שמחה ולאה גולדין עם מזכ"ל האו"ם
שמחה ולאה גולדין עם מזכ"ל האו"ם צילום: באדיבות האו"ם

כבר שבע שנים שלאה גולדין לא מוצאת מנוח. "שבע השנים הרעות", כך היא מכנה בכאב את השנים הקשות שחלפו מאז שהתבשרה על מות בנה, סגן הדר גולדין, וחטיפת גופתו. אך נדמה כי בימים האחרונים הקושי והכאב התעצמו לאין ערוך וגולדין נסערת מאוד.

"אנחנו במאני טיים", היא אומרת וקולה רועד. "מבצע שומר החומות מאחורינו והממשלה החדשה לפנינו, וצריך להפעיל את כל המנופים כדי להשיב את הלוחמים שלנו הביתה. מדובר בשני חיילים שמדינת ישראל שלחה להילחם נגד האויב שלה בעזה והפקירה אותם. עכשיו קמה ממשלה חדשה שמכריזה חגיגית מעל כל במה על שינוי. זה לא מספיק להכריז על שינוי, צריך לעשות", היא קובלת. "לא סתם המוטו של עם ישראל הוא נעשה ונשמע. זו לא חוכמה רק להשמיע קלישאות ולעשות ספינים, זה לא יחזיר לנו אותם. התקווה שלי היא שממשלת השינוי תעבור לעשייה".

רק טלפון לביידן וא־סיסי

את סומכת על ההנהגה החדשה?

"הפרסונות שעכשיו נבחרו לנהל את המדינה הן לא חדשות, הן נמצאות איתנו מהיום הראשון. נפתלי בנט היה חבר בקבינט המדיני־ביטחוני יחד עם יאיר לפיד כששלחו את הדר לעזה. שר הביטחון בני גנץ היה רמטכ"ל בצוק איתן. יו"ר ועדת חוץ וביטחון אורנה ברביבאי הייתה ראש אכ"א שהביאה לנו את הבשורה המרה באותו ערב, והבטיחה לנו שהיא ערבה להשבת הדר ואורון. אנחנו מדברים על אותן פרסונות ואותם שחקנים, כך שאין הרבה מה להסביר להם. מה שצריך הוא פשוט לדרוש מהם לעשות. ובנקודת הזמן הזאת לעשות זה קריטי, כי אנחנו בחלון הזדמנויות שהולך ונסגר".

במה מיוחד הזמן הזה דווקא?

"כשסוגרים מלחמה, וזו מלחמה לכל דבר ועניין, מחזירים את החיילים משדה הקרב. אני בוגרת מלחמת יום כיפור, החברים שלי נשארו חצי שנה במילואים בקילומטר 101 בסיני עד שהחזירו את כל השבויים והחללים, וזה היה חצי שנה אחרי הפסקת האש. כשמתייחסים למערכה, ואני לא מאמינה שאני צריכה להסביר את זה, זה לא מסתכם רק ברגע שמפילים בניין או יורים פצצה. המבט הוא רחב יותר, והקטע הכי משמעותי הוא סגירת המערכה וההסכמים שיכולים להכריע את האויב.

"מדינת ישראל נמצאת בימים אלו בחלון הזדמנויות, ארצות הברית לחצה עליה שתגיע להפסקת אש ולוחצת על חתימה על הסכמים, יחד עם המצרים והקטארים. אלה בדיוק אותם שחקנים שעשו את זה ב־2014. הם כפו עלינו הפסקת אש, שחמאס הפר אותה, כך שהיום זה בין השאר גם אחריות שלהם להחזיר לנו את החיילים", היא מפנה אצבע לכיוונן של המדינות המעורבות, אך מזכירה כי האחריות המרכזית נופלת על כתפי ראש ממשלת ישראל: "כל מה שצריך זה שראש הממשלה נפתלי בנט ירים טלפון לא־סיסי נשיא מצרים ולביידן נשיא ארצות הברית ויגיד להם בצורה חד־משמעית: 'אני רוצה את החיילים שלי בחזרה כתנאי לכל התקדמות בהסכמות, נקודה'. הכול כצעד בונה אמון. וזה בדיוק מה שנדרש על פי הדין הבינלאומי".

דיברתם עם נפתלי בנט אחרי שנבחר לראשות הממשלה?

"לא. אין לו זמן בשבילנו".

ניסיתם?

"בוודאי. לא הגענו אליו אלא למעטפת של העוזרים שלו, שהסבירו לנו שאי אפשר. אם יש עכשיו שינוי, כמו שהם מציגים את הממשלה, ויש ראש ממשלה חדש שהבטיח לנו פעם אחרי פעם לעשות הכול כדי להוציא את החיילים, אז הוא יכול להתפנות לשתי דקות להרים טלפון לנשיאי מצרים וארצות הברית, ולהנחות את המשלחת הישראלית שאין לה מה לקבל החלטה על שום דבר לפני שמחזירים את החיילים כצעד בונה אמון. זה מה שהוא צריך לעשות ושום תירוץ לא יתקבל. עד היום התירוץ של נפתלי בנט כחבר בקבינט היה שהוא לא יכול לעשות שום דבר, כי רק ראש הממשלה קובע. אז בבקשה, עכשיו הכדור בידיים שלו".

זה נשמע נורא פשוט, להרים טלפון לביידן או לא־סיסי, אז מה עוצר את ראשי הממשלה? למה זה לא נעשה?

"אנחנו התרוצצנו בכל העולם, הופענו באו"ם, דחפנו להחלטות באו"ם, היינו בבית הלבן ואנחנו יודעים בבירור שזה מה שהם מסכימים לעשות. אבל הבעיה היא שאף אחד במדינת ישראל לא אומר להם: 'תעשו! תחזירו לנו את החיילים'. הרי האמריקאים ידעו להחזיר את החטופים שלהם מצפון קוריאה כתנאי לפגישה עם הנשיא הצפון־קוריאני. הם יודעים מה לעשות. עכשיו, את שואלת אותי למה כוחותינו לא עושים את הצעד הפשוט הזה? במהלך שבע השנים האחרונות למדתי לצערי שהם איבדו את הערך והם איבדו את הדרך", היא אומרת ומשתתקת.

"הם איבדו את הערכים. הערך המשמעותי ביותר בעם ישראל הוא הערבות ההדדית, בלי ערבות הדדית אין לנו קיום. ערך הרעות הוא אתוס של צה"ל, וזו הברית שכרתנו עם צה"ל כשהבאנו את הילדים שלנו ללשכת גיוס, שחיילים מחזירים בכל מצב – חיים, פצועים או חללים. אם נחזור לבסיס היהודי שלנו, החובה שלנו היא לדאוג להביא את הבנים לקבר ישראל. מדובר בחסד של אמת. כל אדם יכול להתחבר לערכים הללו, אם זה הערך הדתי או הערך הישראלי או כבוד האדם, אז למה הם לא עושים את זה? המסקנה שלי היא שהם לא רוצים, כי יש להם משהו אחר יותר חשוב. שופכים על עזה מיליוני דולרים. מדובר בביזנס. הכסף מדבר. אתמול הודיעו שהיצוא מעזה כבר עובר לישראל, הטקסטיל, החקלאות. השדות שלנו, של אחים שלנו, נשרפים, אבל את העגבניות מייצאים מעזה והמילואימניקים שלנו אוכלים אותן. את זה את מבינה?!" היא קוראת בחוסר השלמה.

לא ישנה כבר שבע שנים

במשך שבע השנים האחרונות גולדין מגויסת כל כולה להשבת בנה משבי החמאס ולהבאתו לקבר ישראל, אך בד בבד היא מבקשת להדגיש שזהו איננו מאבקה הפרטי אלא מאבק לאומי שיכריע את גורל המדינה כולה: "כבר שבע שנים שאני לא ישנה בלילות", היא משתפת בכנות. "איך אפשר לישון? אבל אגיד לך משהו, אף אמא לא יכולה לישון בשקט. אמא שיש לה ילד חייל או בעל מילואימניק או ילד שיתגייס בעתיד – לא יכולה לישון. אנחנו חיים במדינה שבלי הצבא אין לה קיום. אם אנחנו לא נילחם על הערכים שלנו אין לנו קיום".

השבוע שיגרה לאה גולדין יחד עם בעלה פרופ' שמחה גולדין פנייה לשרי הקבינט ולרמטכ"ל, לרגל ציון שבע שנים למבצע צוק איתן. בפנייה הביעו את דרישתם כי השבת השבויים והנעדרים בעזה תהיה תנאי ראשוני לכל הסדרה עם חמאס. על ממשלת ישראל, הם כתבו, לפעול באופן מיידי להשבת הבנים.

יש לך ציפיות מגנץ, לפיד ובנט?

"אני לא מדברת על ציפיות אלא על דרישה. על הדרישה שלנו, האזרחים, מנבחרי הציבור. הם מתהדרים בשינוי, אבל זה לא שינוי עד שעושים שינוי. והשינוי הראשון שהם מחויבים לו הוא תמונת הניצחון של שומר החומות – תמונה של השבת הבנים. ראש הממשלה נפתלי בנט יכול להירשם בספרי ההיסטוריה כמשיב הבנים, זה יכול להיות חתום על שמו. זו לא ציפייה, זו דרישה ואני משוועת שאני לא אהיה לבד בדרישה הזאת", היא נושמת עמוקות.

את מרגישה לבד?

"בכל פעם שאני מתראיינת דואגים לרמוז לי שזו הבעיה שלי, 'את יש לך טענות', 'את מתלוננת'. אני זועקת ומתחננת בלי הפסקה כבר שבע שנים: בואו נשמור על הערכים שלנו ולא נפקיר חיילים, ובינתיים החגיגה בעזה נמשכת ואף אחד לא מבקש את הבנים. הס מלהזכיר. משתיקים את כולנו. ואני שומעת מהאמריקאים ואני שומעת מהקטארים ושומעת מהמצרים שאף אחד לא מבקש את הבנים. את מבינה את המצב המטורף שאנחנו נמצאים בו? ראינו את כל אלו שניהלו את צוק איתן, ראש הממשלה לשעבר נתניהו, שר הביטחון לשעבר בוגי יעלון, הרמטכ"ל של צוק איתן בני גנץ, ראש אמ"ן של צוק איתן אביב כוכבי, ראשת אכ"א של צוק איתן אורנה ברביבאי, והרב רפי פרץ, הרבצ"ר שקבע את מותו - כל אלה היו ערבים לנו להשבת הדר, ונעלמו. את שומעת אותם? הם נעלמו".

לא השתתפתם בטקס האזכרה הממלכתי השנתי לזכרם של חללי צוק איתן שהתקיים השבוע. מדוע?

"עמדנו בחוץ. אנחנו לא נכנסים לאירוע, כי צוק איתן לא נגמר. עד שובם של אורון והדר אין לנו מקום שם. שר הביטחון בני גנץ ניגש אלינו ואמר: אני מקווה שיום אחד יהיה בסדר. איך אפשר לקבל משפט כזה? זה לא נתפס. עניתי לו: על מה אתה מדבר? כאן ועכשיו אתה צריך להחזיר אותם".

אבל יש גם את הצד השני במשוואה, אז אולי לא הכול תלוי בהם?

"בוודאי שזה תלוי גם בצד השני, אבל הם טרוריסטים. אותם אנחנו צריכים להכריע. הם הרי רוצים גם את ירושלים, הם רוצים לזרוק אותנו לים, מה אכפת לי שהם רוצים? מה נהיה איתנו? הבריון השכונתי מנהל אותנו?" היא מסרבת להשלים עם המצב. "יש לנו אויב של טרוריסטים, בריונים, והם ממררים לנו את החיים, ממררים לעם שלהם את החיים, ומה אנחנו עושים? עוסקים בכניעה טוטאלית לכל הגחמות שלהם. ושלא נתבלבל, זה לא עניין רק של אוכל ותרופות, יש הרבה מעבר לזה. צריך לעצור את מעבר הסחורה מהרצועה ולרצועה ולהגיד בקול רם וברור: חלאס, קודם תחזירו לנו את החיילים. מה לא ברור פה?!

"הכבוד הלאומי שלנו הוא להגיד בנחרצות מה אנחנו רוצים, לפעול. הניצחון הוא לא רק דרך פצצות. הניצחון הוא בצד הערכי ובהגנה על הזכויות של אזרחי וחיילי מדינת ישראל. לדאבון ליבי, הזכויות שלי ושל בני הדר מופרות כל הזמן ברגל גסה יחד עם הזכויות של האנשים בעוטף, ותחת הרבה שקר והרבה מרמה. אמרו לנו אחרי שומר החומות שהכריעו אותם, שהחמאס נמצא בשפל המדרגה, ובכל זאת ישראל לא מתנה תנאים אלא משתיקה את העניין. מישהו יודע, למשל, מיהו ראש המשלחת לקהיר עכשיו? מי יושב בקהיר? הם מתנהגים כמו גנבים בלילה. ככה הם התנהלו בצוק איתן, אבל אז היינו בתוך היגון, לא הבנו בכלל מה קורה. עכשיו אנחנו צועקים את נשמתנו שזה הזמן לדרוש את השבת החיילים. זו המשמעות, זה החוק הישראלי, זה החוק הבינלאומי, זו החובה הלאומית והמוסרית שלנו להשיב את החיילים משדה הקרב".

ובכל זאת, גולדין מתעקשת לדבוק במעט אופטימית. "שבע שנים זה יותר מדי זמן. מבחינתי נגמרו שבע השנים הרעות ואני מתפללת שהתחילו שבע השנים הטובות. חשוב לי לציין שלהשיב את הבנים לא עולה כסף, זה לא עולה כלום, זה רק לעמוד על הערכים שלנו ולהילחם עליהם".

מה מחזיק אתכם?

"אנחנו דור שני לשורדי שואה, והמוטו של האימהות שלנו היה שמסתכלים קדימה ולא מביטים לאחור. כמו ברכיבה על אופניים, מוכרחים להמשיך לפדל, כי אם נעצור - ניפול. אנחנו דורשים שהשבת הבנים תהיה תנאי חד־משמעי.

השאלה שצריכה להדהד בכל פינה היא למה הם עדיין לא כאן. צריך להעמיד את נבחרי הציבור בבושתם, ואני מצפה שעכשיו זה יהיה המעשה הראשון של ראש הממשלה החדש בתפקידו. שלא נטעה, השבת החיילים היא לא הבעיה הפרטית של לאה גולדין, זו בעיה לאומית מספר אחת של מדינת ישראל. שבע שנים משחקים בנו. זהו, עכשיו נגמרו הדיבורים, הממשלה צריכה לפעול. איך לעשות את זה ומה לעשות – הם יודעים בדיוק. עכשיו זה בידיים שלהם".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו