בעז קראוס
בעז קראוס צילום: עצמי

מי מאיתנו לא חלם לקבל יום אחד הודעה משום מקום המבשרת על זכיה בירושה מקרוב רחוק שמעולם לא הכרנו?

מסתבר שלא מדובר באגדה ואכן לא מעט אנשים ברחבי העולם זוכים להודעה כזו, אבל לפעמים העלילה מסתבכת ושאלות מוסריות כבדות עולות אל פני השטח.

כיום, החוק הישראלי דורש מיורשים שאינם בני משפחה לפעול לשם איתור קרובים מדרגה שלישית, לעיתים תוך הסתייעות בגנאולוג שעלות שכרו אינה מבוטלת, כלומר אפילו נכדים של אחים של בני זוג שכבר נפטרו(!). הדרישה הדרקונית מאוד מקשה על מימוש הצוואה של המנוח ועולה לא מעט כסף.

"ככל שזה נוגע לחוק הישראלי, נוצר לא פעם מצב אבסורדי בו היורשים על פי הצוואה נדרשים לחפש קרובי משפחה מדרגה שלישית רק משום שהם בעצמם אינם בני משפחה. כספים לא מבוטלים מתוך העזבון 'מתבזבזים' על הוצאות חיפוש קרובים רחוקים שמעולם לא הכירו את המנוח שלבסוף נמצאים זכאים לירושה בניגוד לכתוב בצוואה - מצב שאינו עולה בקנה אחד עם רצון המת", אומר עו"ד בעז קראוס, מומחה לצוואות וירושות.

"נתקלנו בלא מעט מקרים כאלו, לדוגמה תיק של מנוחה שהייתה, אישה ערירית ונצולת שואה מרומניה, שהותירה צוואה בה הורישה את דירתה לקרובי משפחה מצד בעלה עמם היתה בקשר הדוק. ביהמ"ש הורה על עריכת חוות דעת גנאולוגית, שבה נמצאו קרובי משפחה רחוקים של המנוחה שמעולם לא היו בקשר איתה ואף לא הכירו אותה.

ביהמ"ש אפשר לקרובים אלה להגיש התנגדות לצוואה בגין היותם יורשים על-פי דין. כלומר, אם התנגדותם תתקבל, מי שיירש את רכוש המנוחה הם אנשים שמעולם לא ראו אותה וכלל לא ידעו על קיומה. אבסורד", מוסיף קראוס.

"יש לערוך תיקון לחוק ולהגביל את החיפוש של קרובי המשפחה לדרגה שנייה בלבד – כך יישמר איזון בין הצורך למצוא קרובי משפחה לבין הצורך לממש את רצון המת כפי שהוא משתקף בצוואה".

יש לציין שפעמים רבות אותם קרובים רחוקים נוהגים באופן מוסרי, מכבדים את רצון המנוח ואינם פועלים כנגד הצוואה. עד שהחוק יתוקן נשאר רק לשאול את עצמנו, איך אנחנו היינו נוהגים באותו מצב.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו