כנסת ישראל אך זה נבחרה וממשלת ישראל ה-36 החלה בה את דרכה הפתלתלה. חברי הכנסת החרוצים עוד לא התחממו על הקווים אך את כסאותיהם החדשים כבר החלו חלק "מחממים" במרץ תרתי משמע, כפי שארע פחות מעשרה ימים מאז הושבעה הממשלה, במסגרת כנס מיוחד שהתקיים במשכנה לאחרונה ביוזמת ח"כ עאידה תומא סלימאן מהרשימה המשותפת וח"כ מוסי רז ממר"צ, תחת הכותרת "אחרי 45 שנים: בין כיבוש לאפרטהייד".
מאמר זה נכתב בעבור אלו שאינם מודעים לפעילות מי מחברי כנסת ישראל המורגלים לעשות שימוש ציני בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון כדי להוציא דיבתה רעה בעולם. חברי כנסת שדחק בהם הזמן ובערה בהן התשוקה לצאת במהירה, כמעט מידית לאחר טקס ההשבעה, למלחמה דווקא בשמה הטוב של המדינה שעימם מטיבה. מדינת ישראל לה כביכול נשבעו אמונים, או ליתר דיוק חלקם חמק משבועה ברורה וגלויה, ובאיוולתנו זו השבועה לא נדרשה להוכחה קבל עם ועדה עם סנקציות בגין הפרתה.
במדינת האפרטהייד
ב"מדינת האפרטהייד" מתקיימות בחירות דמוקרטיות וחופשיות (יש שיאמרו מידי) לכנסת, בהן משתתפות גם מפלגות ערביות שעל פי החוק היבש לכאורה, אמורות היו הן ומועמדיהן להיפסל מעיקרן ולהישאר מחוצה לה.
לא זו אף זו- אותן מפלגות ערביות מחוזרות כעת מימין ומשמאל ומחובקות על ידי התקשורת השמחה לשמוע דוקטור בל"די כזה או רופא רע"ם מזה, שכן בעזרתם האדיבה מוקמת ממשלה מוזרה שתקבל החלטות, תעביר תמיכות ותקציבים הזויים שאל השטח יחלו בקרוב זורמים, הודות לשרים וראשי ועדות פוסט ציונים וערבים מכהנים, המגדירים עצמם "פלסטינים" בראש ובראשונה, שנאמנותם למדינה היא "לא מי יודע מה", בלשון המעטה.
ב"מדינת האפרטהייד" יהודים ונוצרים לא יכולים לעלות חופשי לרחבת הר הבית, מחויבים הם לעבור בדיקות ביטחוניות קפדניות במגנומטרים וחיפוש בתיקיהם. אסור למי שאינו מוסלמי להתפלל או להניף דגלי ישראל וירושלים במקום. לעומת זאת לערבים מותר לשחק כדורגל במקום, להסית כנגד היהודים והמדינה, לאגור זיקוקים ואמצעים להפגנות אלימות ובעיקר לצעוק "תכביר" וש"אל-אקצה בסכנה".
זאת ועוד למרות שהוכח כי דווקא מקרב הערבים המבקרים במקום קיימת סכנה לשלום הציבור, למתפללים בכותל ואף למקום עצמו, בו חפרו ללא אישור ותקנה תוך השחתת שכיות מורשת וחמדה.
ב"מדינת האפרטהייד" יוצאי צבא, שאף שירתו כלוחמים או כקצינים בקבע ובמילואים, לא זוכים להעדפה מתקנת כמו ערבים בקבלה ללימודי רפואה לדוגמא, באוניברסיטאות הישראליות האיכותיות. בעוד שערבי שלא תרם דבר וחצי דבר מימיו למדינת ישראל זוכה להינות מכל זכויות האזרח ללא אבחנה, בכללן: הזכות המלאה להתקבל לכל מקום עבודה, לנוע בחופשיות בין שטחי הרש"פ וישראל, להירשם ולהתקבל ללימודים בכל מוסד לימודים אקדמי ברשות הפלסטינית, בירדן, בסוריה וכמובן בישראל, בה אף יקבל סיוע ומלגה על חשבון המדינה, בה בשעה שהחיילים המשוחררים מופלים לרעה ואינם מתקבלים באותה הקלות לאותם תפקידים, מקצועות, חוגים ואוניברסיטאות.
מסתבר שדווקא אוניברסיטאות במדינת ישראל מערימות קושי על מי שתרם לביטחון המדינה ושירת נאמנה בשירות לאומי או בצבא, כולל ביחידות מובחרות בהן תרם יותר משלוש שנים תובעניות וטובות. באוניברסיטאות בישראל בהן יש בתי ספר לרפואה, בהן מחנכים ודורשים מהסטודנטים לראות ולטפל בבני אדם ולא רק במספרים לכאורה, מתעלמים בעצמם מהרקע של המועמד ללימודים ומתרומתו לחברה ולמדינה, ומתחשבים רק בעובדת היותו בן מיעוטים או מגזר מוגדר וכיוצא בזה. במסגרת עילת שוויון ההזדמנויות וההעדפה המתקנת מופלים דווקא אלו שבחרו להתגייס, לתרום לחברה ולהגן על המדינה, להבדיל מאלו הזכאים להעדפה מתקנת שעשו למען עצמם וביתם במקרה הטוב, או למען עוכרי ישראל ונגד המדינה במקרה הרע, רק משום היותם- ערבים או "בני מיעוטים" בהגדרה.
"מדינת האפרטהייד" מאפשרת לאוניברסיטאות המכובדות לקבל כל ערבי ישראלי, המגדיר עצמו בכלל כפלסטיני, שלא הוכיח שמץ נאמנות כלפיה, לא עשה דבר למענה ובפניו עומדות אפשרויות לימוד באוניברסיטאות ב"גדה" ובמדינות ערב השונות שאינן פתוחות ליהודים כבירדן, מצרים ואף בסוריה השכנה. מדינת ישראל מעדיפה שצעירים ציונים (בלי מרכאות), מוכשרים וחדורי מוטיבציה יעזבו את הארץ, שמשפחתם תיקרע פיזית ותחת הנטל הכלכלי לכאורה. מדינתנו היקרה מעדיפה שהצעירים ילמדו בחו״ל על חשבונם ויעבירו לשם את מרכז חייהם ואת מיטב כספם וחסכונותיהם שצברו לפני ואחרי השחרור מהצבא.
המדינה מעדיפה להסתכן באבדן חזרתם של הצעירים ובהתבוללותם בניכר! באבדן חזרתם למעגל העבודה במשק הישראלי כמו גם שירותם המקצועי וכשירותם ביחידות המילואים. ככה נראית התמונה בעבור צעירים יוצאי צבא שבעבור "העדפה מתקנת" לערבים, נאלצים הם לצאת ללימודים בחו"ל ולהתמודד שם בראש חוצות, כחיילים נאמנים של המדינה, עם קריאות אנטישמיות ואנטי ישראליות שנתמכות על ידי חברי כנסת ישראל שלמדינה שלהם- אפרטהייד קוראים!
זכויות הערבים
ב"מדינת האפרטהייד" לרוב הערבים יש זכויות רבות כמעט ללא חובות, נהנים הם מהדמוקרטיה ומערכות החוק הישראלי, כשבצביעותם ואיוולתם יוצאים הם כנגד המדינה הדואגת להם, לביטחונם ולרמת החיים הגבוהה ביותר שיכלו לחלום עליה "במזרח התיכון החדש", החולמני והלוחמי, כפי שהוכח בכנס האפרטהייד השערורייתי שהתקיים בכנסת ישראל באדיבותם של חברי כנסת כפויי טובה מחד וחבריהם למשכן האדישים מאידך, למעט הח"כ איתמר בן גביר והח"כ עמיחי שיקלי.
לערבים אזרחי "מדינת האפרטהייד", זכות להיבחר לתפקידים ציבוריים במוסדות ורשויות המדינה, כולל לבית המשפט העליון ולכנסת ישראל, בה יכולים הם לכהן בממשלה כשרים, מבלי להידרש ולהוכיח מעל לכל צל של ספק נאמנות למדינת היהודים.
לאזרחים ולחברי "כנסת האפרטהייד" הערבים וגם היהודים למצער, מותר לתמוך במחבלים ולפעול במוצהר בניגוד לעקרונות עליהם מושתתת מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית מבלי שיפסלו, יישפטו או יגורשו לאלתר. כי ב"מדינת האפרטהייד" יש זכויות יסוד בחוקים עליהם מקפידים בעבור כל אזרח ללא הבדל, בעוד שבחוקים אחרים וחשובים לא פחות "מחפפים" ודווקא חלקים "מהמגזר היהודי"- מפלים.
לערבים אזרחי "מדינת האפרטהייד" הזכות להפגין בזמן מלחמה כנגד מדינת ישראל המותקפת, בה חיים הם בביטחון ומפירותיה וטובה נהנים. אותם אזרחים "מופלים" מתבצרים ומתחמשים בכפריהם תוך מניעת כניסה של יהודים ודאגה כי אלו יוטרדו ויברחו, מסכנים הם את הציבור כולו ומתלוננים בחוצפתם כשאותם בכוח רופס, בזהירות (שלא לומר פחד ממח"ש, מהתקשורת ומהממונים) ובעדינות רבה – מפנים השוטרים.
לערבים אזרחי "מדינת האפרטהייד" זכות לצאת מטעם המדינה לתחרויות ספורט, תערוכות אומנות, אירועי יוצרים ופסטיבלי אמנים. לצאת ולייצג את המדינה בשליחויות אקדמיות ודיפלומטיות כמו גם בהשתלמויות מקצועיות ואחרות, ללא צורך להוכיח נאמנויות או להתעמת עם יריבותיה של המדינה, בזכות היותם- ערבים.
לערבים אזרחי "מדינת האפרטהייד" זכות לנוע בחופשיות בכל ארץ ישראל ולפעול בביטחון יחסי מבלי חשש כי החוק ייאכף עליהם באופן שוויוני כפי שנאכף הוא על יהודים בכל הנוגע להיתרי בנייה, קיום עסקים לא חוקיים, השתוללות בכבישים, כניסה לאזורים אסורים, התנהגות בתוך הכפרים וגביית דמי חסות (פרוטקשן) מבעלי עסקים וחקלאים יהודים.
לערבים אזרחי "מדינת האפרטהייד" מוקנית זכות להתמודד ולכהן במשרות ציבוריות רמות מעלה מתוקף מקום השמור לשכמותם ולא בהכרח משום מידת נאמנותם, תרומתם, הצטיינותם ומקצוענותם היתירה, המצופה והברורה. זאת כאמור על חשבונם של "הפראיירים" שתורמים לכלל החברה, שמתגייסים לצבא, ששומרים על החוק ולא משתפים פעולה (ולו רק בשתיקה) עם העבריינים, ש"במדינת האפרטהייד" עושים כבשלהם: "דאוורות" ו"חראקות" בכבישים וברחובות, ירי חי בשמחות וחתונות, פגיעה ביהודים שבטעות ליישובים ולכפרים מתקרבים או נכנסים ועוד.
סיכום והמלצות
"במדינת האפרטהייד" נהנים דווקא הערבים מזכויות יתר מפליגות ביחס ליהודים. זכויות יתר שכמותן אין, ולא היו מעולם, בעבורם בכל מדינות המזרח התיכון.
רק ב"מדינת האפרטהייד" נהנים הערבים אזרחי ישראל ממעמד מורם המקנה להם זכויות חוקיות מלאות ללא חובות או אכיפה שוויונית ומחמירה בהכרח. מעמדם בחברה הכללית בישראל, ולו רק ביחס ישר לתרומתם אליה, הינו מעל ומעבר למה שזוכים לו אחיהם הערבים "פלסטינים" בכל האזור!
ב"מדינת האפרטהייד" נראה לעיתים כי דווקא הערבים הם אזרחים סוג א' הזוכים לתנאים, זכויות והטבות מפליגות עם "העדפות מתקנות", בעוד שאלו מהאזרחים שומרי החוק, שתורמים בכל מאודם לביטחון ולשגשוג הקהילה, החברה והמדינה- נושאים בעול אך בצער ובעל כורחם נדחקים ממנה, בעת שמבקשים הם את תמיכתה וסיועה.
ממשלת ישראל הנסמכת על קולות המפלגות הערביות ועל קולות גורמים הזויים במפלגות פוסט ציוניות, חייבת לבחון את דרכה עתה. יש לגבש תפישה ולחזק את הגישה העקרונית לפיה כל אזרח במדינת ישראל יקבל את צרכו וזכויותיו על פי חוק, בהתאם לנאמנותו לה ולאופן בו ממלא הוא אחר חוקיה ברוח עקרונות הקמתה.
מי שאין בדעתו או בכוונתו להוכיח נאמנות למדינת ישראל- היא מדינת היהודים, אינו מחויב להישאר בה ובוודאי לא להינות מפירותיה. גישה דומה מקובלת בארה"ב, הדמוקרטיה הגדולה בעולם, המתנה מחד קבלת אזרחות וזכויות נלוות בשורת צעדים הנדרשת מכל המבקש להתאזרח בה, הכוללים מבחנים ושבועת אמונים. מאידך- ארה"ב אינה סובלנית כלל לאלו מאזרחיה (כולל אלו מלידה) המפרים את נאמנותם כפי שהוכח בפרשיות בהן היה מעורבים יוליוס ואתל רוזנברג שהוצאו להורג ב-1953 בגין מסירת סודות אטום לרוסים, יהונתן פולארד שריצה 30 שנות מאסר בגין עבירת ריגול, אדוארד סנואדן שברח כל עוד נפשו בו מארה"ב ומסתתר ברחבי העולם מאז יוני 2013.
אבהיר כי בארה"ב נדרשים לפי חוק ההגירה והאזרחות משנת 1953, להישבע על חמשת העקרונות הבאים: נאמנות לחוקת ארצות הברית; התכחשות לנאמנות לכל מדינה זרה לה היה המתאזרח חייב בנאמנות קודם להתאזרחותו בארצות הברית; הגנת החוקה כנגד אויבים "זרים ומבית"; הבטחה לשרת בצבא ארצות הברית כאשר יידרש לכך על פי חוק; הבטחה לקיים חובות אזרחיות בעלות "חשיבות לאומית" כאשר יידרש לכך על פי חוק. נקודה למחשבה למחוקק הישראלי.
לאור הנאמר עד כה, כל אזרח החש "כבוש, מודר ומדוכא" או מופלה לרעה ומופרד חברתית על רקע גזעי (שהרי זו משמעות המילה "אפרטהייד" בלשון האפריקאנס), מוזמן לבדוק את היחס כלפיו וכלפי שכמותו בכל אחת ממדינות העולם "הנאור" הסובב את מדינת ישראל ולשאול מדוע זה ה"פלסטינים" מוקצים מחמת המיאוס בלבנון? מדוע אין הם אהודים בעיראק הסובלנית וב"דמוקרטיה" השכנה, שלאחרונה בחרה שוב ברוב מוחץ בנשיא המוצלח, חובב (הפרת) זכויות האדם ורציחתם- דוקטור בשאר אל אסאד? מדוע זה באיחוד האמירויות המחשבות על ה"פלסטינים" הינן על סף הבלתי נסבלות וכך גם בעוד ועוד מדינות ערביות? אז אולי כדאי להגיד לח"כים הערבים "המדוכאים" ותומכיהם היהודים ה"צבועים" – חלאס ודי.
אמליץ לחברי הכנסת הציונים לקיים לפיכך דיון במסגרת ועדה בכנסת בו ידונו כיצד מטפלים בסוגיית העדפתם המתקנת של בניה ובנותיה הנאמנים והמסורים של הארץ הזו, ששירתו בצבא ובשירות לאומי למען העם והמדינה. עוד אמליץ כי ידונו באזלת היד כנגד תומכי המחבלים מקרב אזרחי ישראל ואלו שמייצגים אותם בכנסת מסיבה לא ברורה. לסיום אמליץ לדון בדרכים המעשיות להשיב את המשילות ולחזק את הריבונות, בלי התנצלות או הססנות, בכל שטחי ארץ ישראל- המכורה.