באחד מימי הדמים של שנת 2002, לב האינתיפאדה השנייה, על מסך הטלוויזיה במשרד הפנים ריצדו תמונות זוועה של עוד פיגוע תופת בלב עיר ישראלית. העיניים כבר התרגלו לתמונות האלה באותה תקופה, אבל באירוע הזה היה פרט שצד את עיניו של אחד הפקידים במשרד. המחבל, ערבי ישראלי, קיבל סיוע מפתיע בדרך למקום הרצח. מתברר שכקטין זכה המחבל לקבל מעמד תושבות מידי שר הפנים במסגרת סעיף איחוד משפחות בחוק האזרחות, בהיותו בן לאם פלשתינית ולאב ערבי ישראלי. הדברים התגלגלו לשר הפנים דאז, אברהם פורז, שנדהם לגלות את הנתון הבא: 26 מקבלי מעמד במסגרת איחוד משפחות היו מעורבים בביצוע פעולות טרור או בסיוע להן, כשהם מנצלים לרעה את הגישה החופשית שקיבלו. בדיקה גלגלה בדיקה, ואז נחשף נתון מבהיל עוד יותר: בטווח השנים 2002-1994 קיבלו בזכות הפרצה בחוק 140 אלף פלשתינים מעמד בישראל.
"הפלשתינים לא צובאים על הגדרות"
18 שנים, שבע ממשלות, תשע כנסות ושני בג"צים שרד התיקון לחוק האזרחות, שחוקק מראש כהוראת שעה שיש לאשרר אותה בכנסת מדי שנה. את כל הדרך הזאת הוא עשה בלי הרבה קושי כאשר הרוב הציוני המוצק בכנסת מאשרר אותו בקלות פעם אחר פעם. הוראת השעה הזאת מבטלת למעשה את סעיף 7 לחוק האזרחות, אשר מעגן מעמד במסגרת איחוד משפחות, ומותירה בידי שר הפנים את מרחב שיקול הדעת בנוגע למקרים חריגים. כמובן, במדינה שבה בית המשפט העליון הוא הריבון בפועל, שיקול דעתו של השר צומצם וחריגים שונים נכפו עליו בידי בג"ץ, אבל עדיין המגמה שהייתה לפני החוק נבלמה והמספרים צומצמו במידה רבה.
בשבוע שעבר, לא ברור על ידי מי וכיצד, הוראת החוק הזאת שוב עלתה לסדר היום, אך הפעם הצליחה לעורר סערה שמסרבת לשכוך. האופוזיציה, לוחמנית מתמיד ועדיין מתודלקת מהמהלך שניתק אותה מהשלטון, אינה ממהרת להודיע שתתמוך בחוק. בליכוד כבר הודיעו רשמית שיתנגדו, ובמפלגת הציונות הדתית מציגים חוק משופר עם תוקף של חוק יסוד כתחליף. בקואליציה עצמה, בנט ולפיד מתקשים להשיג את הרוב הדרוש. מפלגת רע"מ מצביעה נגד באופן מסורתי, וגם שלושה חברי כנסת ממרצ ואחת ממפלגת העבודה הביעו התנגדות עקרונית. על תמיכה של הרשימה המשותפת מבחוץ כמובן שאין מה לדבר. המבחן הראשון של בנט – מבחן בסיסי בציונות – נעשה קשה במיוחד.
"אף אחד עדיין לא יודע מתי יעלו את החוק להצבעה", אומר חבר הכנסת שמחה רוטמן מהציונות הדתית. "התוקף של הוראת השעה הנוכחית הוא עד השביעי ביולי, עד אז אמורה להיות הצבעה אם רוצים להאריך את הוראת השעה". עם זאת, רוטמן כלל לא נבהל מהדד־ליין. אל מול המתקפה הקואליציונית נגד הכוונה של האופוזיציה להתנגד לחוק, הוא מתעקש שמדובר בספין ומי שבאמת רוצה תיקון צריך לתמוך בהצעת החוק האלטרנטיבית שהוא מציע. "הם ניסו ליצור אווירה של דחיפות, כאילו יש זומבים על הגדרות וביטחון המדינה בסכנה", הוא אומר. "אבל בפועל גם אם החוק לא מוארך, זה לא שמיד כל רמאללה מקבלת אזרחות. זה תהליך ארוך ומדורג, כאשר שרת הפנים שקד יכולה לעצור את הבקשות ביוזמתה. אפשר לקחת את הזמן ולחוקק חוק טוב יותר. המפתח נמצא אך ורק בידיים שלהם".
אבל רגע לפני שנטבע בקלחת הפוליטית, עוד כמה מילים על מהות. התיקון לחוק שעליו מדובר כעת, זה שחוקק על ידי אברהם פורז ב־2003, הוא מעין טלאי מרופט שנתפר תחת אימת בג"ץ. בית הדין הגבוה לצדק לא אוהב את הרעיון שישנה העדפה ליהודים בקבלת אזרחות, כפי שנוכחנו לא מכבר בבג"ץ הגיור הרפורמי, ולמחוקק היה ברור שצריך להקדים תרופה למכה. לכן, התיקון כולו משקיף על הבעיה מהזווית הביטחונית שלה, עד כדי כך שהסמכות להחריג בקשות לאיחוד משפחות נתונה בחלקה גם בידי אלוף פיקוד המרכז. התפיסה הזאת, שהודגשה על ידי בג"ץ בשתי עתירות שהוגשו נגד החוק במרחק של שש שנים זו מזו, הובילה גם להרחבת החורים בחקיקה. עם השנים הוכנסו מפחד בג"ץ חריגים כמו גברים מעל גיל 35 ונשים מעל גיל 25 שכביכול אינם מהווים סכנה, הוקמה ועדה הומניטרית ואושרו בקשות של נתינים ממדינות שאינן מדינות אויב כביכול, כמו ירדן.
"גם עם התיקון הנוכחי לחוק, המציאות לא הרמטית", אומר יונתן יעקובוביץ', מנכ"ל המרכז למדיניות הגירה ישראלית. "גם אם נשים את החריגים בצד, אם יש שב"חים שמצליחים לגור בפזורה הבדואית בנגב או בכפר בגליל, הילדים שנולדים להם מערבים ישראלים מקבלים אזרחות. בדואי בנגב יכול להביא לו גם ארבע נשים כאלה מהשטחים, והילדים שלהן כולם יהיו אזרחי ישראל. אין לנו נתונים על השב"חים כמובן, אבל לגבי ילדים של זוגות מעורבים ובנות זוג שמגיעות מירדן נתוני הלמ"ס מדברים על בין 2,300 ל־2500 בשנה, שזה פחות ממה שהיה לפני התיקון אבל עדיין לא הרמטי".
המחסום בידיים של סילמן
התוכנית הרשמית של האופוזיציה, שאותה מובילים חברי סיעת הציונות הדתית, היא להעמיד הצעת חוק יסודית יותר שתיתן מענה מקיף לסוגיית איחוד המשפחות. הצעת החוק הזאת, שנקרא בשם "חוק יסוד: ההגירה", הועלתה בגלגולים שונים לקריאה טרומית תשע פעמים בדברי ימי הכנסת, ובכל פעם נעצרה שם. הפעם, עם נוסח שנראה רציני יותר, מקווה שמחה רוטמן יוזם ההצעה לנצל את הסיטואציה הפוליטית הנוכחית כדי לתקן את העיוות ההיסטורי.
"התיקון לחוק האזרחות הוא כל כולו קריצת עין של המדינה", טוען רוטמן. "הסיבה האמיתית שבגללה לא מאשרים איחוד משפחות היא סיבה דמוגרפית. זה הגיע בעקבות נסיקה מטורפת במספר המתאזרחים. אם היום הסכר שוב ייפרץ, אנחנו נגלה שיש זכות שיבה דה־פקטו. זו סיבה שקשורה לקיום של המדינה שלנו כמדינה יהודית, לא סתם עניין ביטחוני. החידוש של החוק הרעוע הזה פעם נוספת הוא גם טעות עקרונית וגם יוצר הרבה יותר חורים בפועל. בחוק החדש אנחנו פותחים בסעיפים מתוך חוק הלאום כנימוק לחוק ומדברים על האינטרס הכי בסיסי של המדינה היהודית".
החוק החדש מכיל שלושה מרכיבים משמעותיים שמבדלים אותו מהמצב הקיים: הראשון, אפשרות להגביל התאזרחות של כל נתין מדינה זרה, גם אם אינה מדינת אויב. השני, הוא נקבע כחוק יסוד וקובע שבית המשפט לא יוכל להתערב במתן אשרות חריגות. והשלישי, קביעת מכסה קשיחה של מספר מתאזרחים בשנה, ואפשרות לגרש או לכלוא את מי שמנסה להסתנן מעבר למכסה.
החוק החדש שמציע רוטמן נשמע אידיאלי, ודווקא בשל כך יש מי שחושב שקידומו עלול להיות מסוכן. "אני שמח שהרעיון מקבל תנופה ציבורית", אומר יעקובוביץ', שהיה ממנסחי החוק בגלגולו הקודם כאשר איילת שקד הייתה בראש המקדמים אותו, "אבל לא על חשבון ההארכה של תקנת השעה. זה טוב להיות אופוזיציה ולאתגר, אבל בשעת האמת אין מצב שזורקים את החוק, לא משחקים בטוב בשביל יותר טוב. האופוזיציה חייבת להצביע בעד הארכת הוראת השעה ורק לאחר מכן לקדם חוק הגירה מלא".
רוטמן, שכאמור אינו סבור שמאות אלפי המהגרים הפלשתינים כבר צובאים על הגדרות, עובד כעת במרץ על הבאת החוק להצבעה בכנסת. משוכה בלתי צפויה שהוצבה בפניו היא הודעת נשיאות הכנסת מהשבוע שעבר שלא יתאפשר להגיש הצעות חוק פרטיות לפחות בחודש הקרוב. אלא שההודעה הזאת כבר קיבלה כמה פנים. חבר הכנסת משה ארבל עתר לבג"ץ כדי לבטל את רוע הגזירה הקואליציונית, ושם הגיבה הכנסת שהדברים לא החלטיים כפי שהצטייר ובכל שבוע יידונו הצעות החוק שיעמדו על הפרק לגופן. לחברי הכנסת עצמם לא ברור עדיין לאיזו נשיאות כנסת עליהם להאמין, אך רוטמן מצידו ממשיך בתהליך ומעביר את הכדור לידי הקואליציה.
"המחסום נמצא כרגע בידיים של חברת הכנסת עידית סילמן, יו"ר הוועדה המסדרת", טוען רוטמן. "אספנו 40 חתימות של חברי כנסת, ועכשיו צריך להעלות את זה להצבעה בוועדה כדי שההצעה תקבל פטור מחובת הנחה ולא ניאלץ לחכות 45 יום. שליש מחברי הכנסת שחברים בוועדה המסדרת הגישו בקשה לדיון והצבעה, מספיק שימינה ותקווה חדשה מסכימים לפטור הזה וזה יכול לעלות באופן מיידי".
מה המחיר של עבאס?
בינתיים בקואליציה מנסים לגבש רוב להארכת הוראת השעה גם בלי עזרת האופוזיציה. בתחילת השבוע נפגשו השרים איילת שקד וזאב אלקין עם יו"ר רע"מ מנסור עבאס במטרה לשכנע אותו שיימנע בהצבעה. פרטי המשא ומתן המדויקים שהתקיים שם לא פורסמו נכון לזמן כתיבת שורות אלה, אך דיווחים שונים מתארים תמונה שבה שוב עבאס גובה מחיר בעד אצבעות חברי מפלגתו, אשר מביעים אי נוחות עד התנגדות של ממש לוויתור על הפלת החוק הזה. הניסיונות שלנו לשוחח עם חברי הקואליציה, כולל שרת הפנים שקד, נדחו.
"הלוואי שהייתי יכול להגיד לך שאני יודע איזה גבול לא יעברו במשא ומתן הזה", טוען כנגדם שמחה רוטמן, "אבל כבר הוכח לנו שברגע שחצית את הקו האדום של אי ישיבה עם תומכי טרור בקואליציה, כבר אין תחתית למה שאתה עלול הגיע אליו. אני לא יכול להגיד שאני סומך על איילת שקד שתנהג הפעם באחריות, כי בפעם האחרונה שאמרתי את זה זה לא קרה".
כפי שמצטייר כלפי חוץ, הכנסת הטעונה נעדרת את תיאומי האופוזיציה-קואליציה הנהוגים, וכל אירוע מתגלגל למלחמת עולם. מההחלטה החד־צדדית לעצור הצעות חוק פרטיות שמובילה הקואליציה ועד הדיון המתיש שהובילה האופוזיציה עד השעה ארבע בבוקר של יום שלישי, נראה שכל אחד מהצדדים מתבצר בעמדתו והאינטרס הלאומי עלול ליפול בין הכיסאות. עם זאת, רוטמן כן מוכן להסגיר שמאחורי הקלעים מתקיימים אי אלו מגעים בין הניצים, ונותר רק לקוות שהם גם יניבו פרי.