השר מתן כהנא
השר מתן כהנא צילום: דוברות הכנסת - דני שם טוב

שמעתי בצער גדול על פסיקת בית המשפט העליון שהפך את פסיקתו הקודמת ובחר להתערב בפסיקת בית הדין הרבני הגדול.

ללא קשר לתוכן הפסיקה הנוכחי, בית הדין הרבני הוא זה שקיבל לפי החוק את הסמכות השיפוטית להכריע במשפט שהובא לפניו. המחוקק לא קבע ערכאת ערעור על בית הדין הרבני הגדול בפני בית המשפט העליון אלא רק הותיר פתח צר להתערבות בג"צית במקרי קצה, מתוך הנחה שהרשות השיפוטית המוסמכת היא בית הדין הרבני.

התערבות כזו, (שלא כאן המקום לדון בהתפתחותה בפסיקה אל מול כוונת המחוקק), צריכה להיות שמורה למקרים חריגים ומובהקים.

העובדה שההרכב המקורי בבג"ץ נמנע מלהתערב בהחלטת בית הדין הרבני בסוגיה העקרונית שהונחה לסמכות השיפוט של בית הדין, כמו גם עמדות המיעוט הברורות של השופטים בפסיקה שניתנה היום, מלמדת שלא מדובר באותו מקרה קצה שבו בית המשפט בשבתו כבג"ץ צריך להסיג את סמכות השיפוט שהפקיד המחוקק בידי בית הדין הרבני.

יש לי אמון גדול בבתי הדין הרבניים שעובדים במסירות גדולה ואכפתיות. אני סבור כי נדרשת הקפדה גדולה יותר על כיבוד הדדי בין רשויות השיפוט וכי כיבוד שכזה נדרש לשם הבטחת אמון הציבור במערכת המשפט.

אפעל לחקיקה שתחזק את בית הדין הרבני ותשמור על סמכויות השיפוט שהמחוקק הפקיד בידיו מלכתחילה.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו