צליל תורג'מן, החובש בכוח של הדר גולדין ז"ל, חוזר ליום החטיפה ומספר על השתלשלות האירועים ביום הדרמטי של החטיפה ועל הקמפיין המתחדש בדרישה הציבורית מההנהגה להשיב את הבנים הביתה.

"השעה הייתה עשרה לשמונה, יום שישי בבוקר. המג"ד עלה בקשר והודיע שבשעה שמונה נכנסת הפסקת אש לתוקף ומכריז על מכת אש שבה כל אחד יודע לאן צריך לירות. בעשר הדקות האלה מה שנצליח להשיג מבחינת היעדים הוא רווח נקי ובשמונה בדיוק תהיה דממה אלחוטית ונצירת נשקים", מספר תורג'מן.

"אנחנו פורקים לאחד הבתים", מוסיף תורג'מן ומספר על האופן בו מתפרס הכוח בבית לאיבטוח הכוח ולווידוא שאין בו גורם שיכול לסכן את הלוחמים. תוך כדי כך מתריע מישהו על אופנוען שמסתובב בסמוך. המשמעות היא שמדובר באיש חמאס שכן רק לאנשי חמאס מותר היה להסתובב עם אופנועים באזור, כלומר שמדובר במחבל שהוא חלק מחוליה.

נרתמים להשבת הבנים. לתרומה למימון המאבק לחצו כאן

כניסה זו של חטבת גבעתי לרצועה הייתה השניה, כאשר בכניסה הראשונה לא נמצא פתח המנהרה. בכניסה זו נמצאה המנהרה שאליה נחטף הדר. "הפסקת האש נכנסה לתוקף, אבל הפעילות לאיתור מנהרות נמשכה. כך יצא הכוחל של בניה שראל יחד עם ליאל והדר לסרוק את האזור".

הכוח מזהה תצפיתן של מחנה חמאס ומבקש אישור לשבות אותו. אישור לפעולה מגיע וכשהם מתקרבים למתחם מחבלים מזהים אותם, פותחים באש תופת שמביאה לנפילתם של השלושה. את הדר מושכים המחבלים פנימה אל המנהרה.

"הבנו שמתרחש איזשהו אירוע. שמענו פיצוץ אדיר, המג"ד חשב שאולי מישהו שכח שיש הפסקת אש ועלה מול כל התחנות לוודא שכולם זוכרים שיש הפסקת אש. כשהגענו לתדר של פלס"ר גבעתי הבנו שיש שם בלאגן שלם, נכנסנו לכלים, זו הייתה נסיעה של חמש מאות מטרים, הכבש של הנגמ"ש נפתח, שתי אלונקות רצות באוויר, בניה שראל וליאל גדעוני מוכנסים לנגמ"ש ובפעילות מאומצת תחת אש כבדה שלהם ושלנו בניסיון לעכב את פעולת החטיפה, אנחנו מפנים אותם לשטח ישראל כשברקע מוכרז נוהל חניבעל, שם הקוד לחטיפת חייל".

ממשיך תורג'מן בתיאור הרגעים הדרמטיים: "לא תיארנו שמדובר בהדר כי הוא היה לאורך כל המבצע בחוליה מאחורה ורק יום קודם לכן הוא עבר לחוליה הקדמית. גם ידענו שהדר לא פראייר ולא חוטפים את הדר. הוא לא יתן שיחטפו אותו. כשחזרנו חזרה עם בניה וליאל פגש אותי חובש ואמר לי שהחטוף הוא גולדין. אמרתי לו, יוני תשמע, אין מצב, את הדר לא חוטפים. התחושה הייתה שעוד רגע מוצאים אותו והכול חוזר לשגרה".

"כשהבנו שהחטוף הוא הדר, הרגשתי באופן אישי צורך לומר ליוני, חבר שהיה איתי, שראיתי את בניה וראיתי אל ליאל ואם הדר היה איתם בכוח הוא לא שרד את הפיצוץ. המשכנו בכל הכוח של הלחימה כדי לעכב את חולית החטיפה ולמצוא אותה ולהביא את הדר הביתה".

עד היום ממשיכים חבריו של הדר במאמצי הלחץ על כל גורם על מנת להביא להשבת גופתו של הדר לקבר ישראל. "מבחינתנו אנחנו חיים את זה יום יום", הוא אומר. "מבחינתנו צוק איתן לא נגמר ולא יגמר עד שהדר יחד עם אורון ואברה מנגיסטו יגיעו חזרה לישראל. אין יום שאנחנו לא עוסקים בזה ושומרים את העניין בסדר היום הציבורי. זו חובה קדושה".

על התנהלותה של משפחת גולדין אומר צליל תורג'מן כי מדובר בהתנהגות מעוררת השראה. "הם מתנהלים לאור דרכו של הדר והערכים שבהם הוא חי כדי להביא אותו לקבר ישראל".

בימים אלה ממנפים חבריו ובני משפחו של הדר גולדין קמפיין מחודש להשארת הסוגיה הכואבת בסדר היום הציבורי. ,אנחנו מאמינים שכאשר הנושא יהיה על סדר היום הציבורי ההנהגה שלנו לא תוכל להתעלם ממנו והיא תעשה את מה שהיא צריכה לעשות כדי להחזיר אותם הביתה".

נרתמים להשבת הבנים. לתרומה למימון המאבק לחצו כאן