ביום שלישי הקרוב יתקיים יום הזכרון לשואה ולגבורה, כ 60 שנים אחרי תום המלחמה.
ביום שישי התפרסם דו"ח ובו מימצאי חקירה, שלישית במספר מאז המלחמה, שערכו הסטוריונים הולנדים מהמכון ההולנדי לתיעוד המלחמה, בנסיון לברר את זהות הבוגד שהסגיר את משפחתה של אנה פרנק לנאצים.
כזכור אנה פרנק נערה יהודיה מהולנד הסתתרה עם בני משפחתה ועם משפחה נוספת בעליית גג בבנין משרדים בעיר אמסטרדם. הם הצליחו להסתתר במשך 25 חודשים, אך לקראת תום המלחמה קיבלו הנאצים מידע על מקום המסתור וב 4 באוגוסט 44 פרצו הנאצים למחבואה של המשפחה והם נלקחו למחנות ההשמדה. ממשפחתה של אנה פרנק שרד רק אביה אוטו פרנק.
בתקופת השהייה במקום המסתור ניהלה אנה פרנק יומן אישי, ולאחר המלחמה הוציא אביה פרקים מיומנה זה לאור. היומן שתורגם ללשונות רבות ונקרא על ידי מיליוני בני אדם, הפך לאחד מסמליה של השואה.
בדו"ח כתבו החוקרים כי אין אפשרות לקבוע בוודאות מי הבוגד וכי גם חקירה מעמיקה ומקיפה יותר לא תניב תוצאות טובות יותר.
החקירה נפתחה בחודש יולי בעקבות הוצאתם לאור של שני ספרים חדשים בנושא, אחד בשנת 98 והשני בשנת 02 . בספרים הופנתה אצבע מאשימה כלפי חשודים נוספים כנאשמים בבגידה. החוקרים ציינו כי לדעתם אותם אנשים אליהם הופנתה האצבע המאשימה הם חפים מפשע.
בדו"ח נקבע עוד כי לא נמצאו מימצאים שיאפשרו לבסס את החשדות כי ויליאם ואן מרין, עובד בנין המשרדים בו הסתתרה משפחת פרנק, הוא שבגד והסגיר את המשפחה. משטרת אמסטרדם חשדה במשך שנים כי ואן מרין עמד מאחורי שיחת הטלפון שגילתה לשלטונות כי בעליית הגג מסתתרים יהודים, אך כאמור כמו בשתי החקירות הקודמות לזו, הדבר לא הוכח.
שני חשודים הנוספים שהחשד כלפיהם הועלה בספרים החדשים הם אנטון אהלר, שותפו של אוטו פרנק, ועובדת הנקיון של המחסן לנה הרטוג.
בדו"ח כאמור שללו החוקרים את החשדות שהופנו כלפי אהלר והרטוג ואף הטיחו ביקורת בסופרת הבריטית קרול אן לי שפרסמה את חשדותיה בספרה. דבריה מבוססים על ספקולציות קבעו החוקרים והוסיפו כי גם לא נמצאה הוכחה לכך שלנה הרטוג המנקה של המחסן, שבעליית הגג שמעליו הסתתרה משפחת פרנק, "ידעה כי בעליית הגג חבויים יהודים".
ביום שישי התפרסם דו"ח ובו מימצאי חקירה, שלישית במספר מאז המלחמה, שערכו הסטוריונים הולנדים מהמכון ההולנדי לתיעוד המלחמה, בנסיון לברר את זהות הבוגד שהסגיר את משפחתה של אנה פרנק לנאצים.
כזכור אנה פרנק נערה יהודיה מהולנד הסתתרה עם בני משפחתה ועם משפחה נוספת בעליית גג בבנין משרדים בעיר אמסטרדם. הם הצליחו להסתתר במשך 25 חודשים, אך לקראת תום המלחמה קיבלו הנאצים מידע על מקום המסתור וב 4 באוגוסט 44 פרצו הנאצים למחבואה של המשפחה והם נלקחו למחנות ההשמדה. ממשפחתה של אנה פרנק שרד רק אביה אוטו פרנק.
בתקופת השהייה במקום המסתור ניהלה אנה פרנק יומן אישי, ולאחר המלחמה הוציא אביה פרקים מיומנה זה לאור. היומן שתורגם ללשונות רבות ונקרא על ידי מיליוני בני אדם, הפך לאחד מסמליה של השואה.
בדו"ח כתבו החוקרים כי אין אפשרות לקבוע בוודאות מי הבוגד וכי גם חקירה מעמיקה ומקיפה יותר לא תניב תוצאות טובות יותר.
החקירה נפתחה בחודש יולי בעקבות הוצאתם לאור של שני ספרים חדשים בנושא, אחד בשנת 98 והשני בשנת 02 . בספרים הופנתה אצבע מאשימה כלפי חשודים נוספים כנאשמים בבגידה. החוקרים ציינו כי לדעתם אותם אנשים אליהם הופנתה האצבע המאשימה הם חפים מפשע.
בדו"ח נקבע עוד כי לא נמצאו מימצאים שיאפשרו לבסס את החשדות כי ויליאם ואן מרין, עובד בנין המשרדים בו הסתתרה משפחת פרנק, הוא שבגד והסגיר את המשפחה. משטרת אמסטרדם חשדה במשך שנים כי ואן מרין עמד מאחורי שיחת הטלפון שגילתה לשלטונות כי בעליית הגג מסתתרים יהודים, אך כאמור כמו בשתי החקירות הקודמות לזו, הדבר לא הוכח.
שני חשודים הנוספים שהחשד כלפיהם הועלה בספרים החדשים הם אנטון אהלר, שותפו של אוטו פרנק, ועובדת הנקיון של המחסן לנה הרטוג.
בדו"ח כאמור שללו החוקרים את החשדות שהופנו כלפי אהלר והרטוג ואף הטיחו ביקורת בסופרת הבריטית קרול אן לי שפרסמה את חשדותיה בספרה. דבריה מבוססים על ספקולציות קבעו החוקרים והוסיפו כי גם לא נמצאה הוכחה לכך שלנה הרטוג המנקה של המחסן, שבעליית הגג שמעליו הסתתרה משפחת פרנק, "ידעה כי בעליית הגג חבויים יהודים".