"החוויה האישית שלי בתור תלמיד שלמד למעלה מעשור אחרי", אומר צביקה גזית, בוגר מחזור ט"ז של ישיבת ניר, "הייתה החיבור בין המקום הגאוגרפי של הישיבה לבין המסר של ההתיישבות. לא ישבנו במקום מנותק ודיברנו על תורה בעלמא, אלא החוויה הייתה שיש חיבור עמוק בין המקום בו אנחנו יושבים לבין התכנים, השיחות עם הרבנים, לימוד האמונה".
"אני זוכר את עצמי יושב ללמוד תורה בבית המדרש", ממשיך גזית, "כשהרב דב ליאור והרב אליעזר ולדמן ממוקמים יחסית קרוב אליי. הרגשתי ממש שגדולי התורה יושבים לידי, למדתי מה זה דבקות, להשאיר 4-5 שעות שינה ביום ובכל השאר ללמוד תורה. זה היה מאוד מקובל, לא הרגשת חריג בכלל. כל האנשים מסביב, התלמידים והרבנים יצרו אווירה של לימוד תורה בגדלות, עליי באופן אישי זה מאוד השפיע ועדיין ניכר בלימוד התורה שלי כיום".
"אני מלמד כיום בישיבה תיכונית ומרגיש שכל היסודות שלי הם מהשנים שלי בישיבת ניר", מצטרף הרב אביחי ברזילאי, בוגר מחזור ל"ח, "אני חושב שזה היופי של התורה שלמדנו בישיבה. ב"ה יש המון ישיבות היום ולפעמים זה נשמע אותו דבר, אבל אני מרגיש שבישיבת ניר התורה הייתה מאוד מחוברת לחיים, הייתה המשכיות לשליחות. אם התחילו בחברון, אחרי זה המשיכו בגוש קטיף, ובגולן, כל מחזור הגיב ופעל לפי מה שקרה בשנים שלו בעולם, תמיד היה אכפת, תמיד הייתה התייחסות".
בואו להיות שותפים עם ישיבת ניר קריית ארבע
"אם בזמני הישיבה יצאה לשאנור", מוסיף הרב שאול עבדיאל, בוגר מחזור ל"א, "אז היום אנחנו רואים שהישיבה יוצאת לאביתר. זה מראה שלא משנה כמה שנים עברו, וכמה דברים השתנו, הרוח של הישיבה היא אותה רוח שממשיכה עד היום וזה תפקידנו להמשיך את הרוח הגדולה הזאת גם בחיים עצמם.
"בתקופה הזאת קבוצות של אברכים נוסעות לעשות שבתות באביתר", מחזק הרב ברזילאי, "גם אני לוקח את התלמידים שלי להר הבית. זו התורה של הרב אליעזר ולדמן שממשיכה עכשיו עם הבן שלו הרב נעם ולדמן. העשייה של הישיבה מחזיקה את העשייה בהרבה חזיתות, לפעמים במקביל, וגם משפיעה למעגלים רחבים יותר".
בכל דור ודור
ואכן, בוגרי ישיבת ניר לדורותיה, מעידים כי תחושת השליחות והעשייה המזוהה כל כך עם הישיבה, לא החלה כבר בשנותיה הראשונות והמשיכה להיות על דגל לאורך כל הדרך, אם כי מעולם לא על חשבון רוממות הרוח של התורה הייחודית. הערכים המיוחדים, שילוב התורה והעשייה, השליחות והעומק – כל אלו צרופים וזורמים בדמם של כל אלו שעברו כאן.
"אני זוכר את היום שהגעתי לישיבה כדי להתקבל אליה, במפגש הפתיחה עם הרב ולדמן, הוא אמר לנו שאנחנו 'סניף' של ישיבת מרכז הרב, הזרוע המבצעת", מספר נועם ארנון, בוגר מחזור ב' בישיבת ניר קריית ארבע, "זה מאוד חיבר איתנו לעניין – גם התורה של 'מרכז' וגם מקום עם פעילות בשטח. ובאמת היום אפשר לראות שישיבת ניר הייתה בין הכוחות המניעים המרכזיים של תהליך חזרת היישוב היהודי לעיר האבות".
"אני זוכר איך בשנות השבעים עמדנו תמיד בחזית", נזכר ארנון, "בבית הדסה, בבית הכנסת של אברהם אבינו, בבית העלמין, במערכת המכפלה. כל המאבקים הגדולים של שנות ההתיישבות הראשונות, בחברון ומחוצה לה – כמו מחנה קדום, אלון מורה, סבסטיה, דרום הר חברון, גוש קטיף, בנימין – כל אלו התבצעו על ידי ישיבת ניר".
"המשפט שתמיד הנחה אותנו היה 'עת לעשות להשם הפרו תורתך'", מוסיף ומצטרף אברהם זוננשטיין, בוגר ישיבת ניר גם הוא ובן מחזור של ארנון, "בזמן שבישיבות אחרות רק למדו תורה, אצלנו למדו ועשו. אני זוכר איך ישבנו אחר הצוהריים בשיעור עם הרב ולדמן באקווריום, כשתוך כדי הוא מקבל טלפון ללשכה מהרב צבי יהודה שאומר לנו לסגור את הגמרות ולצאת להפגנה נגד קיסינג'ר. היום זה כבר יותר נפוץ, בשורת ההתיישבות בארץ ישראל כבר הגיעה לכלל הציבור והישיבות, אבל ללא ספק בזמנו הרגשנו חלוצים".
בואו להיות שותפים עם ישיבת ניר קריית ארבע
לימוד תורה בגדלות
ובין כל הלימוד, התורה והערכים, אין ספק שהחוויות והזיכרונות מהשנים בישיבה, גם הם תופסים חלק משמעותי בחיי התלמידים והבוגרים. "אחת החוויות שהכי זכורות לי מהשנים בישיבה זו תפילת ליל שבת במערכת המכפלה, כשהישיבה כולה מגיעה והרב ולדמן עם הטלית הלבנה, קורא את שיר השירים – זו חוויה יוצאת דופן", נזכר ארנון.
"גם בכל הצומות היינו הולכים לתפילת מנחה במערת המכפלה", מוסיף צוריאל צוף, בוגר מחזור י"ט, "תמידים כסדרם. אין אדם בעולם שעושה את זה. כשהרב ולדמן קורא את ההפטרה בחצי שעה, זו תחושה של רוחניות עוצמתית מאוד".
"עוד דבר שאני זוכר הוא משחק הכדורסל בימי חמישי בערב", הוא מוסיף, "ובפורים, איפה תראו עוד שני ראשי ישיבה שמשחקים כדורסל. שני זקני העדה, הרב אליעזר ולדמן והרב דב ליאור, שיזכו לימים ארוכים וטובים. המגרש היה בדיוק איפה שכיום נמצאת אחוזת אברהם".
פורים היה נותן לנו אוויר להמשך השנה
"פורים בישיבה היה שם דבר", מחזק ארנון, "כמובן בין היתר בגלל שחגגנו את החג יומיים. זו הייתה חוויה רוחנית מדהימה, כשהיינו הולכים לבתים של ראשי הישיבות והאברכים. באותן שנים כל המשפחות בקרית ארבע היו חלק מהישיבה. המשפחות היו מחוברות והיינו הולכים לבתים. החוויות של סעודות פורים הגדולות – פורים היה נותן לנו אוויר להמשך השנה".
"עוד רגע אחד שזכור לי היה תחילת מלחמת יום הכיפורים", הוא ממשיך, "אני זוכר איך באמצע התפילה בבית המדרש שבצריף, יצאנו להילחם על הארץ. לצערנו חלק מהבחורים מהמחזור שלנו ומהמחזור שמעלינו לא חזרו".
"בעיני, סעודה שלישית הייתה עוד רגע של שיא בשבוע שלנו", מספר זוננשיין, "התכנסנו בחדר אוכל, שהיה באותם ימים בבית ממול – איפה שהיום בית הכנסת הטוניסאי – ישנו שם ושרנו שירה שהתחילה ולא נגמרה. היו שם כמה 'סוכנים' של ניגונים שהביאו אותם מכל מיני חסידויות. סיימנו מתי שסיימנו, לא הסתכלנו על השעון, לא חיפשנו סיגריה או תוצאות של כדורגל. בצאת השבת היינו נוסעים לשמוע את הרב צבי יהודה בביתו בירושלים, זו הייתה חוויה מיוחדת במינה. גם בימי חמישי בלילה, ישבנו עד השעות הקטנות אצל הרב ולדמן בבית, ישבנו ולמדנו עם זקני העדה 'אורות הקודש'. בשלב מסוים הרבנית הייתה מוציאה עוגה מהתנור עבורנו והרב ולדמן היה מוציא את החליל ומתחיל לנגן בו. עד היום אני לוקח את החוויה הזאת איתי".
בואו להיות שותפים עם ישיבת ניר קריית ארבע
"נהייתי איש שקשור לתורה"
לצד ההתרפקות על הזיכרונות, ישיבת ניר עדיין ממשיכה את הרוח הייחודית גם בימים אלו. "אני מרגיש שהרוח הגדולה של הישיבה ממשיכה לנשוב ולשאת את כולנו גם היום", אומר שלמה לנדאו, בוגר מחזור מ"ד שגם עובד בישיבה בימים אלו, "כל הסיפורים על התפילה במערה בשבתות ובצומות, החיבור לארץ, כל אלו קיימים גם היום. זו תחושה נהדרת להיות חלק מהסיפור הזה. גם אם יש דברים שהשתנו, מבחינה רעיונית שום דבר לא השתנה. התורה של ישיבת ניר ממשיכה לפעום בכולנו, כעת עם רוח צעירה וחדשה שהגיעה".
"אני שומע את הסיפורים על האחווה והמשפחתיות ואני מרגיש שאני חי אותה גם היום", מוסיף יעקב גיטלר שמסיים בימים אלו את שיעור ו', "החיבור בין התלמידים ובין האברכים, בין המשפחות והקהילה – יש פה חיבור לחיים. למדתי פה את כל הכלים שלי לחיים – על אקטואליה, זוגיות, צבא, שליחות. החיבור הזה תפס אותי ונותן לי להרגיש חלק מהדבר הגדול הזה".
"כשכלב בן יפונה מגיע לחברון, הוא הולך להתפלל על קברי אבות ולוקח את הגבורה מאברהם אבינו. חווית הגבורה שלי התעצמה בישיבה, הביטחון בצדקת דרכנו, האמונה שלא משנה מה קורה – המהלך האלוקי ברור, המהלך על הביטחון בארץ ברור, ששום דבר לא יזיז ואנחנו בדרך הנכונה – זו ישיבת ניר. מאורעות נכנסים כל הזמן לבית המדרש, בישיבה לא מתעלמים ממה שקורה אלא דנים בהם וגם קמים ועושים– בפינויים ובבניה".
"כשאני שומע את הבוגרים הצעירים, ממרום גילי, מרגש אותי לראות שהם מרגישים בשנים האחרונות את מה שאני הרגשתי בתקופתי", מסכם זוננשיין, "כשנולד לי בן בכור, הבאתי את הרב ולדמן להיות הסנדק – לסובבים אותי הסברתי שישיבת ניר העמידה אותי על הרגליים. אולי לא נהייתי תלמיד חכם ולא רב גדול בישראל, אבל נהייתי איש שקשור לתורה ב"ה כל כולי. כל המשברים שעברו עליי, הן מצד עם ישראל והן ברובד האישי – קיבלו חיזוק וכוח כתוצאה מהשנים האלו שהייתי בישיבה. הדברים של הרב ולדמן ושל הרב ליאור, הם אלו שמחזיקים אותי עד היום ואני כל כך שמח ומאושר לשמוע מהצעירים שחווים את זה ככה. זו הרגשה נהדרת להיות חלק מהקהילה של ישיבת ניר, מקרית ארבע יצאה תורת ארץ ישראל וזכינו להוריד את האור הזה לשטח, עד היום. זאת נקודה שאין לה תחליף, זכינו להגשים את כל האידאות במעשה".
בואו להיות שותפים עם ישיבת ניר קריית ארבע
