נפתלי בנט
נפתלי בנט צילום: קובי גדעון, לע"מ

בדמדומי הלילה נעלו המתבגרים הפרטיים שלי נעליים ופנו לצאת מהבית.

"מה", שאלתי, "לאן?"

"כדורסל", הם אמרו בקצרה.

הסתכלתי בשעון. השעה הייתה עשר ורבע, בלילה, לא כולל מע"מ.

"למה עכשיו?" חקרתי.

"אם לא עכשיו אימתי?"

"לא יודע", אמרתי, "בבוקר? אחר הצהריים? בשעות הערב המוקדמות?"

"עשר זו שעת ערב מאוד מוקדמת".

"עשר זו בכלל לא שעת ערב".

"אז מה?"

"לילה".

"תלוי איך מסתכלים על זה".

עקרונית הם צודקים כי הכול יחסי בחיים, כמו שאמר אלברט איינשטיין באופן יחסי למדי. אז כן, הכול יחסי. אם אתה קשיש מרובע כמוני שצריך לצאת לעבודה בבוקר, עשר בשבילך זה אמצע הלילה. אם אתה נער מתבגר שהולך לישון בשלוש לפנות בוקר, עשר היא בסך הכול שעת צהריים מאוחרת שבה ההורים המוזרים שלך הולכים לתפוס שנ"צ עד שש בבוקר, או שש בלילה כמו שהמתבגרים קוראים לזה באופן יחסי לגמרי.

מתבגרים אוהבים ללכת לישון מאוחר ואין מה לעשות נגד זה. זו אבולוציה טבעית – כשילד נולד הוא גוזל, כשהוא גדל קצת הוא פשוש, כשהוא מגיע לגיל ההתבגרות הוא הופך לינשוף שישן ביום ומתעופף בלילה לשחק כדורסל. גם אני הייתי פעם דורס לילה לפני שנהייתי עוף קפוא. הבעיה היא שכשהם הולכים לישון מאוחר הם לא קמים לתפילה בבוקר, וכשלא קמים לתפילה כל סדר היום משתבש. או שהם כן קמים לתפילה, אבל אז הם עייפים נורא וכל סדר היום משתבש. הם מצידם מוכנים לוותר על סדר היום לטובת סדר הלילה, או בכלל לוותר על סדר באופן יחסי, או כללי, או מוחלט. לצערם כאן אני נכנס לתמונה, נשר זקן וקירח שדורש מהם ללכת לישון בשעה סבירה כדי שיקומו בזמן ללימודים. ובעיקר כדי שלא יישארו בבית בזמן שאני צריך ללכת לעבודה. אם אני לא ישן ביום, אף אחד לא ישן ביום. מה קרה.

בקיצור, הפעלתי את סמכותי ההורית והודעתי להם שיחלצו נעליים וישכחו מהכדורסל. הם מאוד התרשמו מאישיותי הכובשת, אבל אמרו די לכיבוש.

"חייבים ללכת", הודיעו המתבגרים.

"למה?"

"קבענו עם חברים".

"אז תודיעו להם שדוחים למחר, ולשעה מוקדמת יותר".

"אי אפשר".

"למה?"

"עסוקים".

"במה?"

"כל מיני דברים".

"זה הכול עניין של סדר עדיפויות ותכנון נכון של היום", אמרתי, "הנה, תלמדו ממני. אתם ראיתם אותי פעם יוצא בשעה כזאת לשחק עם חברים?"

"טוב", הם אמרו, "לך אין חברים".

זה, אגב, ממש לא נכון. יש לי המון חברים, פשוט אין לי איתם יחסים קרובים. או יחסים בכלל. הכול יחסי, לא?

"בקיצור, אבא", הם אמרו, "לך לישון. מחר יש לך יום עבודה, לנו יש חופש".

ידעתי שזה יגיע מתישהו. שנת הלימודים הסתיימה לה, החופש הגיע, יאללה אבא, אל תעיק. תכל'ס אפשר להבין אותם. זה הזמן שלהם לנוח, להתאוורר, ללכת לישון מאוחר, לקום מאוחר ולא לעשות כלום כל היום. הייתה שנה קשה, קורונה, מלחמה, בחירות, זה הזמן שלהם לפצות את עצמם על שנה שלמה שבה הם הלכו לישון מאוחר, קמו מאוחר ולא עשו כלום כל היום. אז הולכים לשחק כדורסל בעשר בלילה, אפשר לחשוב מה כבר קרה. למה מה, יותר טוב שיישבו בגינה הציבורית על פק"ל ומי יודע מה עוד ויפריעו לשכנים? שיראו סדרות מטופשות בנטפליקס עד ארבע לפנות בוקר ואז יתיישבו לראות את הסדרות המטופשות של מילווקי נגד אטלנטה ופיניקס נגד הקליפרס? אגב, כמה כמה?

שילכו לשחק כדורסל, מה אכפת לי. רק שייכנסו הביתה בשקט, ויפתחו את המקרר בשקט, וישאלו מה אני מכין להם לאכול ברבע לאחת בלילה, אבל בשקט, שאני לא אתעורר. אחר כך שיעשו מה שהם רוצים. העיקר שיהיו בשקט. כמו ינשופים.

*** מרכז בנט לשלום ***

נפתלי בנט השווה השבוע בין הממשלה הנוכחית ובין ממשלת האחדות של פרס ושמיר ב־1984. "כמו אז, כן עכשיו, חזרנו לעבוד בשבילכם", הוא כתב בטוויטר וזה משמח מאוד, כי מכאן משתמע שמאז שממשלת האחדות התפרקה ב־1990 אף ממשלה לא עבדה בשבילנו. מזל שסוף סוף יש לנו את הממשלה של בנט שעובדת עלינו. סליחה, בשבילנו.

עכשיו אתם יכולים לצקצק בלשון כמה שאתם רוצים, אבל האמת היא שממשלת הבנט זהה לחלוטין לממשלת האחדות של שנות השמונים. ממש העתק מושלם. עובדה, בקואליציית האחדות של 1984 היו 101 ח"כים, בדיוק כמו הקואליציה של בנט שמגרדת 60 ח"כים ביום טוב במיוחד. שמיר עמד בראש מפלגה של 41 חברי כנסת, ממש כמו בנט שעומד בראש המפלגה השישית בגודלה שיש לה שישה ח"כים, חצי מהם מסכנים, סובלים מאוד מכאבי בנט. זאת אומרת בטן. למערך של פרס ולליכוד של שמיר היו יחד 85 מנדטים, וגם אצל בנט המפלגה הכי גדולה (בפער) נשארה בחוץ כי ככה מנהלים אחדות אמיתית, בלי חרדים, מתנחלים והעם.

ומה שהכי חשוב, שמיר ופרס לא העלו על דעתם להעמיד קואליציה על כרעי מפלגות אנטי־ציוניות, וגם בנט ממש לא צריך את מנסור עבאס ואת התמיכה של אחמד טיבי מבחוץ. יש לו את יאיר גולן.

אה, ובממשלת האחדות של שנות השמונים היה קונצנזוס נגד מדינה פלשתינית ובעד יד קשה מול מחבלים, וגם בממשלה האהובה שלנו יש שותפים שמזילים ריר על הכרית בלילה כשהם חולמים על כנסים משותפים עם שוברים שתיקה ובצלם ועל חיילים ישראלים שנוהרים במטוסים לבית הדין הבינלאומי בהאג.

בקיצור, האחדות של היום היא בדיוק כמו האחדות של פעם, כשפרס עשה לשמיר את התרגיל המסריח וכמעט הצליח להדיח אותו ולהקים ממשלה חלופית. היום זה לא היה קורה, מכיוון שהיום אין סיכוי שמישהו יעלה על דעתו להבטיח לבוחרים לא להקים ממשלה עם מרצ והמפלגות הערביות ואז כן לעשות את זה, ובטח שלא לעמוד בראשה עם שישה מנדטים עלובי נפש ולהשוות את עצמו לשמיר. לפרס כן, כי פרס באמת פירק את האחדות וטען שהוא הוא האחדות האמיתית.

נפתלי פרס, מתגלגל על הלשון בכלל לא רע. אולי בקרוב נזכה שוב לשמוע את הזמירות הישנות והטובות על מזרח תיכון חדש, כמו אז, בימים הטובים, כשח"כים מהימין ערקו אל השמאל כדי להעביר את הסכמי אוסלו. העיקר שהם חזרו לעבוד בשבילנו.

dvirbe7@gmail.com