריכות בספר".
"לחשוב נדל"ן" מאת: ליאור זברג
"המוכר אמר: אתה חצוף!"
זברג, בעל חברה העוסקת ביזמות והשקעות נדל"ן וליווי אנשים פרטיים לרכישת דירה וביצוע, אומנם למד יזמות נדל"ן בבית ספר ליזמות עסקית, אך הוא בעיקר אוטודידקט. "התחלתי ללמוד כל מילה כתובה, פגשתי אנשים מהתחום, ראיתי כל סרטון שעלה, ואפילו קניתי מגרש בגבעות של יצהר באלף שקל כחלק מההתחלה. באיזשהו שלב קנינו דירה להשקעה עם החסכונות מהצבא ומהעבודות. שם נפל לי האסימון: כולם רצו למכור לי ואף אחד לא רצה ללוות אותי. אחד רצה למכור לי בצפון, השני בדרום, אחד אמר שיקר ואחד אמר שזול. כונסים, מתווכים, אף אחד לא בצד שלך. לכן מאז אני עושה שני דברים: לבצע רכישות והשקעות באופן פרטי וגם ללוות משפחות שקונות דירה, ב"ה עברו אצלי כבר יותר ממאתיים משפחות". בין עסקה לעסקה הוא גם מרצה בתחום. "הרציתי למשל בצה"ל ובחברות 'קרתא' ו'עוגנים'". כיום נחשב זברג לאחת הדמויות המרכזיות והמקושרות בתחום הקרקעות ביו"ש. ביטוי לכך היה אפשר לראות ביום הולדתו ה־30 שחל לאחרונה, שבו השתתפו גורמים שונים הקשורים להתיישבות, החל מחברי הכנסת איתמר בן־גביר ואורית סטרוק, המשך בראש מועצת שומרון יוסי דגן וכלה באנשי התיישבות בכירים כמו קובי אלירז, שוקי לוין ובכירים לשעבר במינהל האזרחי.
הניסיון הייחודי שצבר זברג בתחום הוביל אותו לחבר את הספר 'לחשוב נדל"ן', המהווה מורה נבוכים בתחום. "חלק מהספר שלי אומר בעצם שאם אני יכול להרשות לעצמי לקנות בית, כל אחד יכול. אבא שלי עובד בשמירה ואמא שלי התחילה בגיל מאוחר לעבוד במחשבים, לא קיבלתי ירושה בינתיים ולא עשיתי אקזיט, להפך. נקודת הפתיחה הכלכלית שלי לא הייתה גבוהה. אבל זה לא סוף פסוק. יש לי כמה חברים שקיבלו לחתונה דירות בשווי שני מיליון שקל, הם בעצם פנסיונרים בגיל עשרים. לעומת זאת, אנחנו נכנסנו לשכירות בקרוואן, לא יכולנו לנוח על זרי הדפנה וזה יצר אצלנו את המרדף. עברנו חמש פעמים מהקרוואן עד לביתנו כיום, ואני בן לעולים שעברו עשר דירות במהלך הילדות שלי. באיזשהו שלב אני אעקוף אותם. בתחילה הגעתי לנכס הראשון שלי, משם לשני ולשלישי ולעוד. אני לא יכול להישאר במקום כי יש לי משכנתא ואני מחשב כל שקל מול הבנק".
לדברי זברג, כדי להצליח ברכישת נדל"ן צריך שילוב של השקעה גדולה של זמן עם קורטוב חוצפה. "אני אומר ללקוחות שלי: תהיו חצופים. אני לפעמים מציע למוכר הצעות מעליבות כמו: אני אקח משכנתא, אבל את ההון העצמי אשלם בעוד שנתיים. אמר לי המוכר: אתה חצוף! אבל אחרי שעתיים חזר אליי ואמר: מתאים לי. יש לי לקוחות שנחמץ לי הלב שלא יכולתי לעזור להם לפני עשרים שנה. חלקם שמו הכול בעובר ושב בלי לחסוך, ואחרים בגלל כל מיני מילים יפות שאמרו להם חשבו שהם קנו דירה שווה, ובמקום זאת קנו שטויות".
ספרו 'לחשוב נדל"ן' יצא לאור חודש לפני תחילת הקורונה, ולמרות שהחנויות והירידים היו סגורים הוא מכר יותר משלושת אלפים עותקים. "אני לא מלמד איך לקנות נדל"ן, יש מספיק ספרים בתחום שעושים את זה. התקווה שלי, באמצעות הספר הזה, היא לחסוך לאנשים את הכאב שבנפילה לבורות, שמונעת מאנשים להיכנס לתחום. "אחרי הכול, מדובר בעסקאות שמעורב בהן כסף. אומרים שאין חכם כבעל ניסיון, ואני מאמין גדול בלמידה מניסיון של אחרים. לכן בספר אני מנסה להביא מהניסיון הפרקטי שצברתי בעצמי, ומהניסיון של עמיתים למקצוע, וכך לחסוך לאנשים זמן ומאמץ".
בימים אלו יוצא הספר במהדורה חדשה, בתוספת פרק מיוחד ונרחב על הקורונה. "הרבה שאלו אותי בזמן הקורונה האם עכשיו זה הזמן שבו כדאי להשקיע. בפרק על הקורונה עניתי על שאלות שאנשים שאלו או מתביישים לשאול. שאלות שרלוונטיות גם לעיתות משבר אחרות, כמו משבר כלכלי עולמי או מבצע בעזה, כי הרי בסך הכול קורונה היא משהו רפואי, לא נדל"ני. כך למשל, אחד הדברים הראשונים שאני לא אוהב אלו המדדים. 'שמענו בחדשות שהמחירים עולים', אומרים לי לקוחות, ואני עונה להם: אתה לא הולך לקנות את כל המדד הישראלי אלא דירה, מקסימום שתיים, ואם שיחקת אותה קנית בניין. צריך עסקה טובה שתניב רווח בהווה או בעתיד, בהתאם לציפיות שלך. מאקרו כלכלה זה מדע באוניברסיטה והוא חשוב, אבל אותי מעניין אם הרווחתי או הפסדתי בעסקה. כך למשל, אם באילת המחירים ירדו בארבעה אחוזים אבל אני עשיתי שם עסקה טובה, מה אכפת לי שהמחירים ירדו? אני עשיתי אחלה עסקה".
מה החידוש של הספר? לדבריך הכול נשמע פשוט מדי.
"לחשוב מחוץ לקופסה ולייצר עסקאות. הכי קל זה להיכנס ל'יד 2', לראות את המחירים ולהתייאש. לפעמים לוקח חודשיים לחפש ולפעמים אדם מרוויח פחות ממה שחשבת. אנחנו לא חיים בפליפ של מניות, המטרה היא להגיע לגיל מבוגר ושיהיה לנו משהו משמעותי בשביל הילדים. לכן החידוש הוא בתודעה שגם אתה יכול. העולם הוא פשוט, רק צריך שתיכנס לראש מסוים ותבנית מסוימת ותעבוד לפי כללים מסוימים. וכמובן הפאנץ' הוא להתאבד על זה. יש ספרים שגילו סודות הרבה יותר גדולים והם נמכרים במאות מיליוני עותקים. ההבדל הוא לא במי שקנה את הספר, אלא במי שיישם את המתכון. הכול בראש, לא בכמות הכסף. היה לי לקוח שהיו לו רבע מיליון שקלים והוא החליט שב־2021 הוא קונה דירה ויהי מה, והוא אכן קנה. לעומתו, לקוח אחר שיש לו בעובר ושב 750 אלף שקלים, אבל הוא רוצה עכשיו לראות עולם, לשפץ את הדירה שהוא שוכר וגם שוקל לקנות מנגל יוקרתי – היה לו בחיסכון פי שלושה מהראשון, אבל הוא העדיף לבזבז וליהנות. לראשון תהיה דירה, ולשני לא. הראשון יקנה דירה שהערך שלה בעלייה, והשני יהיה עסוק בליהנות. ללמדנו שהכול בראש".
מה החלומות לעתיד?
"ברמה הפרטית אני חולם לשבת וללמוד גמרא, שחמט וקורסי ערבית ואנגלית שקניתי, וכמובן לחזור לצייר קצת. משתדל בין לבין לאסוף מטבעות, להתנדב בחברה קדישא ולשרת במילואים. כרגע אני בעיקר במילואים לטובת משימות חשובות בתחום הנדל"ני, שם ברמה הפרטית החלום שלי מתגשם. אנשים אומרים לי 'קראנו את הספר שלך' או 'עשינו איתך תהליך ובזכות זה יש לנו דירות', זה הדלק שלי. ברמה הציבורית אני רוצה להיות שותף בפרויקטים גדולים כמו זה של הגרעין התורני בעכו שבו אני עוסק עכשיו, או להביא את הציבור החרדי לשומרון, ועוד דברים שאני לא יכול לספר".