מול חילול השם הגדול שיש מי שחוגגים בתל אביב תפקידנו להרבות בקידוש השם ולהאיר עינינו בתורתו התמימה ומשיבת הנפש.
בפרשת השבוע, בהפיכה האלוקית את קללות בלעם לברכות, מציין בלעם לשבח את עם ישראל בצניעותו ובקדושתו. "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל". "על שראה פתחיהם שאינן מכוונים זה מול זה" (רש"י).
זמן טוב להתבונן מדוע התורה מתייחסת בחומרה גדולה כל כך לקלקולים בתחום הקדושה ובפרט למשכב זכור.
אחד היסודות הגדולים ביהדות הוא הבחירה החופשית. את רוב ככל הפעולות האנושיות הנוגעות לאיך להשתמש בחיים השאיר הקב"ה לבחירתו של האדם, וזה, כידוע, היסוד לשכר ועונש. כך הוא בטבע הבריאה ביחס למרבית הפעולות שבהן האדם בוחר מה לעשות עם חייו ולאן לכוון אותם. ואולם, ככל שמדובר בפעולות שקרובות יותר לעצם קיום החיים הבחירה החופשית מצטמצמת ואת מקומה תופסים אינסטינקטים וכוחות טבעיים.
כך, למשל, בפעולת הנשימה. הנשימה אינה רצונית ואינה תלויה בבחירה. אינסטינקטיבית אדם אינו יכול להפסיק לנשום באופן רצוני. במעגל רחב מעט יותר לעצם קיום החיים נמצאת האכילה שגם היא תוצאה של תחושת רעב טבעית שהקב"ה טבע בנו ודוחפת אותנו לאכול. מאחר והאדם יכול להתקיים זמן מה מבלי לאכול הדחף הטבעי לאכילה חלש מהדחף לנשימה ואולם עדיין ישנו כח פנימי חזק שגורם לנו לאכול ומצמצם את חופש הבחירה השכלי.
כך הדבר גם ביחס לייצר ההולדה שנוגע לקיום החיים עצמם. בו נעוץ עתיד הקיום האנושי ולכן הוא טבוע בנו ככוח גדול. כשחז"ל ביקשו להרוג את יצר העריות לא נמצאה ביצת תרנגולת בת יומה אחת בכל ארץ ישראל (גמרא, מסכת יומא דף ס"ט ע"ב). אין קיום והמשכיות לעולם מבלעדי יצר ההולדה. על הפסוק בסוף בריאת העולם "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד" דרשו חז"ל זה יצר הרע. מאוד היא מילת ריבוי והריבוי האנושי תלוי ביצר ההולדה.
בדחף הטבעי הגדול שטבוע בנו ביחס לאמצעים של עצם קיום החיים והמשכם טמונה סכנה של הפיכת האמצעי למטרה. כל עוד אנחנו משתמשים בכוחות הטבעיים החזקים שלנו כאמצעי לקיום החיים זה מצויין, כשהאמצעי הופך למטרה הוא עלול להיות מזיק והרסני. כך עלול מי שינשום מהר וחזק מידי להתעלף, כך מי שיתענג על מעדנים רבים ולא בריאים, כשהנאת האכילה הופכת אצלו למטרה בפני עצמה ומחליפה את היותה אמצעי לקיום חיים בריאים - יזיק לבריאותו, וכך גם מי שהופך את יצר הקיום למטרת הנאה בפני עצמה חלף היותו אמצעי לקיום העולם.
הפיכת האמצעי למטרה בהקשר הזה טומנת בחובה סכנות גדולות של איבוד שליטה והתמכרות לתאווה, פריצת מסגרות, פירוק המשפחה ועוד ועוד, כפי שהמציאות מוכיחה. משום כך אוסרת התורה את השימוש ביצר הקיום בכל מקום שבו הוא אינו מביא לידי הולדה ואינו משרת את התכלית של קיום העולם והמשכיות הדורות. שימוש לרעה בכח עוצמתי והכרחי כל כך שנטבע בנו לשם קיום העולם, והסטתו לתאוות חיצוניות ובלתי נשלטות שפעמים רבות סותרות את קיום העולם ומפרקות את התא המשפחתי, הוא הרסני ומסוכן.
ישאל השואל: אם כח ההולדה נועד לשרת את המשכיות הדורות מדוע הוא מותר בקדושה וטהרה במסגרת המשפחתית גם כאשר הוא אינו נועד להביא להריון? התשובה לכך מונחת בצורך האנושי הטבעי במעטפת של הורים ומשפחה לאורך שנים כחלק מהמשכיות הדורות.
אצל חלק גדול מבעלי החיים סמוך לאחר הלידה ניתק הקשר בין הוולד לאימו והוולד עומד מיד על רגליו ומסתדר לבד. לא כך אצל בני האדם. אצלנו, התינוק הילד והנער זקוקים להוריהם במשך תקופה ארוכה לצרכיהם הפיזיים, הרוחניים והחינוכיים לפני שהם עומדים על רגליהם והופכים להיות עצמאיים. משפחה בריאה ותומכת הכרחית לבריאות הטבעית והנפשית של הדורות הבאים. יחסיי האישות בין בני זוג, כשהם נעשים בקדושה ובטהרה, תורמים רבות ליציבות התא המשפחתי ולאהבה בין שני ההורים והם חלק בלתי נפרד מקיום העולם והמשכיות הדורות ומשום כך הם מותרים ורצויים במידה. לא כך כאשר הם נעשים מחוץ למסגרת המשפחתית המקיימת את העולם או כאשר באופן טבעי הם אינם יכולים להביא לידי הולדה.
הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם. אנו מאמינים שהתורה מתאימה לעולם והדרכתה טובה לחיים ומביאה לחיים טובים ומאושרים שיש להם המשכיות וקיום.
"מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל". הננו מודיעים בשער בת רבים שאנו פורשים בשאט נפש מחילול השם של הגאים במרידתם בהשם ובתורתו וחותרים נגד קיום העולם הטוב והמשכיות הדורות. הם אינם מייצגים את עם ישראל, שדבק באלוקיו ובתורתו הקדושה - תורת חיים. אנו מתפללים שהקב"ה יחזירם בתשובה שלמה, יאיר עיניהם בתורתו וישם בליבם אהבתו ויראתו.
"וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר. וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם".