על דבר אחד אין חולק. שרת החינוך החדשה, ד"ר יפעת שאשא־ביטון, רצתה בתפקיד הזה, מאוד. פעמים רבות אמרה שזו המטרה שלשמה נכנסה לעולם הפוליטי.
"החלום שלי", אמרה לרבקי גולדפינגר בכתבה שהתפרסמה כאן לפני כחצי שנה, "הוא לכהן כשרת החינוך, מתוך שאיפה להחזיר את החינוך למערכת החינוך ולעצב אותה מחדש יד ביד עם אנשי ההוראה. לצערי, זו מערכת מאוד חבולה, למרות שמדובר בעולם מרכזי שחשוב לעתידנו".
היתרון השני של השרה הוא העובדה שהיא מכירה את תחום החינוך באופן שלא רבים מכירים אותו. היא הייתה מורה לספרות ומחנכת, הרצתה באקדמיה, חקרה את התחום, הייתה סגנית נשיא במכללת 'אוהלו' להכשרת מורים ואפילו החזיקה את תיק החינוך בעיריית קריית שמונה, מה שמעניק לה את נקודת המבט של החינוך בשלטון המקומי. את הצלצול היא מכירה היטב, והיא גם שואפת לתקן את חוליי המערכת. שני אלה מוסכמים, אך איזו שרה היא תהיה? בזה הדעות חלוקות.
פופוליזם או אומץ לב?
שש שנים נמצאת שאשא־ביטון בכנסת. התפקיד הפוליטי הבכיר ביותר שבו כיהנה עד היום הוא שרת הבינוי והשיכון, אבל מה שהפך אותה לדמות בולטת היה המינוי לתפקיד יושבת ראש ועדת הקורונה. מינוי שבו החזיקה בכנסת הקודמת, כנסת הקורונה. ההתנהלות שלה בחודשי הקורונה הארוכים, בין גלי הקורונה הסוערים, עוררה עליה הרבה מאוד ביקורת.
ענייני הקורונה היו עשויים להישאר פסקה בקורות חייה של שאשא־ביטון אם לא היינו עומדים כעת בפתחו של אתגר קורונה חדש, שנדמה כי איש אינו יודע עדיין מה טיבו. הפעם שאשא־ביטון איננה עומדת בראשות ועדה, חשובה ככל שתהיה, אלא אחראית על מסגרות החינוך של ילדי ישראל ובוגריה אשר באוניברסיטאות. כבר בתחילת השבוע נוצר בינה ובין ראשי מערכת הבריאות העימות הראשון על רקע סמכויות ואמון. הדיון נסוב על הארכת חוק הקורונה שתוקפו יפוג בסוף השבוע הזה. שרת החינוך הנכנסת טענה שישראל לא נמצאת במצב חירום ולכן אין להאריך את תוקפו ולאפשר לממשלה סמכויות נרחבות. "כשמגדירים מצב חירום למרות שאין אנו עלולים לאבד את הציבור, וכאשר נגיע באמת למצב חירום - הציבור כבר לא יהיה איתנו", אמרה.
בהמשך טענה כלפי פרויקטור הקורונה פרופ' נחמן אש וד"ר שרון אלרעי פרייס, ראש שירותי בריאות הציבור: "תהיו רציניים, בואו עם שקפים ומספרים". נציגי משרד הבריאות טענו שהנתונים ששרת החינוך החדשה מציגה אינם נכונים וכי הם יכולים להוכיח זאת. בשלב זה התערב ראש הממשלה נפתלי בנט וביקש מהשרה "לשמור על כבודם של אנשי המקצוע".
בנט לא אמר את דבריו בחלל ריק. בשבתה בתפקיד יו"ר ועדת הקורונה הרבתה שאשא־ביטון להציג עמדות מנוגדות לאלה של משרד הבריאות והממשלה בכלל, זאת למרות שנמנתה על סיעת הליכוד. שאשא־ביטון סירבה להעביר שבע מתוך 11 החלטות שהובאו לאישור הוועדה שלה. לא רבים מסכימים להעביר היום ביקורת על השרה בשמם. אחד החריגים בעניין הזה הוא חבר הכנסת יואב קיש, שהיה סגן שר הבריאות בממשלה הקודמת. השבוע הוא אמר לרדיו גלי ישראל: "אני מאוד מודאג ששאשא־ביטון נמצאת שם. היא לא מבינה את המצב, מנותקת מהמציאות. היא גורם שיכול להיות מאוד מסוכן לבריאות ישראל".
גורמים אחרים שעבדו מולה בתקופת הקורונה גם הם אינם אופטימיים באשר לתפקודה במשרד החינוך. לדבריהם מה שהוביל אותה בעת שעמדה בראשות המשרד היה פופוליזם. פעם אמרה שלא צריך לסגור מוסדות, ופעם שמשרד הבריאות משחק במספרים כדי להשאיר את תלמידי הכיתות הנמוכות בבית. הגורמים מניחים שההתנהלות שלה במשרד החינוך לא תהיה שונה באופן מהותי מזו שהייתה בעת שהיא ניהלה את הוועדה. הגורמים מסתמכים על הכרזותיה של השרה הנכנסת בדבר כוונתה לצמצם את בחינות הבגרות, לבטל את הלימודים בימי שישי ולאפשר לימודים באוניברסיטאות בלי בחינה פסיכומטרית. לדבריהם היא מדברת על המכנה המשותף הנמוך ביותר, הפופולרי ביותר, זה שכולם יהיו שמחים בו.
יש הרואים בשרת החינוך החדשה אישה בעלת אומץ. בסופו של דבר בתקופה שבה עמדה בראש ועדת הקורונה היא עמדה מול גורמים חזקים מאוד במפלגתה ואפילו איומי פיטורין. אבל הגורמים שעמם אנחנו מדברים לא מסווגים אותה כאחת האמיצות, להפך. בעיניהם יש חברי כנסת אמיצים ויש כאלה שמבקשים למצוא חן. היא שייכת לסוג השני.
הערה אחרונה של הגורמים נוגעת למהירות שבה שאשא־ביטון סימנה את הנושאים והשינויים שהיא רוצה להביא, עוד לפני יום עבודתה הראשון במשרד. זה לא רציני בעיקר משום שמשרד החינוך אינו סירת מרוץ שמפנים את ההגה שלה בזריזות לצד השני, אלא נושאת מטוסים גדולה ומגושמת. התפקיד החדש מצריך רוגע והרבה מאוד קשב בניווט וזה, אומרים הגורמים, מה שלא נראה שיש לה.
"הזדמנות להיפטר ממה שלא רצוי"
אכן, עוד טרם נכנסה לתפקידה הכריזה שאשא־ביטון על המטרות המרכזיות שסימנה לה במשרד החינוך ובהן צמצום מספר הבגרויות, מתן סמכויות רבות יותר למנהלים, מעבר לשבוע לימודים של חמישה ימים, העברת החינוך לגיל הרך לתחום אחריותו של משרד החינוך, ביטול הבחינה הפסיכומטרית, עיסוק בצמצום פערים והכנסת התקצוב של בית הספר של החגים לבסיס התקציב של משרד החינוך.
עוד לפני ההכרזה על המטרות, נזכיר כי מערכות החינוך מסיימות השבוע עוד שנת לימודים מעורערת ומשובשת. בשנה וחצי האחרונות לא היה רצף לימודי, נזקי הקורונה נראים בכל מקום ובאים לידי ביטוי בפערים לימודיים ובאתגרים נפשיים. גם המשרד עצמו עבר טלטלות פוליטיות שלא הוסיפו בריאות. בקרב בכירי משרד החינוך התחושות מעורבות בנוגע לכניסתה של השרה החדשה לתפקיד. הם מספרים על ציפייה, על תקווה למישהו שיזיז את מערכת בצורה טובה וממוקדת, לפי צרכיה האמיתיים. העובדה כי השרה החדשה מגיעה מתוך התחום ואוהבת אותו זורעת אופטימיות. לצד זה קיימת דריכות גדולה. קיים חשש שהתנהלותה כיו"ר ועדת הקורונה תבוא לידי ביטוי גם במשרד. וגם מכך שהיא תבקש לבצע רפורמות מהירות בלי מחקרי עומק, בלי התייעצות ובלי המתינות הנדרשת. ויש גם את נושא המחקר של השרה.
עבודת הדוקטורט של שאשא־ביטון עסקה בנרטיב השלום בעיני תלמידים יהודים ובעיני תלמידים ערבים המתגוררים ביהודה ושומרון. שאשא־ביטון אומנם לא כתבה בעבודה את עמדותיה האישיות, אך יש גם מי שמודאג מעצם הבחירה לעסוק בנושא הזה, מכל עולמות התוכן ששדה החינוך יכול להציע.
"יש קונצנזוס מאוד רחב על כך שמערכת החינוך זקוקה לשינויי עומק כבר כמה עשורים", אומרת ד"ר אביטל בן שלמה, חוקרת מדיניות חינוך בפורום קהלת. "ברור לכולם שהמערכת רחוקה מלמלא את יעדה ושהשינויים הנדרשים אינם קוסמטיים. הימים האלה הם ימים של שעת כושר", אומרת בן שלמה ומסבירה: "כבר שנה וחצי המערכת מתפקדת בצורה אחרת, באופן שהיא לא הורגלה אליו כל השנים. זו ההזדמנות להיפטר ממה שלא רצוי, לשמר את מה שכן ולהמשיך הלאה".
אבל אולי זה הזמן דווקא להרגיע את הרוחות. בהנחה שלא תחכה לנו קורונה בספטמבר, פשוט לפתוח שנה על מי מנוחות בלי ועדות ורפורמות?
"ברור שיש מי שמתגעגע לשגרה השקטה, לישן ולמוכר. גם החשש של המורים מובן מאוד, כי הם רוויי רפורמות ושינויים רבים נעשים מעל הראש שלהם". בן שלמה מוסיפה כי רפורמות רבות מקורן בשרים שמגיעים למשרד החינוך בעל כורחם ורוצים להטביע את חותמם. "השרים האלה לא רואים את טובת המערכת, הם רוצים להוסיף לעצמם שורה בקורות החיים ולכן לא נכנסים לעובי הקורה ולעימות עם גופים חזקים כמו ארגוני המורים". כניסתה של שאשא־ביטון למשרד ממלאת את בן שלמה אופטימיות. "חוץ מהרקע הנרחב שלה בחינוך, הרצון שלה להיכנס בדיוק לתפקיד הזה, והמטרות שהיא כבר סימנה לעצמה כמי שיודעת מה היא רוצה, מבחינתי, כחוקרת מדיניות חינוך, הלב והראש שלה נמצאים במקום הנכון".
בן שלמה לא מצפה מהשרה הנכנסת לבצע שינויים נקודתיים העוסקים בפדגוגיה. להפך, זה מוקש שהיא כמעט מזהירה אותה לא לדרוך עליו. "מאוד מפתה לגעת בפדגוגיה. אומנם משרד החינוך צריך להגדיר מה התלמידים צריכים ללמוד ומה הכישורים שהם צריכים לרכוש, אבל לא כדאי שלשר החינוך עצמו תהיה בזה עמדה. עליו מוטל לקדם את השינויים הנחוצים כדי שיוכלו להתקבל ההחלטות הנכונות". כשבן שלמה מסתכלת על רשימת המטרות של השרה החדשה היא חושבת שהיא קולעת פחות או יותר למטרה. "יש לצמצם את תקציבי המטה, לעסוק במינוי מנהלים ששם אנחנו בבעיה מאוד גדולה, להגדיר את הנושא של אוטונומיה ניהולית. גם לוח החופשות הוא קריטי. היא תצטרך להתמודד עם כוחות חזקים כמו ארגוני המורים וכוחות בתוך המשרד אשר שואפים לשמר את המצב כמות שהוא כי זו עבודתם. אבל דווקא בגלל שהיא רואה בתפקיד הזה את פסגת שאיפותיה הפוליטיות, ולא תפחד לשלם את המחיר בכיסא הבא שלה, היא יכולה לעשות את זה וזו כבר עמדה טובה להגיע ממנה אל המשרד. יש כאן פוטנציאל הצלחה גבוה יותר".
על הפרק: רפורמת הגיל הרך
"היא המינוי הנכון בזמן הנכון", אומרת ד"ר יערה שילה, ממקימות קואליציית 'חינוך מלידה', מרצה ומומחית לנושא הגיל הרך. כבר שש שנים צועדות יחד שילה ושאשא־ביטון בדרך לקידום נושא החינוך לגיל הרך וקידום הרגולציה בתחום. בין המטרות שהציבה לעצמה השרה הנכנסת נמצאת הכוונה להעביר את תחום הגיל הרך אל אחריותו של משרד החינוך. שאשא־ביטון אף הודיעה שמתוכננת תוספת של 200 מיליון שקלים כדי לקדם את הנושא ולהוסיף תקני פיקוח, הכשרה ורכזים ברשויות המקומיות. שאשא־ביטון איננה השרה הראשונה שמכריזה על הכוונה הזאת. קדמו לה נפתלי בנט בשבתו כשר החינוך ואחריו הרב רפי פרץ שנשא באותו תפקיד.
שאשא־ביטון עוסקת בנושאים האלה כבר שנים. כמי שעמדה בראש הוועדה לזכויות הילד היא העבירה את חוק המצלמות ואת חוק הפיקוח על מעונות היום. יערה שילה שמחה מאוד שדווקא שאשא־ביטון תשב על כיסא שר החינוך. "הראייה בתחום הזה צריכת להשתנות, ממענה לתעסוקת הורים לכך שלילדים מגיעה מסגרת חינוכית. בעבר מי שהיה זכאי למסגרת טיפולית בגיל הרך היו או ילדים שהוצאו מביתם משום שההורים לא יכלו לטפל בהם, או העשירים. אבל האמת היא שלכל ילד יש זכות לחינוך. זה מהותי. מאוד חשוב מי המבוגר שהפעוטות פוגשים במשך היום. צוות שעובר הכשרה, הדרכה ותוספת תקנים הוא צוות שנשחק פחות ויש לו יותר סבלנות. לשם כך צריך להעביר את כל הנושא הזה לטיפולו של משרד החינוך".
כשהרב רפי פרץ היה שר החינוך, נטען שעלות העברת תחום הגיל הרך למשרד החינוך נאמדת בכתשעה מיליארד שקלים. כבר אז אמרה לנו שאשא־ביטון שהדבר איננו נכון, ושניתן להעביר את התחום למשרד החינוך ללא עלות. "היא אדם מאוד פרקטי", אומרת שילה, "והנושא בדמה. היא מאוד חדורת מטרה אבל גם לא חייבת שהכול יתגשם ביחד. היא יודעת לעשות גם צעדים קטנים. כשהעבירה את התקנות בנושא המעונות היא ספגה הרבה ביקורות. אנשים אמרו לה שהתקנות אינן מספיקות, שהן מצומצמות מדי, אבל היא אמרה: בואו נעביר מה שאפשר, גם אם זה עשרה אחוזים ממה שרצינו. נתקדם משם".
הצורך בפיקוח על המעונות ובשמירה על חיי הילדים מובן. השאלה היא אם משרד החינוך גם יתחיל להתערב בתכנים שיועברו במעונות. אולי לשם לא כדאי שהמדינה תיכנס?
"אני מבינה את הטענה. אנשים רבים באמת מאמינים בשוק חופשי. אבל תראי איך השוק החופשי הזה מתנהל כאן. תראי כמה הוא נכשל. ב־70 שנות קיום המדינה היו כשלי שוק עד כדי מוות של פעוטות. כל המערך הזה צריך ניעור רציני. פעם רוב הילדים היו בבית עד גיל שלוש. בהינתן שזה לא המצב, בואו ניתן לילדים מסגרת מיטבית".
ארגוני חינוך רבים כבר משחרים לפתחה של שרת החינוך. בכלי התקשורת פורסמו מודעות הקוראות לה לעודד בתי ספר דו־לשוניים ולקדם הידברות עם ערבים. יש להניח שזו רק ההתחלה, והלחץ להכניס תוכניות לימודים כאלה ואחרות רק יגבר. השאלה היא איזו שרה תבחר ד"ר שאשא־ביטון להיות, והאם תצליח לנווט את דרכה במים הסוערים שאליהם קפצה לפני שבועיים. את התשובות, יש להניח, נדע רק בעוד כמה חודשים.