המהפכה שחוללו צעירים דתיים ביחידות המובחרות בצבא, בבה"ד 1, בעולמות האקדמיה, המשפט והתקשורת, חודרת בשקט בשקט גם למשטרת ישראל. 'מאמינים במשטרה', התוכנית לשילוב בני הציונות הדתית בתפקידי מפתח במשטרה שיזם נחי אייל, בנתה גשר בין המשטרה לציבור הדתי־לאומי אחרי שנים ארוכות שבהן האתגר הזה נזנח על ידיו.
צוערי 'מאמינים במשטרה' עוברים הכשרה המבוססת על לימודי משטרה בשילוב לימודים תורניים בבית מדרש שהוקם במיוחד לתוכנית זו. בבית המדרש נלמדות סוגיות הנוגעות לביטחון והצלה תוך שימת דגש על שותפות האדם בבניית המדינה והארץ. הסוגיות נוגעות בכל תחומי ההלכה, המוסר, האמונה וההשקפה. את הערכים הללו הם מביאים יחד עם התורה שספגו ולמדו בשנותיהם בישיבות ההסדר ובמכינות לתוך השירות המשטרתי.
כ־80 שוטרים ובהם עשרה קצינים דתיים לאומיים משרתים היום במשטרה כחלק מהמיזם, שפותח עוד מחזורי גיוס ורוצה להעמיק את הקשר בין הציונות הדתית למשטרת ישראל. התוכנית מספקת מעטפת לשוטרים המשרתים בה, ואף ליווי גם לבני משפחותיהם.
אחד מעשרות השוטרים המשרתים דרך התוכנית הוא פקד נחמיה עמרני, קצין שיטור וקהילה בבנימין שהתגייס למשטרה לפני תשע שנים. נחמיה נשוי ליוכי שמהווה שגם היא חלק בלתי נפרד מההליך שעבר.
"לפני שהכרתי את המשטרה מקרוב, שוטר לא היה תפקיד שמעורר הערכה", היא מספרת. "הייתי בעמונה והמפגש שלי אז עם שוטרים היה במצבים המורכבים האלה, היחס למשטרה מבחינתי לא היה פשוט". אבל אז הגיע המיזם שיצר את השינוי. נחמיה שמע על תוכנית 'מאמינים במשטרה' ודרכה הפך לשוטר.
"זה לא היה סתם להתגייס למשטרה", אומרת יוכי. "הרעיון בא עם אידיאל, לבוא עם קבוצה מסוימת שמשפיעה על המשטרה מבפנים. זה משנה את כל התמונה. אם הוא היה מתגייס למסלול רגיל לא הייתי בעד, אבל זה דבר אחר לגמרי".
"בסוף הבנתי שמשטרת ישראל היא גוף מאוד בסיסי בניהול המדינה", אומר נחמיה. "אנחנו רוצים משטרה איכותית, כזו אנשים באים אליה בתחושת שליחות, ולבוא להיות חלק ממשהו גדול שמשנה מציאות זה כמו ראשוני הדתיים שהתגייסו למקומות נחשבים בצבא. המשימה של הציבור שלנו היא לא להסתכל מהצד ולהתלונן על המצב במשטרה או בכל גוף אחר, אלא להיכנס פנימה ולשנות. זה לא סוד שהמשטרה לא מובילה באהדת הקהל, ושבאירועים ביטחוניים ובמקרים מסוגים שונים מתעוררת עליה ביקורת. אבל כשרואים את הדברים מבפנים אנחנו יודעים שהמצב לא כמו שהוא נראה מבחוץ".
"אפשר לעשות שינוי ביחס"
נחמיה ויוכי לא רק משתתפים בתוכנית 'מאמינים במשטרה' אלא הם חלק מקהילה ויישוב מאוד אידאולוגיים, מה שמעורר לא פעם דיונים מעניינים במיוחד. "אנחנו גרים פה עם אנשים שיש להם נקודת מבט", אומר נחמיה. "באים עם ביקורת על המשטרה, על התפקוד שלה בלוד או על הפעילות במאחז מסוים. אתה יודע מהצד שלך שלא תמיד זה כמו שהם רואים את זה. גם אצלנו במשטרה יש ביקורת פנימית ומחשבה כל הזמן איך לעשות את הדברים אחרת. לפעמים כשאני מדבר עם אנשים שהמידע שלהם מגיע מהתקשורת, אני יודע לדבר איתם על הפער בין המציאות ובין מה שפורסם. כשאני מביא לשכנים ולחברים את התמונה האמיתית מנקודת הראות שלי כשוטר אני רואה שההבנה שלהם משתנה. אני לא דובר המשטרה, אבל אני יודע שאפשר לעשות שינוי".
גם יוכי מוצאת עצמה לא פעם מגשרת על הפער, אך לעיתים היא גם בצד ששואל את השאלות. "באופן אישי גם במשפחה המצומצמת שלי יש את כל הקשת הימנית, כך שלפעמים אני ממש משמשת כמו דוברת המשטרה ולפעמים אני שותפה לשאלות ולקושיות, אבל ברור שכשאני מכירה את זה מקרוב אני יודעת שהתמונה יותר מורכבת. אנחנו רואים את השוטרים, אני רואה את מסירות הנפש שלהם, איך חשוב להם לתת את הנשמה, בשבתות, בחגים, בחופשים, בלילות, מוקדם בבוקר. הילדים רואים את אבא בעבודה יותר מאשר בבית".
הקושי קיים, אך איתו גם החינוך לשליחות. "יש לנו שישה ילדים, והם שואלים לא פעם למה אבא לא בבית. אנחנו אומרים להם שיש לנו זכות שאבא מגן על עם ישראל. אבא בתפקיד חשוב, הוא עובד בעבודה כל כך ערכית שמצריכה מאיתנו המשפחה הגרעינית גם כן מסירות והקרבה. יש רגעים שזה לא קל, אבל בראייה הכללית אנחנו יודעים שאנחנו עושים דברים גדולים. הילדים שומעים את הסיפורים של אבא מהעבודה, מה הוא עשה בפעילות הזאת, איך הוא הצליח בדבר מסוים, והם ממש חלק מהשליחות הזאת".
למרות הכול, התגובות מהסביבה פחות מפרגנות. "בצבא יש איזו יוקרה", אומר נחמיה. "כשמישהו חוזר מהצבא ליישוב יש סביבו הילה כמו של גיבור. לשוטר אין את היוקרה הזאת, אלא לפעמים להפך. יש מבטים אחרים. התא המשפחתי הוא זה שמעניק את התמיכה. יוכי והילדים הם המקור לכוח שלנו".
השירות יוצר מצבים מורכבים, אבל לשניים ברור שמדובר במשימה לאומית. "היה ערב אחד שליוכי היה אירוע חשוב שרצתה ללכת אליו. היא ביקש מראש שאפנה את הערב הזה ואחזור הביתה מוקדם כדי שתוכל לצאת. בימים שלפניו היא חזרה והזכירה לי כמה פעמים, ואני הודעתי למפקד מעליי שאני צריך את הערב הזה חופשי. בדרך הביתה קיבלנו קריאה על זריקת בקבוק תבערה על רכב של יהודים. הקצין שהיה איתי שאל אם להוריד אותי בבית לפני שהוא קופץ לזירה, אמרתי לו שאני רץ לאירוע. שלחתי ליוכי הודעה שאני מצטער אבל יש אירוע חריג והתגובה שלה במסרון הייתה: 'אני בטלה לכנסת ישראל, סע לשלום ותחזור בזהירות'. התשובה הזאת חקוקה לי בלב. ההבנה שיש דברים גדולים מאיתנו, יש את כלל ישראל ואנחנו בטלים אליו".
השירות במשטרה כאדם דתי כולל לא רק רוח גדולה ואידיאלים, אלא גם התמודדויות לא פשוטות שלקראתן התוכנית 'מאמינים במשטרה' מכשירה את השוטרים. "אין ספק שהתוכנית נותנת מענה עוד בתחילת הדרך באמצעות הלימוד בבית המדרש, שם למדנו איך אנחנו באים לעבוד במשטרה ומה ההבדלים בין הצבא למשטרה. בצבא יש פקודת דת, הרבנות היא תחת המטה הכללי, יש מותר ואסור ברור מבחינה מטכ"לית. במשטרה זה לא קיים נכון להיום והמורכבות היא הרבה יותר חריפה. אז אנחנו מעמיקים כבר בהתחלה את הלימוד ההלכתי שרלוונטי לנושאים כאלה, איך אנחנו מקיימים את כל הפעילות שלנו במסגרת ההלכה. יש סיטואציה שבה אתה יכול להיות לפעמים במשמרת לילה לבד באוטו עם שוטרת, איך מתמודדים עם מצבים כאלה, איך שומרים על התא המשפחתי. זה מתחיל בזה שבפתיחת משמרת אני עושה שיחה עם אשתי. אני אומר לה עם מי אני עובד ודואג שגם השוטרת תשמע את זה. שיחות לבית במהלך המשמרת, התמקדות בעבודה ובמקצועיות, קשר מתמיד עם רב המשטרה - בלי הליווי הזה לאורך השירות המצב היה אחר לגמרי".
"אני חושבת שזו אחת השליחויות הכי חשובות שאפשר לעשות היום", מוסיפה יוכי. "זה שירות לשמה לגמרי, אין לזה את היוקרה שיש לצבא והיוהרה שיש לכוחות ביטחון אחרים, המדים של המשטרה אפילו מצטיירים לא טוב בעיני חלק מהציבור שלנו".
"גם במשטרה בסוף צמאים לציבור שלנו", מספר נחמיה. "המשטרה צריכה את האנשים הערכיים, שבאים לתת, לראות איך מתנהלת משפחה עם ילדים למרות הקשיים והאתגרים שהשירות מציב. זה עולם אחר, זה כל כך כיף לי כמפקד לקבל שוטרים כאלה, ופה נוצרים גם חיבורים והיכרויות וזה כל כך משמעותי".
לשתף עם הבית
ישעיהו ורחלי יברוב מלשם משתתפים גם הם בתוכנית. ישעיהו קצין נוער בתחנת המשטרה בכפר קאסם ורחלי עובדת סוציאלית. חמש שנים שהוא משרת במשטרה ובשבילו מדובר במימוש שאיפות של ממש. השניים נישאו עוד לפני גיוסו של ישעיהו, מה שהביא אותו להחלטה לא לצאת לקורס קצינים בצה"ל. היום הוא מרגיש שהוא מממש את שאיפותיו בתפקידו במשטרה. "אחרי החתונה והצבא רציתי לעשות משהו משמעותי", הוא אומר, "לתרום לציבור בתפקיד שיש בו שליחות. כך הגעתי למשטרה".
"אני מאוד שמחתי בזה", אומרת רחלי. "בצבא ישעיהו רצה להמשיך לקצונה, אבל מתישהו הוא הבין שזה פחות מתאים לנשוי צעיר. כשהוא בחר לעשות את השירות המשמעותי לקחת את הרצון הזה למשטרה זה דבר מבורך".
"התגייסנו כקבוצה שמגיעה יחד", הוא מספר. "את ההכשרה הרוחנית עברנו ביחד, ואז כקבוצה הגענו גם לשירות. זה דבר שנותן סביבה שנוח לעבוד איתה. במשטרה העולם החברתי חשוב. אומנם אנחנו לא משרתים באותה תחנה, אבל אנחנו קבוצה שעוברת את אותו תהליך. המיינסטרים הדתי פחות מגיע למשטרה, וכשעושים את ההכשרה הזאת בקבוצה מגובשת שנכנסת לעולם הזה יחד, אתה מגיע לאתגרים שאתה יכול להם ולא בטוח שהיית יכול להם לבד".
"האתגר הוא לעשות הפרדה בין העבודה לבית", אומרת רחלי. "כשהוא סיים את הקורס הוא אמר לי: שוטר הוא תמיד שוטר, הוא לא שוטר רק בעבודה. זה הרבה שעות שהוא מחוץ לבית. זה לא כמו עבודה שחוזרים הביתה בחמש או בשש. אבל הוא מרגיש סיפוק, הוא במקום שהוא יכול לתרום ואני תומכת בו הרבה, גם כשקשה לפעמים".
העבודה מפגישה את ישעיהו עם מקרים לא קלים, שהבית מהווה בשבילו מקום להתאוורר מהם. "רשמית אני קצין נוער, אבל אני מתעסק גם במקרים של עבירות מין, אלימות במשפחה, פגיעות בחסרי ישע. הרבה תשומת לב לאירועים חריגים, דברים שדורשים רגישות, לזהות מסוכנות מגורם מסוים. גם עבודת הסברה, הרצאות להורים ולציבור על עבירות של אלכוהול. האחריות היא מאוד כבדה. תיק פלילי לנער יכול לחסום לו את האפשרות להתקדם בחיים, ובסוף כל יום של עיסוק כזה אני יודע שאני יכול לדבר עם רחלי. כל שוטר ייחשף לדברים כאלה. אחד הדברים שאנחנו לומדים כדי לא ליצור עומס רגשי הוא לשתף בבית, לדבר על הדברים. כמובן בלי לפרט שמות או פרטים שצריכים להישמר בסוד ולא ליד הילדים".
הרב רמי ברכיהו, מי שהיה ממייסדי התוכנית והיום רב משטרת ישראל, ניצב בפני מחזור נוסף של שוטרים שיגויסו דרך המיזם. הוא מסתכל על העשייה בסיפוק וכן בשאיפה קדימה. "מאז ומעולם היו שוטרים דתיים במשטרת ישראל וכנראה גם יהיו", הוא אומר. "הנקודה זה לא רק הכיפה. חשבנו שיש מקום להביא שוטרים בוגרי ישיבות הסדר, מכינות קדם־צבאיות, אנשים שלא בהכרח ראו במשטרה כתובת לעשייה ביטחונית ומימוש של הרצונות שלהם להיות אנשי מבצעים. אלה אנשים שלא בהכרח מימשו את השאיפות המבצעיות והקרביות שלהם בצבא ולא ראו בצבא כתובת להשלים את הרצון הזה, ואנחנו יכולים להביא אותם למשטרה ולהפוך אותם לשוטרים ערכיים ומצוינים".
הרב ברכיהו מתייחס לצורך בהקמת התוכנית. לדבריו, "בתקופות מסוימות נוצר רושם של רתיעה מסוימת של הציבור הדתי מהמשטרה. פינוי עמונה, פרשת הניצבים, אירועים כאלה. רצינו לגבש תוכנית שתביא את רוח התרומה וההתנדבות שיש בציונות הדתית לתוך משטרת ישראל. את החינוך למסירות, להתנדבות ולנתינה שיש אצל בוגרי הישיבות והמסגרות של הציונות הדתית, והמשטרה מרוויחה מזה. יש בית מדרש של התוכנית, ליווי רוחני, עיסוק בשאלות דתיות ורוחניות על החשיבות של ביטחון הפנים, אתגרים רוחניים ומוסריים, מה המשמעות של להיות שוטר. יש ליווי גם למשפחה של השוטר, לילדים ולבת הזוג, שזה גם חלק מהנושא הזה. השוטר מקבל מעטפת שעוזרת לו להתאקלם במשטרה, וזה הופך את השוטר למי שתרומתו משמעותית, טובה ואיכותית. באתר של לשכת הגיוס למשטרה ניתן לבחור להירשם כמועמד דרך התוכנית הזאת. בסופו של דבר אם נצליח להביא כל שנה 25 בוגרי הציונות הדתית ל'מאמינים במשטרה' נגיד שאנחנו תורמים את תרומתנו הצנועה לארגון החשוב הזה".