"את חושבת שאביך הוא היחיד? יש לנו פה עוד המון תיקים לטפל בהם". זו התשובה שקיבלה בתו של דסטאו ביסט ביום שבו הגיעה להגיש תלונה במשטרה בעקבות דריסתו של אביה על ידי שני רוכבי אופניים חשמליים. בעוד האב מאושפז במצב קשה בבית החולים כשהוא מורדם ומונשם, המתינה בתו לא פחות מחמש שעות בתחנת המשטרה ברמלה, עיר מגוריו, עד שמישהו נפנה לטפל בעניינה. היחס המזלזל שמפגינה המשטרה כלפי התיק, טוענים בני המשפחה, נמשך מאז ועד היום כבר שבועות ארוכים. החקירה המשטרתית עצמה, אומר עו"ד חיים בלייכר, אשר מלווה את המשפחה מטעם ארגון 'חננו', החלה יותר משבוע לאחר הדריסה. הימ"ר נכנס לתמונה רק שבועיים־שלושה מאוחר יותר, כך שנראה שלא נלקחו עדיין תיעודי המצלמות ממקום האירוע. נכון לעכשיו, כפי שעולה מבירור שערכו השבוע בני המשפחה מול השר לביטחון פנים, אין למשטרה קצה חוט בפרשה.
בשבועיים האחרונים מנסה משפחתו של ביסט, שנפטר בינתיים מפצעיו, לפרסם את מקרה הרצח הלא מדובר בתקשורת ולהעלות את הדרישה להכיר בו כפיגוע דריסה על רקע לאומני. לפני כחודש יצא ביסט בן ה־74 מביתו ברמלה כדי ללוות את אורחיו לתחנת האוטובוס הסמוכה. בעומדו בקרבת התחנה הגיחו שני ערבים תושבי השכונה הסמוכה כשהם רכובים על אופניים חשמליים, ופגעו בו עד שנפל למדרכה. ביסט הצליח להתרומם מהנפילה, אולם שני הרוכבים חזרו לסיבוב נוסף, "כדי לבצע בו וידוא הריגה", כדברי בני המשפחה. הם פגעו בו שוב, והוא נפל ונפצע קשה. אחרי ניסיון נוסף שלא צלח לפגוע בשני האורחים בתחנת האוטובוס הם סבו על עקבותיהם וחזרו לשכונה שממנה באו, שכונה שרוב תושביה ערבים. עוברי אורח מיהרו להזעיק את מד"א וכוחות הביטחון, אולם הבהלה שאחזה בהם לנוכח האירוע גרמה לכך שלא היה מי שהספיק לצלם ולתעד את המתרחש.
ביסט, שמעוצמת הפגיעה נפל בעוצמה על המדרכה ונחבל בראשו, פונה לאמבולנס כשהוא סובל משטף דם תוך־גולגלתי חמור. במשך שבועיים אושפז לאחר שנותח בראשו כשהוא מורדם ומונשם, ובסופו של דבר נפטר מקריסת מערכות כתוצאה מהפציעה האנושה. "הוא היה אחד האנשים הדגולים", מספר חתנו, משה שאטה, אשר מכהן גם כחבר מועצת עיריית רמלה. "עוד באתיופיה היה איש צבא, יו"ר תנועת נוער ומושל מחוז. גם בישראל היה פעיל בקהילה האתיופית ופעל להקמת בית כנסת ומוסדות שונים ברמלה. הוא חינך את כל שבעת ילדיו לציונות, הם שירתו בצבא בשירות הכי קרבי שאפשר. הוא חינך את כולם לאהבת אדם. בשבילי הוא היה יועץ, אדם מעורר השראה. לא ייתכן שדמו של אדם כזה מופקר. אנחנו דורשים מהמשטרה ללכוד את החשודים ולמצות איתם את הדין".
מדוע אתם טוענים שמדובר בפיגוע על רקע לאומני ולא במקרה של תאונת דרכים, כפי שטוענת המשטרה?
"כל מי שהיה שם דיווח על פיגוע לכל דבר. הם באו במטרה לפגוע. גם מי שדיווח למשטרה אמר שקרה פיגוע דריסה. זה היה בכוונה, בעוצמה אדירה, כאשר דסטאו לא הפריע לאף אחד במקום שבו עמד. היה להם די רווח כדי לעבור גם כך. אין סיכוי שזו תאונת דרכים כפי שמציירת המשטרה".
שאטה מציין עוד כי מדובר באזור שהיה מועד לפורענות גם בימים שבאו לאחר מכן, עם פרוץ הפרעות בלוד וברמלה, סמוך לבית העלמין המוסלמי בעיר. בכלל, הוא אומר, המצב הביטחוני ברמלה היה מעורער עוד לפני הפרעות שהתלקחו בעיר. "יש כל הזמן טפטופים כאלה. המציאות פה מאוד מתוחה. יש רצון לצייר כאילו הכול טוב ויש הרמוניה, אבל אין הרמוניה. יש מתיחות גדולה לאורך כל התקופה, השקט הוא מדומה. יש הצקות לילדים ומבוגרים ברחוב, ואותם רוכבי אופניים ניסו שבוע אחרי כן לפגוע שוב בעובר אורח שניצל בנס. המקרה של חמי הוא תוצאה של המציאות הזאת. יש איזה רצון להשתיק את כל מה שקורה. המשטרה בהודעתה טוענת שהמקרה הזה מטופל במישור הפלילי והתעבורתי, היא לא מוכנה לומר שזה על רקע לאומני". שאטה מסרב להיכנע להשתקה המכוונת מלמעלה: "יש פה פחד. חמי נרצח על רקע לאומני, בשל היותו יהודי וחובש כיפה. אשתי מצאה את הכיפה כמה מטרים מהמקום שבו הוא נפל. האחרים שהיו בלי כיפה לא נפגעו. אי אפשר לטאטא את הבעיה מתחת לשטיח. צריך לקרוא לילד בשמו ולטפל בבעיה".
ביום ראשון, בעיצומה של תענית י"ז בתמוז, קיימו בני המשפחה עצרת לרגל סיום ימי השבעה על ביסט. בעצרת השתתפו כ־400 בני אדם מכל רחבי הארץ, ובראשם שבעה חברי כנסת מסיעות ימינה והציונות הדתית ושרת העלייה והקליטה פנינה תמנו־שטה. כולם היו שותפים בקריאה למשטרה לעצור את הרוצחים שביצעו את הפיגוע. שרת הקליטה תמנו־שטה לקחה על עצמה לקדם את הטיפול הנושא, וביקשה מהשר לביטחון הפנים כי יתערב אישית במתרחש בתיק. היא מצויה מולו בקשר ישיר ומחברת בינו ובין בני המשפחה, ומנסה לפעול מאחורי הקלעים לקידום הטיפול בפרשה. גם ראש הממשלה נפתלי בנט קיבל פנייה בנושא מטעם ארגון 'חננו', ארגון שהספיק לצבור רזומה מצער של מקרים דומים שבהם ניסתה המשטרה לטייח אירועים לאומניים ולסגור אותם תחת כותרת פלילית, תעבורתית או אחרת. במכתבו לבנט מתאר עורך הדין חיים בלייכר את גרירת הרגליים המשטרתית בפרשה מיום הגשת התלונה ועד כה. לדבריו, בני המשפחה פונים שוב ושוב למשטרה, שטוענת כי על אף הקמת צוות חקירה משטרתי מיוחד עדיין אין קצה חוט. עו"ד בלייכר דורש מראש הממשלה להורות על פתיחת חקירת שב"כ בפרשה, ולהקצות את כל המשאבים הדרושים על מנת להשיב את הביטחון לאזרחי ישראל.
התגובה ששלחה לנו דוברות המשטרה, לאחר שפירטנו את הטענות השונות שהעלה שאטה נגד התנהלות המשטרה בפרשה, כללה בדיוק את הנוסח הלקוני והלא מחייב שציטט באוזנינו שאטה מראש: "ממשטרת ישראל נמסר כי חקירת האירוע נמשכת ונסיבות האירוע נבדקות בציר הפלילי ובציר התעבורתי". בקשה להתייחסות מפורטת יותר בנוגע לטענות כי מדובר באירוע לאומני נענתה בכך שהאירוע תחת חקירה.
משפחתו של ביסט אומרת כי העצרת שהתקיימה ברמלה ביום ראשון הייתה יריית הפתיחה במאבקם, שיסתיים כאשר המשטרה תלכוד את הרוצחים ותמצה עמם את הדין. "נעשה כל מה שנדרש, מחאות ופעולות ברמה הפוליטית", מבטיח שאטה. בינתיים נראה כי משפחת ביסט היא עוד קורבן של מדיניות ההשתקה והטיוח של המשטרה, מדיניות שחורזת שרשרת של קורבנות במשך שנים ארוכות: ממשה טלבי, שהמשטרה טענה כי התאבד, דרך נתנאל עראמי, שהמשטרה ביקשה לטעון כי הוא קורבן תאונת עבודה בבניין, וכלה באשר ויהונתן פלמר, שהמשטרה טענה כי נהרגו בתאונת דרכים. בכל אלה, ובמקרים נוספים, נאלצו המשפחות השכולות לשאת את כאבן תוך שהן מנהלות מאבק למען ההכרה הרשמית ביקיריהן כנרצחי טרור. חלק מהמקרים צלחו בתום מאבק כואב של שנים. יש לקוות כי משפחת ביסט תצטרף למעגל ההצלחה המדמם הזה במינימום זמן וייסורים.
הגאים והאמיצים
את המוטיבציה שחסרה למשטרת ישראל כדי לחקור מקרי רצח של יהודים בלב ערי ישראל היא משלימה בתחום אחר לגמרי, שבעיניה כנראה אקוטי לביטחון הציבור הרבה יותר: לכידת מפעילי רחפנים. קשה להאמין, אבל השעשוע האווירי הזה העסיק שורה של אנשי משטרה במחוז תל אביב ביום שישי האחרון. הטיפול באירוע כלל איומים טלפוניים מוקדמים, עיכוב לחקירה, החרמת ציוד וכל הטקס הנלווה למעצר פושעים פליליים. הנאשמים: הרב דרור אריה מתנועת 'חזון', והמפעיל שהצטרף אליו להרמת רחפן מעל חופי תל אביב עם הכיתוב: "אבא ואמא - משפחה. האומץ להיות נורמלי".
הרב דרור אריה לא שיער שסיסמת האומץ תהפוך למוחשית כל כך כאשר הוא עצמו יידרש להפגין מנה גדושה של אומץ כדי לממש את זכות היסוד לחופש הביטוי. הרב אריה ביקש, כמדי שנה, לתכנן מחאה מאושרת כחוק מול מצעדי הגאווה ברחבי הארץ. בעקבות פרסום בוטה של קהילת הלהט"ב על שלטי חוצות בתל אביב, ניסו הוא וחבריו לתנועה לשדרג את המחאה. את השלט "אבא, אמא – משפחה" ביקשו להפוך לשלט דיגיטלי ענקי שיתנוסס על מגדל הבורסה ברמת גן. ברגע האחרון ביטלו בעלי הבניין את הסכמתם, מחשש להתנכלות של ראשי רשויות כאלה ואחרות. הרב אריה לא התייאש, והתניע רעיון יצירתי אחר: הטסת רחפן עם הכיתוב המדובר מעל חופי תל אביב, במקביל לקיום מצעד הגאווה בלב תל אביב. התנועה הוציאה הודעה לתקשורת בדבר המיצג המתוכנן. בתקשורת הכללית, כצפוי, לא סיקרו את היוזמה החדשה, אולם המידע כנראה זלג משם אל אוזניהם של מקבלי ההחלטות במשטרה.
בשיחת הטלפון שקיבל הרב אריה ממספר לא מזוהה, ערב לפני הטסת הרחפן המתוכננת, נשמע קולו של מי שהזדהה כשוטר ממחוז תל אביב. "הוא ביקש שנתאם את מה שאנחנו רוצים לעשות, את המחאה", מספר הרב אריה. "אבל אני יודע שמאז מחאת בלפור אין צורך לתאם פעולת מחאה שלא כוללת מאות אנשים. הוא אמר: אסור להטיס מצנחי רחיפה מעל חופי תל אביב. זה נשמע לי מוזר, כי יש עשרות רחפני פרסום בחופי הארץ ורואים כאלה גם בחופי תל אביב. ביקשתי ממנו אסמכתא לדבריו, ואז הוא סיים את השיחה".
למחרת, יום שישי, נפרד הרב אריה מאשתו במה שהתברר כנבואה: "יכול להיות שלא אחזור, אולי יעצרו אותי". בעשר בבוקר הגיע עם המפעיל למורדות יפו, שם העלו את הרחפן וזה ריחף מעל חופי תל אביב. האירוע צולם והועלה לרשתות החברתיות, תוך שהוא גורף תגובות אוהדות. בבואם להתקפל ולחזור הביתה, הגיחו מולם שני כלי רכב שמהם יצאו שוטרים סמויים. הם ביקשו מהרב אריה להציג בפניהם תעודת זהות ודרשו שיתלווה אליהם לחקירה. "שאלתי: מה האשמה? הם ענו: סכנה לשלום הציבור. לא פחות. שאלתי איפה פה הסכנה, והם אמרו שיסבירו לי בחקירה". בינתיים נעשה ברכבו חיפוש ללא צו והוחרמו כרזות בשווי מאות שקלים, מכשירי טלפון וחומרי הסברה נוספים. "הרגשתי כמו אסיר ציון במדינת ישראל", מתאר הרב אריה את התחושה בזמן הנסיעה לתחנה.
דרישותיו החוזרות ונשנות לדעת בגין מה הוא עצור לא נענו. השוטרים שחקרו את הרב אריה השתייכו למחלק הסמים, מה שהמם אותו עוד יותר. "הרי את הסמים הלא חוקיים מחלקים שם, במצעד הגאווה. תחקרו אותם", הציע. אחרי שלוש שעות חקירה הורשה הרב להתקשר לעורך דינו ולרעייתו. כשטען מול החוקרים כי זו חקירה פוליטית, פלט אחד מהם כי "זו הוראה מהפיקוד העליון". כשמטיס המצנח טען מולם שפעל כחוק ונענה כי הוא מהווה סכנה לציבור, הקשה על החוקרים: ואם הייתי מפעיל רחפן בשירות הלהט"ב, גם אז הייתם מורידים אותי מהאוויר כי אני מסוכן לציבור? השאלה הזאת נענתה בשתיקה מביכה של החוקרים.
שש שעות נמשך ההליך המשטרתי, שכלל גם לקיחת טביעות אצבע וצילומים, משל היו אחרוני הפושעים. בשעה חמש וחצי נאלץ הרב אריה לדהור לביתו ביישוב נטע כדי להספיק לקבל את השבת בזמן. "הרגשנו שיש כאן השתקה ברוטלית, הוראות מלמעלה שרוצות שהקול שלנו לא יישמע. משלם המיסים צריך לממן מצעדים שהוא לא תומך בהם, וכשהרוב מתקומם נגד זה המשטרה בשירות הקהילה הגאה והשמאל הקיצוני מנסים להשתיק כל קול שפוי. לוואליד טהא ואחמד טיבי מותר להגיד הכול בנושא הזה, אבל אם אתה אדם עם זקן וכיפה – מיד עולים עליך. אני לא מפחד מזה. זה מעודד אותי להמשיך להשמיע את הקול של הרוב השפוי".
דמות נוספת שניצבה השבוע באומץ מול הלינץ' הצפוי למי שמבקש להביע את דעתו בחופשיות בכל הנוגע לקהילת הלהט"ב הוא ראש מועצת מצפה רמון, רוני מרום. האיש, דמות חילונית ישראלית טיפוסית למדי, החליט שאין לו שום כוונה להיכנע למתקפות שנחתו עליו מאז שהודיע כי אינו תומך בקיום מצעד הגאווה בעירו. לא חלילה שהמצעד לא התקיים, מה שאין באפשרותו לכפות, אולם עצם הבעת העמדה שהעזה לסבור אחרת ממה שציפו מנהיגי הטרור הלהט"בי גזרה את דינו. מרום לא התרגש. הוא החליט לא להסתפק בהודעת אי התמיכה ופרסם נייר עמדה חד מנומק שהפך לוויראלי, ובו פירט את עמדתו ביחס לקהילת הלהט"ב והתנהלותה הציבורית. "כתוצאה מכך שלא תמכתי במצעד הגאווה ביישוב מיד זכיתי להתקפה מצד התקשורת", הסביר השבוע מרום ל'בשבע'. "הבנתי שצריך לעלות קומה מעל לדיון השטחי והמטופש של כן מצעד או לא מצעד", מה שהביא אותו לפרסם את עמדתו הכתובה.
בדבריו טען מרום כי קהילת הלהט"ב מנסה לפרק את הסולידריות החברתית תוך פגיעה בערכי היסוד של דת, לאום ומשפחה. מרום תקף מפורשות את הטרור הלהט"בי, שהגיע גם לפתחו: "אחת העובדות המפחידות ביותר היא שבסוגיית הלהט"ב בימינו, ישנה לכאורה אמת אחת העטופה באצטלה של קידום ערכים הומניים ואוניברסליים. אמת שאין בלתה, כזו שמי שיעז לומר דבר מה שאיננו מוכנס עם אותו רעיון דמו בראשו", ציין, והוסיף כי: "מעניין הוא שדווקא ערכיה המוצהרים של קהילת הלהט"ב כמו סובלנות, כבוד הדדי וקבלת השונה נרמסים ברגל גסה בקידום מטרותיה המעורפלות".