ניר קדמי
ניר קדמי צילום: אסף ליאון, עיצוב גרפי: מעיין בן דוד

אם החיים שלכם היו סדרה בנטפליקס, לאיזו עונה הייתם חוזרים? את השאלה הזו שאל את עצמו הראפר ניר קדמי, והתשובה שהוא הגיע אליה גרמה לו לכתוב שיר חדש - נטפליקס.

הטקסט לשיר התבשל אצל קדמי במשך כמה שנים כשהפזמון יושב לו בראש, ואז הגיעה הקורונה שעיכבה, אבל בסוף הוא יצא הבוקר בהפקה המקצועית של אמיר ובן (שחתומים על הלהיט "תל אביב זה אני ואת").

נטפליקס / מילים ולחן: ניר קדמי

אם החיים שלי היו בנטפליקס

הייתי מתארגן לסופשבוע של בינג'

ועם חיוך נבוך חוזר אל העונות הראשונות

לילדות המה זה מתוקה, ספינג'

כשעוד לא היה ברור לאן הסדרה הולכת

לפני שהעלילה מתפתלת ומסתבכת

מתענג על העונות האלה

יודע בדיוק אילו דמויות יחיו ושהנשיא ייכנס לכלא

והתמונה לא HD, לא 4k

וכן, הזוי שכולם בלי סלולרי

וקשה להתעלם, הם אוכלים בלי לצלם

ובכללי הכול מרגיש פחות וולגרי

אמנם שיר הפרחה לא היה מצונזר

אבל כל התום האנלוגי הזה מרגיש לי אמיתי

ולדמות שלי מתחיל להיות מוזר

בסצנה אלמותית היא יוצאת החוצה בהילוך איטי ו...

שרה לה באמצע הרחוב

ערב כבר ירד, היא לא רוצה לעזוב

והיא שרה, יפה עם גיטרה

רק לתת לזמן קצת לעצור

טיפה מרה וזיכרון מתוק עולה

רוצה להישאר לראות רכבת ההפתעות, עושה את עצמי חולה

על המדף בובה של טרול ורובוטריק

ושום דבר לא שיק, הכול מגניב-מזניב-מדליק

ובתיק קלמר ג'ינס, סרגל מתקפל

סופרקליפרג'ליסטיק ככה בלי להתבלבל

על הבוקר שעת כושר ולא במכון

ומת על ציפי שביט אבל... טוב, זה עדיין נכון

תוהה אם רק אצלי זה כל כך מוחשי

כשאנשים חיים בפול גז על הכביש הראשי

כאילו בא להם חלק להתבגר, להתגבר,

להסתדר עם החשש הקיומי שחודר

כנראה שפעם לא באמת היה טוב יותר

אני פשוט פחות תמים ואי אפשר להסתתר

בצל הנוסטלגי של כל התלמדות שלי

עוצם עיניים, מדמיין שוב את הדמות שלי

שרה לה באמצע הרחוב

ערב כבר ירד היא לא רוצה לעזוב

והיא שרה, יפה עם גיטרה

רק לתת לזמן קצת לעצור

ואז הגעתי לפרק שבו עשינו התערבות

חתומה במחברת חשבון

מי הגאון שייצא ממעגל העייפות

ויעשה את המיליון הראשון

אבל יום ועוד יום עובר, והיומיום נוזל

ובמראה פנים צוברות ותק

שבוע נגמר כאילו רק אתמול החל

מתי נטרוף אות העולם? יש עוד חשק (פזמון)