לפני כששים שנה, באתי לישיבת מרכז הרב, בהיותה עוד בבניינה הישן ובמעט תלמידים. לרב צבי יהודה זצ"ל, ראש הישיבה, היו הדגשים עזים יותר מכפי שנשמעו במקומות אחרים. אחד מהם היה נושא שמירת הלשון.
כך אמר, כי במקורותינו נמצא הבדל בין "נקרא רשע", לבין "מותר לקרותו רשע". היום קל למצוא. "נקרא רשע" מופיע יותר מחמישים פעם. " מותר לקרותו רשע" מופיע שני פעמים בלבד. נשים לב: משה רבנו רואה שני אנשים עברים ניצים. "ויאמר לרשע: למה תכה רעך". הכתוב מכנה אותו "רשע" אולם משה איננו אומר לו: "רשע, למה תכה רעך".
עוד סיפר הרב כי בעת מפגש של כמה יהודים, עלה שמו של מומר מסוים. אמר אחד הנוכחי: "יימח שמו". הגיב ראש המדברים ואמר, על פי הלכה, מומר חייב בייבום, והלוא שם נכתב "ולא יימחה שמו מישראל". האם אותו חכם הקל ראש כלפי המרה? חס וחלילה. הוא רק ביקש לומר שגם לביטויי גינוי יש גבולות שאין לעבור אותם.
בתקופה האחרונה, כמעט נשכחה הזהירות בביטוי. כל אחד משתלח כרצונו בכל במה. מצער הדבר כאשר זה נעשה על ידי אנשים המאמינים בתורה , שהרי כתוב בה "לא תשנא את אחיך בלבבך " "לא תלך רכיל בעמך" "בצדק תשפוט עמיתך".
גילוי נאות: לא הצבעתי עבור "ימינה" בבחירות הללו. לא מתוך שנאה, לא מתוך בוז, לא מתוך כעס או כל יחס נפסד. מתוך העדפה. העדפה שאין בה יחסי שלילה כלפי מי שלא הועדף. אין לדעת עתה מה תביא הממשלה שלא רצינו בה. אולם אין זה מצדיק גידופים ועלילות . קראתי לאחרונה דברי בוז כלפי ראש הממשלה, ובתוכם גם הכינוי "רפורמי". זו חוצפה ועלילה. רפורמי שולל את הרעיון שהתורה ניתנה מאת השם. ידוע לכם דבר כזה על ראש הממשלה? מישהו ראה אותו נוהג לבית הכנסת בשבת? האם מישהו ראה בו שאינו מפריד בין בשר לחלב? מנין החוצפה לכנות אותו "רפורמי".
נראה לאן מתגלגלים דברים. בחודשים האחרונים שמענו שוב ושוב על "ישיבת הדגל" בבני ברק שתלמידיה היו לשני מחנות. המשטמה כה גדולה , עד שהם מכנים אלו את אלו בשם "שונאים" ו"מחבלים". איך הידרדרו הדברים עד כדי כך? משך שנים נשמעים שם ביטויי גנאי ובוז כנגד תלמידי חכמים שאינם נמנים על מחנם. כיוון שהתרגלו בביזוי תלמידי חכמים, חזרו הדברים אף בינם לבין עצמם. כדאי ללמוד ולהיזהר.
האם נשקע עתה באדישות? חלילה. בעשיה. דוגמא מצוינת מה שעשתה חברתנו דניאלה ויס באביתר. הלוא גם קדומים קמה בעקבות פשרה כזו וראו עד היכן הגיעה. ומה עוד? רבבות קולות ימניים לא באו לידי ביטוי בבחירות מפני שלא יצאו להצביע. יש לפעול מעתה ולהתארגן למניעת תופעה זו שוב. יש לפעול כבר מעתה עם אלה שיהיו בעלי זכות בחירה בעוד שנתיים שלוש. לא בכעס, לא בחרון ולא באבדן עשתונות נביא את הישועה. זו תבוא רק ביישוב הדעת.