המאבק היסודי אותו אנו מנהלים היום אינו נגד הליברליזם הפוסט מודרני. ליתר דיוק: אין זה שורש המאבק. בראש החץ של הגורמים עימם אנו נאבקים עומדות מדינות אירופה המשקיעות בהם מיליארדים משום שעצם קיומה של מדינה השייכת לעם היהודי בארץ ישראל סותר את יסודות אמונתן.
לא אכפת להן שיחיו כאן 15 מיליון יהודים 'שמרנים' ומקיימי מצוות. עיקר מאוויין הוא שארץ ישראל לא תישאר בידי העם היהודי. את יסודות מדינתו ניסו לערער תחילה באמצעות תמיכה וקידום הקמת מדינת טרור שנועדה להשמידה באופן פיזי ובהמשך פנו להפיכתה למדינת כל אזרחיה. במאבק הזה על עצם קיומה של המדינה, נמצאים חברי רע"מ משמאל לשמאל היהודי הליברלי המעוניין במימוש החזון הציוני.
אמנם חבריה שמרנים ואפילו מאמינים, אבל הם מתנגדים לקיומה של מדינת ישראל ככזו. הם מסתפקים כעת בדרישות "אזרחיות" (בערך כמו שהדרישה לאשר את היישוב החדש אביתר היא דרישה "אזרחית"...) שהימין לא אמור, כביכול, להתנגד אליהן או לסרב להן, כדי לקבל ממנו "הכשר" להצטרף לממשלה ולזכות במעמד "לשון מאזניים" בין ימין לשמאל - מעמד שכבר ראינו כיצד הוא מאפשר להשיג אפילו את ראשות הממשלה (באמצעות שישה מנדטים בלבד) וודאי שלא היה מונע מהם לדרוש ולקבל את ראשות ועדת חו"ב, למשל. אחרי קבלתו "מקיר לקיר" היו הולכים בקלות רבה יותר עם מי שתמיד יהיה מוכן להעניק להם יותר (כולל דרישות "לא אזרחיות") - השמאל - ובכך מקשים מאוד על כל הקמת ממשלת ימין עתידית.
ב"ה שהיה מי שמנע זאת. לצערנו, בקוצר ראות ומתוך רצון להקים כאן ועכשיו ממשלת ימין (שלא היתה מאריכה ימים; על כל חוק היו דורשים חברי רע"מ תשלום נפרד כפי שעינינו רואות) היו מי שהעניקו "הכשר" לצירוף רע"מ לממשלה. היו אלו בעיקר גורמים שהמאבק נגד הפוסט-מודרנה הפך אצלם לחזות הכל וההתמקדות בקבילה על הרשעה פוגעת בשיקול דעתם עד כדי נטישת יתר דגלי הציונות הדתית.
כך הם נאלמו כאשר נמכרה ארץ ביד רעים (תוך שהם מלינים – כבר אז - על אלו ש"טרם עברו את המהפך התודעתי הנדרש") וכך הם מתעקשים להתעלם כליל מהישגים רבים שהביא הכוח הפוליטי המשמעותי בו זכה הייצוג הדתי-לאומי בכנסות הקודמות (כולל בתחומים היקרים ביותר לליבם כמו הפלת מתווה הכותל בידי נציגי האיחוד הלאומי). בניגוד זועק ל"הכשר" להקמת ממשלה עם תומכי טרור השוללים את עצם קיומה של המדינה, פסלו אותם גורמים - אפילו בדיעבד שבדיעבד - את החיבורים בין מפלגות הציונות הדתית בסבבים ב' וג'.
התפיסות הללו מוכיחות שהאוחזים בהן אינם מבינים את שורש המאבק המתנהל כאן ואינם מבחינים בין אויב לאוהב. רוב מניין ובניין רבני הצה"ד חולקים על תפיסות אלו מכל וכל; הם חתמו על מכתב בו התנגדו להקמת ממשלת ימין באמצעות צירוף רע"מ (רק אחד מהחותמים חזר בו), סרבו לקחת על כתפיהם את הסיכון של מחיקת הצה"ד מהמפה הפוליטית או אפילו החלשתה באמצעות הצבעה בפתק לבן או הרפתקאות חסרות סיכוי שהביאו לפיצול והחלשת האגף התורני (מחשש ל"משבר תרבותי וחינוכי עמוק"), והעדיפו לקחת אחריות על כלל הציונות הדתית (ולא להפקירה באופן בלעדי בידי הנהגה שכולה אינה מחוברת כראוי לערכי הקודש - דבר שהיה מייצר משבר תרבותי וחינוכי עמוק לא פחות), ועל ערכיה, דגליה ומפעליה, מתוך הבנה שאת אלו ניתן לקדם רק באמצעות כוח פוליטי משמעותי ורק מתוך ממשלת ימין. המייצגים את עמדת המיעוט עוסקים בזריעת בלבול, ייאוש ואפילו שנאה בתוך מחננו פנימה.
בירור שורש המאבק חשוב ומשמעותי, אך המתקפות היוצרות מלחמות פנימיות (בעניין הקמת ממשלת מיעוט, עליה להר הבית ועוד) לא מועילות לאף אחד ולא מקדמות שום דבר. ההתנהלות הזו אינה התנהלות ראויה בין שותפים, גם לא ב"בלוק טכני". ודאי לא בין שותפים האמונים על "מינה ומינה יתקלס עילאה". אם בצלאל סמוטריץ' או כל שותף אחר אינם מוצאים חן בעיני חלק ממרכיבי סיעת הציונות הדתית, הם מוזמנים לפרק את הבלוק ולרוץ לבד בבחירות הבאות במקום לטפס על גבם של אחרים ולאחר מכן לבעוט בהם.
לתגובות: afsh@inn.co.il