ד"ר מאיר סיידלר
ד"ר מאיר סיידלר ללא קרדיט צילום

הממשלה שקמה איננה ממשלת בנט-לפיד. היא ממשלת בנט. לא בגלל ההשפעה שתהיה לבנט כראש ממשלה – בקונסטלציה הנוכחית היא תהיה מינורית – אלא בגלל התפקיד המרכזי שהיה לו בהקמתה. בדיונים שקדמו להקמת הקואליציה היה ברור לעוסקים במלאכה שהכול תלוי בו ובשאר חברי ימינה. מצב עניינים זה איפשר לבנט לדרוש תמורת הצטרפותו לקואליציה את ראשות הממשלה. דרש וקיבל.

אלה דברים פשוטים וידועים, אך היות שעם הזמן יגבר ללא ספק המאמץ להשכיח אותם, עלינו לזכור ולהזכיר זאת שוב ושוב. הפטנט שרשום על שמו של בנט הוא אקזיט וסטארט-אפ בו-זמנית. אקזיט מהימין ששימש לו מקפצה וסטארט-אפ כראש ממשלה. ככה זה כשחושבים מחוץ לקופסה.

אם הממשלה הזאת תחזיק מעמד, ולאחר שייעלמו רעשי הרקע העוצמתיים שליוו את הקמתה, אנחנו נישאר עם הדבר האמיתי שקרה כאן: חילופי השלטון האלה דרמטיים יותר מהמהפך של 1977, אז הוחלף שלטון השמאל הציוני בשלטון הימין הציוני. במהפך 2021 קרה משהו מהותי הרבה יותר.

וכך כתב עם הקמת הקואליציה הנוכחית ערן סיקורל, עורך חדשות החוץ של רשת ב' שאינו חשוד על ימניות יתר: "אין להיות מופתעים מהסערה שהממשלה החדשה מעוררת בימין... צירופה של רע"מ לממשלה פותח אופציה לעתיד שבו הערבים בישראל... יהיו אפקטיביים יותר בהשגת מטרותיהם... כשנתניהו הכשיר את רע"ם, מסיבות טקטיות, הוא יצר שינוי מאזן אסטרטגי ארוך טווח שבאמצעותו יוכלו הערבים לשנות את התפיסה שישראל היא 'מדינת העם היהודי ואורחיו'... אני ציוני ומשוכנע בזכותו של עם ישראל להגדרה עצמית. האם הוא יכול להתקיים במדינה ערבית יהודית? אינני יודע. מה שבטוח הוא שלנגד עינינו מתרחש תהליך היסטורי ואסטרטגי שרק סמוטריץ' הבין את משמעותו".

הבאתי כאן באריכות את דברי סיקורל כי הוא אינו "משלנו" בשום פרמטר. עם זאת, הוא אחד הבודדים במחנה השמאל שניסח את המצב בבהירות וביושרה אינטלקטואלית שראויה לציון.

דבריו של סיקורל דורשים הרחבה. לקואליציה הזאת יש שני קצוות: בנט ומנסור עבאס. מבחינת מרחב התמרון יש הבדל תהומי בין ראש הממשלה בנט ובין סגן יושב ראש הכנסת עבאס, ודווקא האחרון עלול לשלוט על הראשון. וכל כך למה? מנסור עבאס יכול לפוצץ (או לאיים לפוצץ) את הקואליציה בכל רגע נתון. יש לו לאן לחזור. אם היהודים לא יספקו את הסחורה שהוא דורש מהם, הוא יחזור לרחוב הערבי כגיבור: לראשונה בהיסטוריה של הישות הציונית יהיה זה מנהיג ערבי מקומי שהצליח לפרק ממשלה בישראל על רקע אי סיפוק הדרישות הצודקות של עמו.

התסריט הזה בהחלט אפשרי, ולא אסתיר שהוא התסריט המועדף בעיניי, אולם לצערי הוא לא כל כך מציאותי. הרבה יותר מציאותי תסריט אחר, סוג של תסריט ביניים שבו הממשלה לא תתפרק אך תצטרך לנהוג לפי ציפיותיו של עבאס כדי שהוא לא יפרק אותה. לפיד לא ירצה לגמור כמו גנץ ובוודאי לא יכשיל לעצמו את קדנציית ראש הממשלה המיוחלת, וגם לרוב חברי הקואליציה האחרים לא יהיה, לאחר שנים כה רבות במדבר הפוליטי, יותר מדי חשק לחזור לשם.

ובאשר לבנט? לבנט, בניגוד לעבאס, אין שום מרחב תמרון. לו ולחברי מפלגתו שעליהם כפה שותפות גורל אין לאן לחזור. הם שרפו את הגשרים. אם הממשלה שהבוס שלהם עומד בראשה תתפרק הם יתפזרו לשום מקום, בעוד שעבאס יחזור למע'אר כגיבור, בנט יחזור לרעננה אחרי אקזיט כושל ובלי כל צפי לסטארט-אפ חדש.

לסיכום: בנט ושותפיו בימינה בגדו בערכים הבסיסיים ביותר של הציונות בכלל ושל הציונות הדתית בפרט, והם הוסיפו חטא על פשע כאשר סנדלו את עצמם בדרך אל-חזור. הצבת מפלגה ערבית של שונאי המדינה היהודית כלשון מאזניים בממשלה ישראלית היא game changer דרמטי שעלול להשפיע על גורל העם היהודי היושב בציון. זה לא יבוא באופן מיידי, זה יבוא בזחילה, כמו הצפרדע המפורסמת שמתבשלת לאט. גם אם עבאס יוותר פה ושם מסיבות טקטיות (עד שיועברו התקציבים שהוא דורש), זה לא ישנה את התמונה הפוליטית הגדולה שנוצרה כאן.

מה נאמר ומה נדבר? נקווה לטוב. יש מנהיג לבירה. אולי הקואליציה הלא לגיטימית הזאת תתפוצץ בסוף בגלל ההתנגדות של רע"מ ללהט"ב. אולי הקב"ה יגלגל את הדברים כך שהערבים יצילו אותנו מעצמנו. אינשאללה.