ד"ר אהוד לבל, מנהל אורתופדיית ילדים במרכז הרפואי  'שערי צדק'
ד"ר אהוד לבל, מנהל אורתופדיית ילדים במרכז הרפואי 'שערי צדק' צילום: הרברט בישקו

לפני קרוב לחודשיים, בערב חג השבועות, שלושה בני אדם נהרגו ויותר מ־200 נפצעו בקריסת הטריבונה בבית הכנסת של חסידות קרלין בגבעת זאב, מתוכם 15 במצב קשה. מרבית הפצועים הובהלו במהירות למרכז הרפואי 'שערי צדק' בירושלים. "רוב הפצועים באסון בגבעת זאב, יותר מ־120, הגיעו ל'שערי צדק', כמעט כולם היו ילדים", מספר ד"ר אהוד לבל, מנהל אורתופדיית ילדים במרכז הרפואי 'שערי צדק' בירושלים.

"הם הגיעו ל'שערי צדק' כי היכולת שלנו לגייס חדר מיון ובו כמות גדולה של מומחים ברפואה דחופה ובמקצועות כירורגיים היא מהירה ביותר. אני יכול לציין שתוך שלוש-ארבע שעות כל הילדים, בלי יוצא מן הכלל, עברו מיון ובירור של הבעיה, וזאת בנוסף לכך שכל הילדים הדחופים עם הפגיעות הקשות שהיו צריכים ניתוח - נותחו". לדברי ד"ר לבל כעבור ימים אחדים הפצועים שוחררו לביתם, אך גם כיום, חודשיים לאחר האסון, מדי שבוע מגיעים למרפאה ילדים לבדיקות ולטיפולים שגרתיים. "טיפלנו מהר מאוד ובהצלחה בכל הפצועים שהגיעו אלינו למחלקת הילדים".

ד"ר לבל מציין כי אחד הפרמטרים להצלחה במקרה של גבעת זאב הוא חדר המיון הגדול. "בשערי צדק יש חדר מיון מאוד פעיל. הכלל הראשון הוא שחדר מיון ילדים הוא מאוד גדול, לצד זאת שהרופאים הבכירים הם מומחים ברפואה דחופה של ילדים, נתון שיש לו משמעות מאוד גדולה, מכיוון שחדרי מיון שמאוישים על ידי רופאי מיון שאינם מומחים לרפואה דחופה יכולים לעשות הרבה פחות דברים ממומחה לרפואה דחופה שמסוגל להגיש טיפול זריז".

היכולת של ד"ר לבל והצוות שלו - ד"ר קרסיק, ד"ר ברנשטיין וד"ר ווייל - לטפל במקרי טראומה וחבלה תוך ביצוע המשימה בהצלחה מרובה היא פרי מיומנות רבת שנים. "אפשר לעשות זאת רק כשיש לך מיומנות. מגיעים אלינו למחלקת ילדים מקרים מורכבים, למשל נער עם בעיה מורכבת בתחום שריר־שלד־מפרק. בזכות העובדה שמחלקת אורתופדיית ילדים חזקה, ניתן להעניק שלל טיפולים כמו ניתוחים פתוחים, וישנם גם מומחים בתחום המחלות הזיהומיות, מחלות דלקתיות והדמיה של ילדים, ובכך מתאפשר בירור ברמה גבוהה".

טיפול גם בבעיות מולדות

לרוב, מקרי הטראומה והחבלה הם כתוצאה מאירוע שקרה, אך פעמים רבות מתמודד ד"ר לבל עם בעיות מולדות של תינוקות. "אנו נותנים שירות ליותר ממיליון איש ורואים המון בעיות מולדות. מתוך כך פיתחנו שירותים מתקדמים שנותנים מענה לבעיות מולדות או התפתחותיות של ילדים. ושוב, אנחנו נסמכים על אגף ילדים מאוד חזק. לדוגמה, היחידה הגדולה בארץ לנפרולוגיה ילדים, היחידה המובילה בארץ לגסטרו־ילדים וכן מערכת מאוד מפותחת בבעיות לב מולדות אצל ילדים".

המומים העיקריים שבהם מטפל ד"ר לבל הם מומים של מערכת השלד והגפיים. "אנחנו פוגשים בילדים עם מומים מאוד קשים, הווי אומר שאנחנו עוסקים הרבה במומי גפיים. פעמים רבות אנחנו צריכים לנתח ילדים בניתוחים מורכבים, כמו מערכת שיקומית, פגיעה בראש או ניתוח גפיים קשה, או ילד שלא הלך וצריך ללכת. בשל הצורך אנחנו נמצאים במגע מאוד הדוק עם מנתחי המוח שעוזרים לנו בתחום של פגיעות מוחיות, תוך עבודה על הילדים שיוכלו להפעיל ידיים ורגליים. אי אפשר לעבוד לבד".

יחד עם זאת יש גם טיפולים אחרים, כמו הארכת גפיים. "ילדים רבים צריכים הגבהה של הרגל. בסופו של התהליך הגפיים יגיעו לאורך טוב והילד יוכל לדרוך על הקרקע בלי תמך. בניתוח הארכת גף אנחנו מאריכים לו את הרגל שכרגע קצרה יותר ובמקביל מלמדים אותו ללכת מחדש, כאשר המטרה הסופית היא שהרגל תגיע לאורך האופטימלי בלי תמך חיצוני".

בהארכת הגפיים משתמשים ב'שערי צדק' בטכנולוגיה חדשנית. "היום אנחנו משתמשים במסמר תוך־לשדי. היתרון שלו הוא שאם בעבר היינו צריכים לעשות הארכת גפיים במכשיר חיצוני, כעת אנחנו עושים את הפעולה הזאת עם מכשיר שנמצא בתוך הגוף וכלל לא רואים אותו. נכון שיש לו מגבלת אורך, אבל מגבלה יחסית טובה, הוא יכול להאריך בכ־8 סנטימטרים".

פיתחתם מומחיות בתחום הטיפול במומי גפיים בילדים.

אחת המרפאות המיוחדות שיש בשערי צדק בתחום הגפיים, נושא שרוב בתי החולים כלל לא עוסקים בו, היא המרפאה לעיוותים מולדים של הגפיים. "מדובר במרפאה גדולה מאוד שמנהלת ד"ר ברנשטיין ועוסקת בפריקה מולדת של מפרק הירך. מדובר בתופעה שכיחה. שתיים עד חמש בנות מתוך אלף לידות נולדות עם בעיה מולדת במפרק הירך, בעיה שדורשת אבחון מוקדם, אך טיפול בעזרת מכשיר מבטיח שמפרק הירך יתפתח והילדים ילכו כמו שצריך".

אחד העיוותים הנפוצים של הגפה התחתונה נקרא "קלאב־פוט", עיוות מולד של כף הרגל אשר מצוי בעיקר אצל בנים, והטיפול בו הוא באמצעות גבס שמחליפים אחת לשבוע. "אצלנו יש מרפאה גדולה, ופעם בשבוע מתאספים בין 10 ל־15 ילדים אחרי מעקב טיפול בגבס במרפאה שעושה רק את זה. ההורים פוגשים זה את זה ורואים את השלבים השונים, והכול עם צוות שלם שמשקיע את עצמו רק בזה. מדובר באווירה מאוד מיוחדת. אנחנו בהחלט מעודדים שיח בין ההורים, כי ההורים רואים שמה שהתחיל כעיוות מאוד קשה, בהסתכלות אחרת קצת פחות קשה. אם ילד בן שבועיים עשה רק פעמיים גבס, אז לעומתו רואים משפחה עם ילד בן חמישה שבועות, שההורים שלו מספרים שלא נשאר שום דבר. מפגש שכזה שווה הרבה יותר מאשר מפגש איתי". וגם כשצריך גבס, במרפאה הדבר נעשה באופן חווייתי. "אנחנו עושים הכול בצורה מאוד מוכוונת לתינוקות, למשל שמים גבס רק כאשר ההורים מחזיקים את הילד ומקפידים שלא יהיה תוך כדי בכי ובהלה. וכשעושים ניתוחים לקטנטנים באה ליצנית שעושה פלאים עם אווירה נעימה".

כשד"ר לבל רואה את הילדים מתרפאים והולכים, אין שמח ממנו. "הכול משמח אותי, אני מת על התפקיד", הוא מודה באושר. "הכי משמח בעולם לראות ילד עם רגל מאוד מאוד קצרה בא אליי לביקור והיום הולך, או ילד שהיה מחוסר הכרה בגלל זיהום ופתאום מתאושש. יום אחרי האסון בגבעת זאב הגיעה אליי ילדה שנפגעה בתאונת דרכים קשה, בזרוע וברגל, והיום הכול בסדר והיא התאוששה. העבודה תמיד שמחה, ויש מעט עצב. מי שעובד עם ילדים, זכה".