הנשיא ה-11 של מדינת ישראל, יצחק הרצוג, הצהיר אמונים בטקס חגיגי שנערך במליאת הכנסת.

הרצוג הוזמן על ידי יו"ר הכנסת להניח את ידו על התנ"ך ולהצהיר אמונים. בתום ההצהרה, תקעו שני רבנים מהרבנות הצבאית בשופרות ויו"ר הכנסת קרא: "יחי נשיא מדינת ישראל". חברי הכנסת והקהל הרב ביציעים השיבו: "יחי, יחי, יחי".

הנשיא הרצוג נשא נאום ראשון אותו פתח בציטוט מתוך תפילת הנכנס אל בית המדרש. "אני ניצב לפניכם היום, עניו ונרגש, מקבל עלי בהוקרה את אמונכן ואמונכם, חברות וחברי הכנסת, ואת האחריות הכבדה לכהן כנשיא מדינת ישראל האחד עשר".

הוא פנה אל הנושא היוצא ראובן ריבלין. "אפתח בדברי תודה לכבוד נשיא המדינה העשירי, ראובן ריבלין, על כהונה מבורכת ועל תרומתך הגדולה ורבת השנים לעם ולמדינה שלנו. כהונה במהלכה איבדת את רעייתך האהובה נחמה ז"ל ואזלו המילים מלנחם. רובי, ידעת להדביק באהבתך את נפלאות הארץ הזו, את בניה ובנותיה; ייצגת בכבוד רב את מדינתנו במשפחת העמים, כולל בחודש האחרון לכהונתך. זיהית בכאב את קווי השבר בחברה הישראלית; הצבת מראה בפנינו, גם אם מראותיה לא תמיד נעמו לכולנו.

"חברי היקר, תודה לך על העצות הטובות שהשאת לי, לכל אורך שנות היכרותנו הארוכות, וביתר שאת בשבועות האחרונים מאז היבחרי. תודה לך על בית נשיא שהיה בית אמיתי לכל אזרחיות ואזרחי ישראל, מכל מוצא ואמונה, מכל מגדר וגיל. אני מאחל לך בריאות איתנה ורוב נחת ממשפחתך היקרה ודרך צלחה", הוסיף הרצוג.

הרצוג התייחס לממשלה החדשה ואמר, "אני שולח ברכת הצלחה לממשלת ישראל ה-36, לראש הממשלה ח"כ נפתלי בנט, לראש הממשלה החליפי ושר החוץ ח"כ יאיר לפיד ולחברי הקואליציה כולם. אין לי ספק כי כל אדם בישראל שואף שתוכלו לאתגרים הגדולים בפניהם ניצבת מדינת ישראל שלנו וכי אם תידרשו לכך - תעמדו איתן מול כל אויב. ישנם בישראל ויכוחים רבים ולא פשוטים בתוך הבית פנימה – זהו יופייה של הדמוקרטיה הישראלית. בטוחני שכל הבית הזה רוצה בהצלחתכם, שתהיה הצלחתה של מדינת ישראל כולה".

הרצוג פנה גם ליו"ר האופוזיציה. "אני שולח גם ברכת הצלחה לראש האופוזיציה, ח"כ בנימין נתניהו, ראש הממשלה לשעבר, ולחברי האופוזיציה כולם. אין דמוקרטיה ללא אופוזיציה. המציאות הפוליטית זימנה לי לא אחת למלא את התפקיד, שההיסטוריה הועידה הפעם לכתפיכם. אני סמוך ובטוח שתמלאו את שירותכם לעם מהאופוזיציה –בממלכתיות, באחריות ובענייניות".

"אני גאה בדמוקרטיה הישראלית ובאופן בו התנהל תהליך חילופי השלטון, שהתקיים כאן לפני שלושה שבועות. כמו הציבור הישראלי כולו, גם אני מייחל ליציבות, לצמיחה ולביטחון, שיביאו ימים טובים לכולנו", הוסיף.

"מכאן אני נושא תפילה לשלומם ולביטחונם של חיילי צבא הגנה לישראל, שוטרי משטרת ישראל וכוחות הביטחון וההצלה, ושולח חיזוק מיוחד לאנשי הרפואה, הרווחה והחינוך. אני מתפלל, יחד עם הציבור הישראלי כולו, לשובם של הדר גולדין ואורון שאול, בנינו שלחמו על הגנת המולדת ולא שבו, והגיעה העת שיחזרו הביתה, ואיתם כלל נעדרי מערכות ישראל, ואברה מנגיסטו והישאם א-סייד, אזרחי מדינת ישראל, הנמצאים בשבי", דברי הרצוג.

הוא ביקש להודות לאזרחי המדינה. "אני ניצב כאן לפניכם ברגשי תודה עמוקים, בשמי ובשם רעייתי מיכל, לכם ולהמוני ישראליות וישראלים, שמילאו את ליבנו באיחולי ברכה והצלחה. אזרחיות ואזרחים מגיל גן ועד גבורות, שהביעו באופן חד וברור את הציפייה המרכזית שלהם – ממני, מכולנו – להוריד את הטון, להנמיך את הלהבות, להרגיע. לכם, אזרחיות ואזרחי ישראל, אני מבקש לומר: אתן ואתם השליחות שלי. עם הציפייה שלכם, עם התקוות והחלומות שלכם, אצא למלא את המשימה בכל בוקר, להיות נשיא של כולם.

"נשיא של כולם. בימים כתיקונם, זו משימה הנשמעת כמעט כנאיבית. אך הימים האלה, לצערי, אינם ימים כתיקונם. אלה הם ימים בהם הממלכתיות ניגפת בפני הקיטוב. ימים בהם האתוס המלכד והערכים המשותפים שבריריים יותר מתמיד. ימים לא פשוטים, המגיעים לאחר שנתיים וחצי של מערכות בחירות סוערות שרדפו זו את זו, משבר פוליטי שלא היה כמותו במדינת ישראל. משבר, שההיסטוריה של העת המודרנית מלמדת אותנו, שהצליח בעבר להחריב אומות ותיקות ומבוססות הרבה יותר ממדינת ישראל הצעירה, רק בת 73".

"גם לוח השנה קורא לנו לעצור, שהרי ימים אלה הם ימי בין המצרים. ימים בהם אנו מצווים לזכור ששנאת חינם היא שהביאה לחורבנם של הבית הראשון והבית השני. אותה שנאת חינם, אותם פלגנות וקיטוב, אשר גובים מאיתנו מחירים כבדים מאוד - גם היום, בכל יום. המחיר הכבד מכולם הוא הכרסום בחוסן הלאומי שלנו: כשכל קבוצה חשה מאוימת, כשכל אחד מתכנס בעמדותיו ובהשקפותיו - ובטוח שהצדק רק איתו, הניכור מעמיק מיום ליום. ניכור בין אנשים ובין קבוצות, שעלול חלילה להידרדר לכדי ניכור בין אזרחים למדינתם", הוסיף הרצוג.

לדבריו, "מילים כמו: דמוקרטיה, ממלכתיות, סדר חברתי, מערכת משפט ואכיפת-חוק עצמאיות ובלתי-תלויות, אתוס ומורשת – הן מילים גדולות, מופשטות. אין להן צורה או צבע. הן מורכבות מכדי להתכנס לסיסמה קצרת מילים. אך הן הבסיס האיתן שמחזיק אותנו יחד, למרות כל אי-ההסכמות שבינינו. זהו מרחב של הסכמה שבלעדיו - אין קבוצה אנושית שיכולה לחיות יחד. ואנחנו חייבים לחיות כאן יחד. זו איננה גזירת גורל - זוהי שותפות גורל".

הרצוג דיבר על המשימה המרכזית שהוא מציב לעצמו בכהונתו. "מכאן אצא אל משכן נשיאי ישראל, וממנו אל מסע בין קווי השסע והשבר של החברה הישראלית. מסע שמטרתו למצוא את המאחד בתוך ההבדלים, את המאחה בין הקרעים, מסע המיועד למצוא-מחדש אותנו. אצא אל הדרך הזו במטרה לפגוש את הכאב, להישיר אליו מבט, להטות אוזן ולב - לקושי ולחששות, גם בנקודות הנפיצות ביותר. במסע הזה, כפי שעשיתי לאורך כל שנותיי בציבוריות הישראלית, אסרב לראות באדם העומד מולי רק את זהותו. כתמיד, אבחר לראות את תוכו של העומד מולי. בן אדם. בת אדם. בני אדם. את מהותם. את הסיפור של כל אחת ואחד, המורכבות והייחוד, ההצלחות הקטנות והגדולות, הקשיים והכאבים שנערמו בדרך. אשא עימי את מילותיו הנפלאות של המשורר חליל ג'ובראן: 'המציאות של אדם איננה נמצאת במה שהוא חושף בפניך, אלא במה שאיננו מסוגל לחשוף. אל תקשיב רק למה שהוא אומר, תקשיב גם למה שאיננו אומר'".

הרצוג המשיך ואמר, "מכובדיי, הפצעים שנפערו בחברה שלנו – לאורכה ולרוחבה - עודם שותתי דם. הבעיות המבניות והחברתיות שהופכות קבוצות שלמות למוחלשות – מנציחות את הקושי. עלינו להכיר בכך שישנם רבים בינינו, רבים מדי, שהיום-יום שלהם איננו פשוט ואיננו הוגן. רבים שאינם זוכים לסיכוי אמיתי, רבים ששוויון הזדמנויות הוא מונח הרחוק שנות אור ממציאות-חייהם. להתעלם מכך לא יקדם אותנו לשום מקום".

הרצוג הקדיש חלק מנאומו לציבור הערבי. "כמדינה יהודית ודמוקרטית, עלינו לעשות הכל למען השתלבותם של המיעוטים החיים בתוכנו. כאן, בארץ בה צעדו אבותינו אברהם, יצחק ויעקב. כאן, בארץ בה צעד גם ישמעאל. עלינו לעשות הכל - כדי למלא את חובתנו לאפשר לתקרות זכוכית להתנפץ. למגר, בכל הכוח, כל תופעה חמורה, כמו האלימות הנוראה והרצחנית הפוקדת את היישובים הערביים. לצמצם את הפערים ולהרחיב את ההוגנות ביחס, מצד מוסדות וגורמי השלטון. אבל לפני כל אלה, זה אומר שצריך להיות לנו אכפת. אכפת מהשותפות, אכפת מהחיים, אכפת מאבדן החיים הבלתי נסבל בחברה הערבית. אכפת מהכאב. ואז עלינו להתחיל לתקן. יחד. רק יחד".

"ראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן גוריון, נהג לומר ש"מולדת אי אפשר לקנות בכסף או לכבוש בחרב. צריך אתה ליצור אותה בזעת אפיך." ואני אוסיף – לשמור עליה בזעת אפיך. זה בדיוק מה שבכוונתי לעשות. זו האחריות שלנו – זו משימת דורנו במדינת ישראל. זו שליחותי, משימת כהונתי, לעשות הכל כדי לבנות את התקווה מחדש", הבהיר הרצוג.

הוא גם הסביר כיצד הוא מתכוון לעשות זאת. "הצעד הראשון הוא לעצור את הפחד. הפחד הוא זה אשר גוזל מאיתנו את התקווה. הוא מייצר חשדנות תהומית ומאכל את האמון בינינו ובתוכנו. הוא נפוץ מדי ונפיץ מדי ומתודלק בעיקר במילים. מילים, שכולנו נוטים, לעיתים, להקל ראש בכוחן. טועים לחשוב, שהשפעתן חולפת עם תומו של נאום, כתיבת פוסט, סינון קללה.

"יש להן כוח עצום, למילים. כוח לברוא-מציאות וגם לשנות אותה, כוח להרוס, אבל גם כוח לבנות-מחדש. כוח שעלול להבעיר אש, שעלולה לכלות עולם ערכי שלם. ואז, כפי שכתב המשורר רבי שלמה אבן גבירול, אחד מענקי הרוח של יהדות ספרד: 'מי שזורע שנאה – יקצור חרטה'.

"לכן בימים האלה, כל מנהיג ציבור חייב לנהוג באחריות, להיות קול ממתן ומרגיע, להקפיד ולהיזהר בדבריו. להבטיח את חופש הביטוי - ולמנוע, בכל מחיר, את חופש השיסוי. שהרי היחידים שמבדילים בינינו הם אנחנו-עצמנו. אנחנו רואים כל הבדל, כל תו פנים, כל צבע, כל העדפה. כל תירוץ להתרחק, להתנגש, להתנצח, לנצח. הטילים אינם מבחינים בינינו, גם לא מגיפת הקורונה, לא אויבנו ולא חורשי רעתנו. המצבות הדוממות בבתי העלמין הצבאיים אחידות הן, גם מדי הרופאים והאחיות בבתי החולים", אמר הרצוג.

לדבריו, "עלינו להפסיק לראות בהבדלים ביננו מכשלה, הם בעצם מקור כוחנו. בזכותם העוצמה הישראלית נגלית במלוא עזה. הרי לא היינו מי שאנחנו - ללא המגוון האנושי והרעיוני העצום שהתקבץ כאן. פסיפס בו שזורות יחד המשפחתיות הישראלית, התושייה והאופטימיות. שזורים עקרונות הצדק, הסולידריות, החמלה והערבות ההדדית, שהם מרכיביה של חברת מופת. שזורות בו החדשנות, הנחישות והדבקות במשימה, כוחות של יצירה והתחדשות המעניקים לנו "אפשרות של מגע באינסוף האנושי", כפי שהפליא לנסח דויד גרוסמן. לכן, עודני מאמין בנו. אני מאמין שזה אפשרי. זה במרחק הושטת יד זה לזו".

הרצוג קרא, "בואו נבחר, כל יום מחדש, בנו. נבחר לנצח ביחד, לא רק אחד את השני. נבחר להאיר פנים, לכבות את הבעירה והשנאה עם הרוח הישראלית, להרבות באהבת ישראל. נבחר להיות מאוחדים לא רק בערכים ובעקרונות, אלא גם בתקוות ובחלומות שלנו. נבחר לקבוע שעת נעילה לקרע המחרב בנו. כולנו, יחד".

הרצוג ביקש להזכיר את המשפחה בה גדל. "גדלתי בבית שלימד אותי את כל גווני הקשת הרחבה של תפוצות העם היהודי: מדורות של רבני קהילות במזרח אירופה וברוסיה, דרך חלוצים ולוחמים שהיו בין מייסדי מוצא וחדרה, מיהדות מצרים וסודן, מקהילות אירלנד, אנגליה, וצרפת. מהורי למדתי את המחוייבות העצומה לעשייה הממלכתית הישראלית, את חובת העשייה הבלתי פוסקת, יום וליל, למען עם-ישראל ולמען מדינת ישראל. אך השיעור החשוב מכולם, היה ההכרה העמוקה בנצח ישראל ובנס קיומה של מדינת ישראל.

"אבא, חיים הרצוג ז"ל, יליד בלפסט שבאירלנד, שעשה כנער את על הדרך לבדו מאירופה, כדי ללמוד בישיבה בירושלים, התגייס להגנה וזכה להיות בין משחררי מחנה המוות ברגן-בלזן מידי הנאצים. שם מצא אחים, אודים מוצלים מאש. אלוף בצה"ל, שגריר מדינת ישראל באו"ם, ולבסוף, הושבע על בימה זו, לכהן כנשיא מדינת ישראל השישי. אמא אורה, תיבדל לחיים ארוכים, בת משפחת אמב"ש, אני מאמין באמונה שלמה, שנולדה באיסמעיליה שבמצרים, בוגרת קורס הדיפלומטים הראשון של הסוכנות היהודית. הוגת חידון התנ"ך ומייסדת המועצה לארץ ישראל יפה. אימי, ממנה אני לומד יום-יום, שיעור על דרך הייסורים של הזקנה.

"ואז הגיעה מיכל, רעייתי-אהובתי, עוגן חיי, הרואה תמיד את הטוב שבאדם ומאירת דרך לרבים מאוד. בת למשפחות חקלאים מייסדי עפולה וכפר יונה. שילוב מופלא של הוריה, הפלמ"חניק והמחנכת, שאול וצביה אפק, זכרם לברכה, מהם נפרדנו בצער ובסמיכות זמנים כואבת, אך לפני חודשים אחדים", סיפר הנשיא.

הוא המשיך, "אזרחיות ואזרחי ישראל, נשבעתי היום אמונים למדינת ישראל, על ספר תנ"ך שסבתי, הרבנית שרה הרצוג עליה השלום, קיבלה ערב נישואיה לסבי, מאביה הרב הדגול שמואל יצחק הילמן זצ"ל, בגלאזגו שבסקוטלנד. אותו תנ"ך שליווה את סבי הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, כאשר פדה, במסע הצלה גדול, עם תום מלחמת העולם השניה, אלפי ילדים יהודים אבודים, שהוחבאו במהלך השואה על ידי הוריהם, בבתי יתומים, מנזרים ומשפחות נוצריות. אותם ילדים וילדות - שארית הפליטה, נאספו אחד אחד, והובאו לארץ ישראל ברכבות ההצלה ובדרכים שונות. אותו תנ"ך עליו נשבע אבי ז"ל אמונים לפני 38 שנים, כנשיא המדינה. ספר ששרד את מלחמת העולם הראשונה והשניה, את העלייה לארץ, המצור על ירושלים והפרעות על היישוב היהודי בארץ ישראל. ספר שעבר טלטלות ומשאות, ספר בו מצוינים ימי שמחה וזיכרון משפחתיים, ספר החיים, ספר הספרים".

הרצוג סיכם ואמר, "בתפקידי כנשיא המדינה אני מתחייב לסייע לממשלת ישראל – לכל ממשלה – בהגנה על צדקתה של ישראל בעולם ועל זכותה להגן על עצמה. לסייע ולהיאבק באנטישמיות ובשנאת ישראל ובהשגת השלום המיוחל עם שכנינו. לעמוד לצידם של חיילי צה"ל ומפקדיו, גם במאבקים הניטשים בזירה המשפטית הבין-לאומית ובמאבק מול האיומים האסטרטגיים כנגד ישראל, ובראשם תכנית הגרעין של איראן".

"לחברינו בעולם, ובראשם ידידתנו הגדולה ארה"ב, אני אומר מכאן, מדינת ישראל ניצבת איתן לצידכם בחזית הבין-לאומית בהתמודדות עם האתגרים הגדולים והמורכבים שניצבים בפני האנושות. בהם מגיפה שהכתה בעולם כולו ועודנה איתנו; הטכנולוגיה שמתפתחת בקצב מהיר כל כך – שחייבת להיות מכוונת לפיתוח וקידום הישגים אנושיים, ולא להפצת שנאה והסתה; ומשבר האקלים, שמחמם את כדור הארץ שלנו ומחייב את העולם כולו להתעורר ולשנות הרגלים. ראו בנו שותפים מלאים במאמצים אלה".

הנשיא יצחק הרצוג מצהיר אמונים ערוץ הכנסת

לפניו נשא דברים נשיא המדינה היוצא ראובן ריבלין בהם סיכם את כהונתו. "שבע שנים הן הרבה זמן ובפרט, שבע השנים האחרונות, שאפשר לקפל לתוכן היסטוריה שלמה. בתחילת כהונתי, נשאתי נאום, שזכה לשם "נאום השבטים". הוא זכה לשמו, בשל חלקו הראשון, בו שיקפתי את המציאות הדמוגרפית והתרבותית המשתנה בה אנו חיים. ואולם, אילו היו קוראים לנאום על שם חלקו השני, הרי שהנאום הזה היה זוכה לשם, "נאום השותפות", או נאום התקווה – התקווה הישראלית. שכן, בחלקו השני של הנאום, ביקשתי להציע יסודות פרגמטיים לשותפות, במדינה היהודית והדמוקרטית.

"שבע השנים שלי כנשיא העשירי, היו במפגש עם הרוב, הדומם לעיתים, של החברה הישראלית. לאורכה ולרוחבה של הארץ, מכל השבטים, מכל קשת הדעות. בתום שבע שנים, אני יכול לומר לכם נבחרי הציבור ומשרתיו, בוודאות: יש חברה ישראלית אחת, ורובה ככולה רוצה ומחויבת להפוך את חזון השותפות בתוכנו - למציאות. בעת הזאת, יותר מתמיד, ממלכתיות ישראלית היא שותפות ישראלית. והשותפות הזאת היא עמוד השדרה שלנו. החוסן החברתי, הכלכלי והערכי שלנו", הוסיף ריבלין.

לדבריו, "במשך שבע שנים, פעלתי בכל כוחי לחיזוק השותפות הזאת. בישיבות ובאוניברסיטאות, בקיבוצים, ומושבים, מצפון עד דרום, ביהודה ושומרון ובערים הערביות. בחינוך. בהשכלה הגבוהה. בתעסוקה. בשלטון המקומי. בתרבות ובספורט. לכם, מנהיגות ומנהיגי הציבור אני אומר היום: השבטים השונים בחברה הישראלית נמצאים כאן כדי להישאר. עלינו להבטיח, תמיד, שבמתח הטבעי בין ממלכה לשבטיות, תהיה זו הממלכה, המדינה, שתגבר תמיד על האוטונומיה התרבותית ועל השבטיות הקהילתית. השאלה היא: מה כל אחד ואחת מאתנו מוכן וחייב לעשות, כדי להבטיח זאת. כדי שייבנה כאן אמון. כדי לאפשר וויכוח בונה ולא מפרק. מתוך הבנה, שלא נגזר עלינו, אלא, נועדנו, לחיות יחד. אנחנו מוכרחים לתת סיכוי אמיתי, כנה, מחויב לכללי המשחק, לתהליך הזה. כי זה הסיכוי, האופק והעתיד של הילדים והילדות שגדלים כאן".

ריבלין ציין כי "העם היהודי שב להיסטוריה, והמציא את עצמו מחדש כאומה, כמדינה, בעלת עוצמה כלכלית, ביטחונית, ומדינית - בזכות היכולת לתרגם חזון, לתוכנית עבודה. האבות המייסדים של המדינה, והדורות שבאו אחריהם, יצרו כיסי מצוינות מעוררי השתאות, בבריאות, בחקלאות ובמשק המים, בגופי הביטחון, בהשכלה גבוהה, במחקר ובפיתוח, בתשתיות שהם הניחו לדורות הבאים. אבל, לא סיימנו. לדור הבא במדינת ישראל, לצעירות ולצעירים, חשוב לי לומר היום: לא סיימנו! אל תנוחו ואל תשקטו. רק היכולת לשנות ולתקן: להתאים את מערכת החינוך שלנו למאה ה-21; לחשוב מחדש על מערכת היחסים בין השלטון המרכזי למקומי; לחשוב מחדש על השיטה הפוליטית שלנו; על תהליך ההשתלבות שלנו במרחב; רק היכולת להמציא את עצמנו מחדש ולעשות את זה ביחד- היא שתשמור עלינו. היכולת להפוך אתגרים להזדמנויות היא - היתרון האיכותי של מדינת ישראל. מדינת ישראל- היהודית והדמוקרטית, הדמוקרטית והיהודית, היא עדיין ותמיד תהיה מדינה בצמיחה. יוזמת – או לא קיימת".

הוא ביקש לדבר על העתיד של ישראל. "הדור הבא של מדינת ישראל, המשיכו ליזום אם משהו לא עובד – תשנו אותו. אל תקבלו את הדברים כמובנים מאליהם, מהסיבה הפשוטה - שמדינת ישראל, היא לא דבר מובן מאליו. היא נס – ועל הנס הזה צריך לשמור מכל משמר. היא נס – גם מפני שכל אתגר דאגנו להפוך להזדמנות. ועוד אני רוצה לומר לכם: מדינה יהודית היא לא דבר מובן מאליו. מדינה דמוקרטית היא לא דבר מובן מאליו. לא תהיה ישראל אם היא לא תהיה דמוקרטית ויהודית, יהודית ודמוקרטית, בדיבור אחד. המתח הפנימי שמבעבע בנו, בין שלמות העם, לשלמות החברה, לשלמות הארץ, הוא מחלוקת שסופה להתקיים, רק אם לא נתכחש לה. נצליח, רק אם נדע להחזיק במורכבות – ולדחות את הפשטנות, שהיא תמיד מפתה כל כך. נצליח, רק אם נדע להחזיק במתח הזה, למצוא בתוכו את האיזונים והפשרות, רק אז, נוכל לשמור על הנס הזה, שהוא הבית שלנו.

"אזרחיות ואזרחי ישראל. אנחנו חיים בעידן של מפנה במזרח התיכון. זהו המרחב שבו אנחנו חיים, שבו נטועה מדינת ישראל. עלינו לחזק את התהליך הזה, בכך שנעמיק את ההיכרות וההבנה שלנו, עם השפה, ההיסטוריה והתרבות שסביבנו. זהו תהליך חשוב וחיוני, שאי אפשר בלתו. לישראל תפקיד מרכזי, בעיצוב הסדר האזורי, גם בהיבטים הביטחוניים והמדיניים, אבל גם בהיבטים הכלכליים והחברתיים במציאת פתרונות להתמודדות עם מצוקות המים, המזון והבריאות. בהתמודדות עם סכנות משבר האקלים והסביבה. זאת הדרך ועלינו להמשיך וללכת בה, עם כל שכננו, בתוככי ישראל ומחוצה לה. אני מאמין, שאם אנחנו נצליח לחיות פה יחד, יהודים וערבים, נמצא את הדרך לחיות יחד, בין הים לנהר הירדן ובאזור כולו. אנחנו מוכרחים להגביר את האמון, כדי לאפשר לילדינו עתיד אחר. צעד צעד. לא באוטופיה, לא נגד ההיסטוריה. מדינת ישראל הייתה ותמשיך להיות ההוכחה לשכנותיה, שאפשר להתמודד עם אתגרים ביטחוניים קיומיים – ועדיין להיות דמוקרטיה. שאפשר להחזיק בחרב ביד האחת ועדיין, לראות בעקרון היהודי והדמוקרטי הנעלה מכולם: כבוד האדם וחירותו- ערך קדוש.

"כבוד הנשיא האחד עשר, חברי הטוב, יצחק. אני מפקיד בידיך הטובות את העם היקר הזה. העם בישראל, כולו. מי ייתן ותהיה לו לרועה באהבה, בבינה ובדעת. בנאום ההשבעה שלי התפללתי, כי הלוואי ותהיה לי הזכות ללמוד וללמד, הקשבה, שותפות ותקווה. את כל אלה אני מאחל גם לך. בתלמוד מתוארים חילופי המשמרות שהיו נעשים בבית המקדש, בין המשמר היוצא למשמר הנכנס. וחכמים קבעו ברכה מיוחדת לאירוע זה, ואין מתאימה ממנה גם לחילופי משמרות נשיאי ישראל. וכך נאמר: 'משמר היוצא אומר למשמר הנכנס: מי ששיכן שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחווה ושלום ורעות'", אמר ריבלין.

הוא סיכם: "אזרחיות ואזרחי ישראל, אתם הנשמה היתירה של מדינת ישראל. תודה לכם על הזכות שנתתם בידי, לשרת אתכם כנשיא העשירי של מדינת ישראל. תודה לכם על אינספור רגעים של התרגשות עצומה. של צחוק ובכי. של אהבה. של חזון ותקווה. תודה לנחמה שלי. שאליה אני מתגעגע בכל יום ויום. תודה לבנות ולבנים שלי. תודה לנכדים ולנכדות שלי. עכשיו אני חוזר להיות, אבא וסבא רק שלכם, בגאווה אדירה. הייתי בן תשע כשקמה מדינת ישראל. אז, ראיתי את דגל ישראל, כחול ולבן, מונף לראש התורן. בשבילי, מדינת ישראל, לעולם לא תהיה דבר מובן מאליו. יחי נשיאה האחד עשר של מדינת ישראל. תחי מדינת ישראל".

יו"ר הכנסת מיקי לוי פתח את הדיון החגיגי להשבעת הנשיא יצחק הרצוג ואמר: "במדינה למודת מלחמות, משברים ושסעים, מדינה שיש בה מגוון תרבותי, דתי ועדתי כשלנו - מוסד הנשיאות הוא צורך הכרחי. זה הקול המאחד והממלכתי שגורם לכל האזרחים להרגיש חלק".

יו"ר הכנסת פנה לנשיא היוצא ראובן רובי ריבלין, התייחס לתקופת כהותנו של ריבלין ואמר לו: "הבית הזה שהינך מכיר היטב מתפקידיך הקודמים, מצדיע לך היום באהבה, בתום 7 שנים בהן כיהנת כנשיא המדינה.

"הייתה זו אחת התקופות המורכבות שידע נשיא כלשהו. עמדת באופן נחוש ואמיץ אל מול תופעות של גזענות ושנאה. לא החרשת ולא נדמת. הצבת בפני החברה הישראלית מראה שהיא לא תמיד אהבה להביט בה. דבריך בנאום השבטים שנשאת מתוך אחריות ודאגה כנה לפילוג ולפיצול שמפרקים אותנו, מהדהדים עד עצם היום הזה", הוסיף לוי.

לדבריו, "התמודדת ברגישות ובענייניות עם משבר פוליטי כמוהו לא ידעה מדינת ישראל. ניסית לגשר ועשית רבות, במגבלות החוק והתפקיד, כדי למנוע עוד סבבי בחירות. אין לי ספק שקולך החשוב ימשיך ללוות את החברה הישראלית עוד שנים רבות קדימה".

יו"ר הכנסת פנה לנשיא הנכנס הרצוג ואמר, "אין לי ספק שתצליח לצקת תוכן משלך לתפקיד הסמלי והחשוב הזה, וכי תממש את תפיסת עולמך החברתית, שמבקשת לסייע יותר מכל לחלשים בחברה.

"מכובדי הנשיא הנבחר, אתה נכנס לתפקידך בתקופה קשה שבה החברה הישראלית מפוצלת ומפולגת מאי פעם. זהו איום קיומי של ממש על מדינת ישראל. סכנה שגדולה אפילו יותר מהגרעין האיראני. אני תקווה כי דווקא בכוח אישיותך ובנועם הליכותך, במתינותך ובשיח המכבד שאתה ידוע בו, תצליח להוביל לשיח חדש ואחר בחברה הישראלית. שיח ענייני שמבוסס על עובדות והשקפת עולם, אבל כזה שמנוהל מתוך כבוד הדדי". את דבריו סיים יו"ר הכנסת בברכת כהנים לנשיא הנכנס.

בשעה 16:00 הגיע הנשיא הנבחר לרחבת וייל בכנסת, מלווה בשיירת אופנועים ופרשים. יו"ר הכנסת ח"כ מיקי לוי, מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, מנכ"ל הכנסת גיל סגל, קצין הכנסת ניצב יוסי גריף וראש אגף טקסים ואירועים, ליאת שמעוני-קוניצקי, קיבלו את פניו.

משני צדי השטיח האדום נופפו בדגלים והריעו לו קבוצות בני נוער, אשר בחר הרצוג לשתף באירועי ההשבעה: חברי פרויקט "פותחים עתיד" של הסוכנות היהודית שמטרתו לסייע לילדים בפיתוח דימוי עצמי חיובי להגיע להישגים בלימודים ולנהל חיים עצמאיים כבוגרים, וכן ילדות וילדים שעלו זה לא מכבר לישראל מכל רחבי תבל.

עם הגעת הנשיא הנבחר, משמרי הכבוד של משמר הכנסת ושל צה"ל דיגלו את נשקם ונשמעו תרועות חצוצרה. 45 נגני תזמורת צה"ל ניגנו את ההמנון הלאומי "התקווה". הנשיא הנבחר הרצוג יסקר את משמרי הכבוד, והונפו נס הנשיא ונס יו"ר הכנסת לצד דגלי הלאום. טקס קבלת הפנים נחתם בהנחת זרים לרגלי הגלעד לזכר מערכות ישראל.

בהמשך הערב יתקיים טקס הרמת כוסית לכבוד הנשיא הרצוג בטרקלין שאגאל במשכן, במהלכו יעניק יו"ר הכנסת ח"כ לוי לנשיא הרצוג את מדליית "המלך דוד" של האומן מארק שאגאל.

יו"ר הכנסת יעניק גם לנשיא המדינה היוצא, ראובן ריבלין, שי הוקרה: תמונה של משכן הכנסת עשוי חוטי תיל, מעשה ידי האומן נועם ליפשיץ. במהלך הטקס ישיר הזמר קובי אפללו את השירים "תפילה" ו"מכתב לאחי" בליווי גיטרה ופסנתר. בסופו, יוזמנו האורחים ללחוץ את ידו של הנשיא בטרקלין המזרחי של המשכן ולברך אותו.

בשעה 19:30 בערך צפויים נשיא המדינה יצחק הרצוג ורעייתו מיכל לעזוב את משכן הכנסת, כשהם צועדים על שטיח אדום, אשר משני צדיו מסדר משמר הכנסת.

צילום: נועם מושקוביץ ודני שם טוב, דוברות הכנסת
צילום: נועם מושקוביץ ודני שם טוב, דוברות הכנסת
צילום: נועם מושקוביץ ודני שם טוב, דוברות הכנסת
צילום: נועם מושקוביץ ודני שם טוב, דוברות הכנסת
צילום: נועם מושקוביץ ודני שם טוב, דוברות הכנסת
צילום: נועם מושקוביץ ודני שם טוב, דוברות הכנסת
צילום: נועם מושקוביץ ודני שם טוב, דוברות הכנסת
צילום: נועם מושקוביץ ודני שם טוב, דוברות הכנסת
צילום: נועם מושקוביץ ודני שם טוב, דוברות הכנסת
צילום: נועם מושקוביץ ודני שם טוב, דוברות הכנסת
צילום: נועם מושקוביץ ודני שם טוב, דוברות הכנסת
צילום: נועם מושקוביץ ודני שם טוב, דוברות הכנסת